סרטון הדרכה
התנהגות ברשת
סרטון הדרכה
התנהגות ברשת
©
HOPE - Human Optimization Process - via Evolution
אופטימיזציה של תהליכי אנוש֫
אהוד - מנכ"ל תע"צ, מהנדס אלקטרוניקה, כלכלן.
"...תפסיק להיות רך כל כך, מבין כל כך. הסגנון הזה יפה אולי לטיפול בהתנהגות בלתי נאותה של ילדים כשאתה מתמודד עם בעיות חינוך. הסגנון הזה אינו מתאים לניהול פרוייקט בתעשייה. כשאתה מבין את הקשיים שלהם, אתה נותן לגיטימציה לכישלונות נוספים. מתי תבין את זה כבר?..."
אדווה - גרושתו של ירון.
"... אדווה הסתובבה בתנועה חדה והתיישבה על המיטה, מישירה מבט זועף. מרתיע. גבותיה התקמרו מעל זוג עיניים ירוקות זועפות, שצומצמו לכדי שני סדקים צרים. "תזכור שיש לך אשה בבית". שערה הפרוע וכתמי האיפור שנדדו אל מצחה, שיוו לה מראה גרוטסקי. "אתה זוכר שיש דברים נוספים מעבר לחומת המפעל?" ריח רע נדף מפיה. ירון הרחיק את פניו בעדינות, מסיט את מבטו..."
אורנה - פסיכולוגית בחברת הייעוץ שָׁבִיט
"...לא התבדחת!" קבעה והביטה אל תוך עיניו במבט חודר. מביך. "הגעתי לכאן מכוון שיש בעיות" קבעה בהחלטיות. "גם אתה סבור כך?" שאלה מבלי להסיט את עיניה האפורות, ממנו. "כן" השיב חדות. "טוב מאוד" ציינה. חיוך ידידותי קישט לרגע את פניה. "לדעתך, ניתן לשפר את המצב?" הקשתה. "בהחלט" השיב. "אמנם יש אי אילו בעיות אבל אני לא מכיר בעיה שאינה ניתנת לפתרון. השאלה היא באיזה מחיר..."
איתן כרמל - טכנאי
"...ורקוהוליסט אשר טוחן שעות נוספות (180 שעות נוספות בחודש...)"
אמיר - קצין הביטחון של תע"צ
אפריים - עובד בפרויקט DDE98, קיבל מענק, נשאר הרבה שעות נוספות
... מיכה המשיך להתבונן בה בחיוך סלחני. "זה חשוב להוציא קיטור" הרהר.
"מנהל טוב" המשיכה. "מנהל טוב צריך להיות בעל עין מספיק חדה ורגישה, כדי להבחין בין שני סוגי האנשים האלה. וכשלא מבחינים ביניהם, מקבלים את האמת בפרצוף... יוסי סוּלק ואפריים נשאר".
"מה יש לך נגד אפריים?" קפץ.
"יש לי בעיה עם היושרה שלו" מלמלה יעל כאילו לעצמה ונעצה בו את מבטה. "הזכרת מענקים, אה?" המשיכה בקול רך. "אני לא זוכרת מתי אני קבלתי מענק בפעם האחרונה. אבל אני כן יודעת למה..."
"אם תשקיעי כמו החבר'ה מפרוייקט DDE98, כמו אפריים למשל, תהייה סיבה טובה לתת לך מענק" השיב מיכה. "החבר'ה שם קורעים את התחת יום יום. משקיעים המון ולכן מתוגמלים".
"לזה בדיוק התכוונתי" הרימה יעל את קולה אך מיהרה והמשיכה בקול מתון ושקט יותר. "אחד מהמדדים העיקריים לקבלת מענק הוא מספר השעות הנוספות שאתה משקיע. לא חשוב מה עשית במשך היום אבל אם אתה נשאר שעות נוספות... הו... זה סימן שאתה עובד נאמן. אם הצלחת לְהֵרָאוֹת 'עסוק' ו'מוטרד' כאשר שאול עורך את סיבוב הצגת הנוכחות שלו, או במקרה הטוב יותר, כאשר אהוד מסייר בערב ב'מוסד', אין ספק שמובטח לך להיות ברשימת העובדים ה'מסורים' שכביכול אכפת להם מהמפעל, שכביכול משקיעים... אלה הם האנשים בעלי הסיכויים הגבוהים יותר לקידום, למענקים..."
אריק - מהנדס אלקטרוניקה צעיר
"איך הם הגיעו לַמספרים שהם פירסמו?" שאל אריק. "מה, באמת 70% מפרויקטים של תוכנה לא מגיעים לקו הגמר?" ולחש לעבר צביקה: "שיעברו לאלקטרוניקה - זה יותר אמין..."
"שיעברו למכניקה" הציע צביקה אף הוא בלחישה. "מכונית הרבה יותר אמינה ממחשב, לא?" צחק.
"מי זה הם?" שאלה יעל. "מי פירסם את הנתון המזעזע הזה?"
"משרד ההגנה של ארצות הברית" השיב אריק. ההפסדים נמדדים במליארדים של דולרים".
"לשנה?" שאלה יעל.
"לא יודע... לא זוכר..." מלמל והיפנה את מבטו לעבר ירון.
"כן... ההפסדים הם אדירים... ושוק הנדסת התוכנה רותח, כפי שאתם יודעים..."
"כן... כן..." נשמע הימהום במעבדה.
"אז יש כשלים... זה ברור... ולא אנחנו המצאנו אותם... כאן בתע'צ".
"אבל אנחנו חלק מהעניין" ציין מיכה בכובד ראש..."
בֶּרְטָה - האמא של ירון, ניצולת שואה, ממוצא הונגרי
"נו... טוב... הוא כבר יסתדר" מלמלה כאילו לעצמה. "ואתה... איך אתה מקבל את זה?" שאלה.
"קשה... קשה" השיב וחש בקצב פעימות ליבו הגובר.
"תבקר אותו" הרימה את קולה. "הם עוברים עכשיו תקופה קשה" הסבירה בנימה ידענית. "כל המשפחה... וככל שהזמן יעבור..."
..."יָרוֹנְקְיֶה... הכל עניין של עדיפויות... בטח שאתה עובד קשה אבל לא צריך לשכוח גם את החיים שלך... הרי אתה עובד כ ל כ ך קשה... לא רק כדי לעזור שָׁם לַבּוֹס שלך... אלא גם לעצמך... הרי לא שכחת את הסיפור על האבנים הגדולות והקטנות ** ...נכון בֶּנִיק שלי..."
ירון לא הגיב.
"אני שומעת חזק את השקט שלך..." גיחכה. "זה סימן שאתה מסכים איתי... אני מכירה אותך..."
שתיקה...
"אני יודעת שזה קשה" המשיכה. "אבל תקשיב ללב שלך... תנסה למצוא מישהי שמתאימה לך..."
"אמא! די כבר!!!"
"אתה זוכר את הסיפור על הבמבוק הסיני... כבר סיפרתי לך אותו... בהתחלה לא רואים תוצאות, אבל אם מתמידים..."
ג'ורג' לי - מנהל אגף הכספים
..."שלוש מאות וחמישים אלף דולר?" שאג ג'ורג' לי, מנהל אגף הכספים. "נפלת על הראש! אנחנו בגרעון ואתה מדבר על הוצאות בסדרי גודל כאלה?"
"בתוך שנתיים ההוצאות יתקזזו" השיב ירון וחש בסחרחורת המאיימת עליו. "עכשיו העיתוי המתאים, דווקא בגלל הקשיים התקציביים".
...
"אין לי שום כוונה לתת את ידי לנפילת המפעל כל כך מהר" הצטרד קולו של ג'ורג' והוא קפץ ממקום מושבו. "כל זמן שהקופה בידי. עם כל הכבוד ל..."
"רגע אחד" הרעים אהוד בקולו. "יש לכם שאלות נוספות לירון?" הקיש והביט בנוכחים במבט רציני. "אם לא, כדאי לשחרר אותו לעבודותיו ואנחנו כבר נגיע להחלטה בלעדיו".
ג'ורג' רטן מתחת לשפמו ושב למקומו. הרוחות נרגעו ואהוד פנה אל ירון בחיוך מלאכותי: "תודה רבה. בעוד שעה בערך אקרא לך".
ג'ין - תכניתנית בכירה, ראש צוות במחשוב ההנדסי, בצוות ההנהלה של ירון
"אם כך, אני מבינה" אמרה ג'ין. "האתגר הוא שהמשחק בין חשוב ודחוף יתקיים בתוך מסגרת מוגדרת וסופית של זמן... נניח בתוך שמונה שעות עבודה..."
"שתים עשרה שעות" תיקן יורם. "תהיי ריאלית..."
"תודה" חייכה לעברו. "התיקון שֶׁלְךָ במקום... למעשה, האתגר הנכון יותר הוא להספיק לעשות את הדברים החשובים והדחופים במסגרת זמן קבועה... כזו שאי אפשר לשנות... בלי שעות נוספות ובלי בקשת הארכה... כי הכול סגור, תָּחוּם, סופי... המגבלה היא תמיד 24 שעות..."
"במילים אחרות" סיכם דּוּדוּ, "האתגר הוא להשתמש במסגרת נתונה של משאב הזמן וזה אומר שאנחנו לא מדברים על ניהול של משאבי זמן אלא על ניהול של סדרי עדיפויות... בָּרוּר?" אמר והגניב מבט לעבר מיכה. "כי, בעצם, אי אפשר להספיק את הכול..." המשיך כמעט בלחש.
ג'ק - תכניתן מאלון ירוק
"לא יאומן" מלמל ג'ק בפליאה.
ירון אחז בידיו תדפיס של הצעה טכנית, שכלל כמאתיים עמודים.
"הראה לי" קרא טל בהתרגשות וחטף מירון את הדפים. במהירות עִלְעֵל בערמת הניירות והחל לעיין בכתוב. "אפוא החלק שלי?" שאל בהתרגשות.
"חפש בפרק ארבע" הציע ירון.
"שכה אחיה" מלמל ג'ק. "זה בדיוק מה שהספקתי לעשות. עכשיו אני יודע שכתבתי את סעיף 4.3.7" צחק. "אבל רק רגע. מה זה? אפיינתי בדיקות לעמידה בקרינה אלקטרו-מגנטית וכאן מודפסת הערה, שלא אני הכנסתי, שאומרת כי הדרישה אינה מאופיינת..."
"נכון" אישר טל. "באמת שכחתי להגדיר את הדרישה הזו..."
ירון צחק בהנאה כשידע כי מתחילים להבחין בגדולתה של המתודולוגיה החדשה ככלי עזר רב עוצמה.
גדי - מנהל פרויקט DDE98 מדווח לשאול ברגמן
גדעון - איש ביקורת איכות
גרשון - תכניתן בפרויקט אלון ירוק
גרי - הבן השני של יהודית ויוסי, בגיל 11
"לך כבר לישון" פלט בקול זועף לעבר גרי שישב מולו, נועץ בו מבט תמה.
"למה כל כך מוקדם?" שאל. "עוד לא תשע".
"אנחנו רוצים לדבר" השיב יוסי.
"בסדר, בסדר, אתה לא צריך לצעוק" הרים גרי את קולו. "אני יכול לפחות לקרוא?"
"הילד הזה 'תולעת ספרים'" חייך יוסי בגאוה. "בטח" הוסיף בפנותו לעבר בנו. "רק לא כאן, OK?" ובתום שהייה קצרה, הוסיף "סגור את הטלויזיה!".
דּוּדוּ גביש - מהנדס מערכת, בן הזוג של ירדן
... "אם זה ימשיך כך, אני עלול להגיע למסקנה שהדברים מושלמים כאן בתע'צ וכישלון הוא מושג תאורטי" ניסה ירון להתבדח. הוא לא העז לבחון את תגובותיה של יעל.
"גיחי גיחי" נשמע גיחוך מלאכותי מהצד ודּוּדוּ שאל: "תכלס, מה אתה רוצה מאיתנו? תן איזה Speach קצר על מה זה ניתוח... איך אמרת, מיכה?"
"ניתוח אירועים בלתי רצויים" השיב מיכה ביבושת.
"בדיוק... אז נתחיל כבר" סיים דּוּדוּ את תרומתו לאוירה. "תמיד הירון הזה מוצא את הזמנים הכי לא מתאימים לבזבוז זמן" הרהר.
דלית - הבת הבכורה של יהודית ויוסי
נביחות כלב החרידו, לפתע, את השיחה. משהו כבד פגע בדלת החיצונית וצחוק מתגלגל של נערה, נשמע מבחוץ. כהמשך טבעי לרעש, נפתחה דלת החדר הפנימי ודמות דקיקה של נערה במכנס קצר דילגה לעבר דלת היציאה.
"שלום דלית" קרא לעברה ירון.
הנערה התעלמה מקריאתו והמשיכה לכוון הדלת.
"דלית!" קראה יהודית וכעס ניכר בקולה. "מדברים אליך".
דלית נעצרה. סבבה על עקביה ונעצה מבט נוקב בירון. עיני השקד השחורות שלה רשפו ברקים. "שלום" אמרה חדות.
ירון נבוך מהתגובה הבלתי צפוייה. יוסי ויהודית הביטו בזעם בנערה הכעוסה.
"חבר, אה?" הרימה את קולה מבלי להסיר את המבט המאשים מעיניה". "אתה חבר טוב של אבא, אה?"
דני - מקודד בפרוייקט אלון ירוק
"אתה מדבר על דברים היפותטיים" אמר ירון.
"מ ה א ת ה סָ ח ?!" לגלג יוסי. "הרי אימצת כבר את המושג 'התחיבויות יתר'. ובכן, האנשים מוצאים את עצמם עובדים קשה מבלי לממש את הציפיות. תחושת הסיפוק הנובעת מהשגת יעדים נעלמת. הצוות נשחק... דני או יורם, בתחתית הפירמידה, לא יכולים לגלגל את האחריות כלפי מטה ולכן מתפתח אצלם תסכול ותחושה של חוסר הגינות. בסופו של דבר החבר'ה, ובכלל זה המנהלים, מפתחים יחס ציני אל תע'צ".
"מקרים כאלה הם בלתי נמנעים" הגיב ירון.
"לא אם מוּדָעִים לבעיה" השיב יוסי.
...
"זה בסך הכל אומר שהאפיון לא מדוייק ולא מושלם" התפרץ דני ששתק כל הזמן. "תמיד כשמופיע TBD אני מתבלבל. זו הגדרה בעלת כפל משמעות. זו בכלל לא הגדרה!"
דּוּדוּ הביט בדני במבט מלגלג והשיב בקול שלו: "התבססתי על ההנחה שאתה מספיק נבון ותוכל לקבל החלטות פשוטות כאשר ההגדרות לא מושלמות. לא חשבתי שצריך להגיש לך את הכל בכפית לפה. אמרתי, ואני חוזר על זה גם עכשיו, תמיד אתה יכול לפנות אלי בשאלה".
"בטח" הרים דני את קולו, "איפוא יש לך זמן בשבילי? אתה הרי עסוק בדיונים כל הזמן וכאילו לא די בכך, אתה רוצה שאני אעמוד בלוח הזמנים הצפוף שלך. מאיפוא יהיה לי זמן לשאלות?"
וילי - האבא של ירון
... "פיטרו את יוסי"
"איזה יוסי? הו... אלהים ישמור! את יוסי של יהודית?"
"כן, כן..." מלמל.
"מ ה א ת ה א ו מ ר... וילי, וילי... אתה שומע? פיטרו את יוסי... החבר של יָרוֹנְקְיֶה מהעבודה...".
"כן, כן..." המשיך למלמל אל האפרכסת וחשב שהגיע הזמן לקנות כבר טלפון אל-חוטי... או לפחות כבל מאריך לטלפון... "עכשיו אני תקוע עם אמא ללא קפה..."
"נו... השמנצ'יק הנחמד הזה... אתה לא זוכר? זה מהאלקטרוניקה..."
"נכון" אישר ירון ונאנח.
"טוב, לפחות יש לו את יהודית".
יעל גרנות - גיבורת הסיפור של נורית אדומה
... במאור פנים התקרבה יעל לעברו. "אתה ממש זריז" ציינה. "שלחתי את הMAIL- רק לפני שתי דקות. לא תארתי לעצמי שתגיע כל כך מהר..."
"לא רציתי להפסיד אותך" מלמל בלחש ועיניו חפשו אחר מבטה.
"עוד שתי דקות, בסדר?" שאלה בחיוך והמשיכה כתגובה למבטו התוהה "מיכה צריך להגיע בכל רגע". יעל הבחינה באכזבה שנשקפה מעיניו, התקרבה אליו ונגעה כלאחר יד בגב ידו. "הוא ביקש להצטרף. אתה לא כועס, נכון?"
"אני?" שיקר, "מה פתאום". ירון חש בהתלהטות קצות אוזניו.
יעל צחקה בקול, בהבחינה בסומק הקל שצבע את לחייו. ירון חייך באי נוחות והוסיף "ואם כן, זה יעזור לי?"
...
"אתה צודק!" התחממה. "הגינות מתבטאת, באמת, בעוּבדה שהמפעל נשען על כמה אנשים תמימים, שמשקיעים את מיטב זמנם לקידום האינטרסים של אחרים... וסביבם עדת אנשים שמשקיעים הרבה מאוד אנרגיה באמצעי הישרדות שונים: הם מפתחים שיטות איך להרשים את הבוס ועוסקים בפוליטיקה יותר מאשר בעבודה. הם יודעים לדבר יפה... להרשים... הפריירים שהמפעל נשען עליהם עוסקים בעבודה בשקט, בצינעה, מבלי לעשות רוח... כי הם לא משקיעים בקידום האינטרסים האישיים שלהם... מנהל טוב צריך להיות בעל עין מספיק חדה ורגישה, כדי להבחין בין שני סוגי האנשים האלה... וההוכחה לפניך: יוסי סולק ואפריים נשאר".
יהודית - רעיית יוסי
"הוא יתגבר על זה" הבטיחה יהודית, משימה עצמה כמחושלת דייה. "לפני חודש בערך יוסי סיפר לי, בשאט נפש כזו, על אחד מהחבר'ה. לא חשוב מי. הבחור התרברב בפניו על משהו שהכעיס את יוסי בצורה נוראית. הוא לא ישן כל הלילה אבל לבסוף לא עשה דבר. הוא החליט לא לספר לאף אחד".
ירון הביט בה בסקרנות ויהודית המשיכה: "הבחור ההוא, היום אני לא בטוחה אם הוא רשע או חכם, לא התבייש להגיד שהוא מסתיר מידע בכוונה. פשוט שומר לעצמו עמדת יתרון כדי להחשב כמומחה באיזה נושא, אני לא זוכרת בדיוק איזה. נושא שאף אחד לא מכיר. ההיפך הגמור מיוסי שמתעד הכל ומסביר לכולם עד הפרט האחרון. אז אני שואלת אותך... אילו ליוסי היה שכל בקודקוד והוא היה שומר איזה סוד כזה שהמפעל יהיה תלוי בו, הוא היה נמצא באותו מצב? אני מבטיחה לך שהבחור ההוא ישאר בתע'צ כמה שהוא רק ירצה ואולי גם ישפר את משכורתו בזכות חוסר ההגינות שלו".
יוסי - חברו הטוב של ירון, אשר פוטר בתחילת הסיפור (בן הזוג של יהודית)
"יוסי, מה קורה לך?" פנה אליו ירון בקול שקט. "אתה נראה איום. אל תזניח את עצמך כבר בהתחלה".
"מעניין איך אתה תראה אחרי שיפטרו אותך" השיב יוסי כאילו לעצמו, תומך את ראשו בידיו.
"זה לא סוף העולם" ניסה ירון להרגיע.
יוסי לא השיב וליטף בעדינות את זיפי זקנו בידו.
...
יוסי השתתק ולגם במתינות מכוס הקפה. רעש מנוע המקרר החשמלי הפר לפתע את השתיקה ויוסי הוסיף בהטעמה: "פרייר, את הנשמה השקעתי שם. בשביל מה לכל הרוחות?" דמעה גדולה ושקופה גלשה לאיטה לאורך לחיו הסמוקה, כשהיא מותירה פס מבריק ההולך ומתארך. יוסי משך באפו, קם ועשה דרכו לעבר חדר האמבטיה. ירון עקב אחריו במבטו.
...
יוסי קם על רגליו, התקרב מעט לעבר ירון ומלמל בהבעה אדישה, מבלי להביט בעיניו: "שמור על קשר אה?"
יורם - טכנאי אלקטרוניקה
"מה היתה הבעיה שמנעה מהמערכת לעבוד?" שאל ירון מבלי להסיר את עיניו מהצג.
"יורם!" ענה דּוּדוּ בכעס. "יורם הוא מקור הבעיה. הוא עבד ברישול. אני מיואש ממנו. שום דבר לא יעזור לו. הבחור היה בלגניסט ויישאר טכנאי כזה לנצח".
...
"אז ככה..." ניסתה מירי לפתוח בדבריה, כאשר דלת חדר הדיונים נפתחה באיטיות ויורם נכנס פנימה, פלט "סליחה" כמעט בלחישה והחל להתקדם על קצות אצבעותיו לעבר השולחן, כדי שלא להפריע.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" קטע מיכה את דברי מירי.
יורם נעצר במבוכה מבלי להשיב וסומק התפשט על לחיו.
"אתה מאחר!" קבע נחרצות. "מקומך בחוץ".
"אתה רציני?" שאל ושלח מבט מופתע לעבר מיכה. "אהוד עצר אותי במסדרון והחל לשאול אותי כל מיני שאלות... מה הייתי אמור לעשות?"
"אתה מאחר ביותר מחצי שעה" כעס מיכה.
"המנכ'ל שלנו עצר אותי... אני באמת מצטער" מלמל במבוכה.
"אני מבקש" הרים מיכה את קולו. "אתה מאחר... מפריע לדיון... ועוד מתווכח... עכשיו סגור את הדלת מאחוריך".
יורם הביט בנוכחים אשר נמנעו מלהתקל במבטו. הוא סב לאחוריו ויצא את החדר בצייתנות.
"דיברנו על זה בשבוע שעבר" סינן מבין שפתיו. "מי שמאחר, שלא יכנס לפגישה... נקודה... כן, מירי, המשיכי..."
ירדן - אישתו הבלתי מוכרת של דּוּדוּ
יָרוֹן שָׁדְמִי - האנטי גיבור של נורית אדומה
עיני הנוכחים חקרו את תגובותיו של ירון בסקרנות.
"הרעיון הזה מוכר לי מאיזה שהוא מקום" שטפו מחשבות את מוחו. "כמובן... הו, כן, ודאי..." הרהר ירון בלגלוג. "לפני יושבת חובבת מדע בדיוני. אלה הם מקורות המידע שלך?" כמעט פרצה השאלה הפוגעת מגרונו, אך הוא עצר בעצמו. "שיטת מציאת הוירוס בספר 'SOFTWAR', שנכתב על ידי איזה שני צרפתים, התבססה על השיטה שהציעה זה עתה ריקי, אבל כמובן, אין לרעיון הזה בסיס מעשי" חשב ירון. חיוך התפשט על שפתיו כשהחל לדבר בקול בוטח.
"בתוכניות תעשייתיות ועל אחת כמה וכמה בתוכניות צבאיות, בממוצע שבעים עד שמונים אחוזים מהתוכנה מטפלת דווקא באירועים בלתי רצויים בעוד שהחלק הפעיל בתוכנה... חלק התוכנה שפועל בשיגרה, מהווה פלח קטן מאוד מאוד מהיקף כל התוכנה. את תופסת את העניין? כנגד כל עשר שורות CODE שמטפלות במטלת תוכנה מסויימת, חייבים לכתוב עוד כארבעים שורות CODE בממוצע, כדי למנוע סיבוכים בהפעלת התוכנית, במקרה שמשהו לא רצוי יתרחש".
"לא צפוי" תיקן אותו מיכה.
"אילו האירוע היה בלתי צפוי, לא היו חושבים עליו מראש, בעת תכון התוכנה" תיקן ירון, בעודו שומר על הבעה אדישה. "האירוע דווקא כן צפוי, לכן התחשבו בו בשעת כתיבת האלגוריתם, אבל הוא בלתי רצוי כי הוא עלול להפריע למהלך התקין של התוכנית".
מיכה - מנהל פרויקט אלון ירוק
מיכה העריך מאוד את ירון שתמך בו ברגעים קשים ואף חילץ את פרוייקט 'אלון ירוק' ממשבר לא מזמן. אהוד הביע הערכה עמוקה למיכה שהשכיל להחלץ מהמשבר באופן אלגנטי ומבריק כל כך... מאוחר מדי היה ליידע את אהוד על חלקו של ירון בפרשה...
"מיכה קשוח כלפי פקודים, חנפן כלפי ממונים ובוגדן כלפי עמיתים" ריכלה יעל על מיכה.
"התפקיד שלךְ הוא לספק את צרכי הבוס שלך כדי לעזור לו להתקדם בחברה. בצורה כזו גם את תתקדמי" היה חוזר ואומר ליעל...
מרים גליל - מנהלת צוות במחלקה למחשוב הנדסי - מדווחת לירון
"שלום ירון" הדהד קול נשי באוזניו, ביציאה מלשכת המנכ"ל. הייתה זו מרים גליל, אחת משלושה האנשים הכפופים ישירות לירון.
מרים ניהלה את קבוצת האנשים הגדולה ביותר במחשוב ההנדסי והשפעת פעילות הקבוצה הזו הייתה מאוד משמעותית על מוצרי תע"צ.
"שלום מרים" החזיר ירון ונעצר כאילו שכח דבר מה.
"יצאת מאהוד" קבעה בפסקנות. "יש עוד שינויים בדרך?" שאלה בחיוך והוסיפה "הרי צריך להיות מעניין..."
"סוגרים את DDE98" פלט.
...
"באמת!" רטנה מרים בספקנות. "אל תהיה תמים ואל תטפח תקוות שווא! שכחת שאנחנו עובדים במפעל אלקטרוניקה. נושאי הליבה שלנו הם חומרה ולא תוכנה! וזה, בדיוק, עושה את כל ההבדל... במסגרת מפעל תעשייתי, בעל אופי כמו של תע'צ, אנחנו - אנשי התוכנה, נתפסים בסך הכל כספקי שירותים ולכן חברי ההנהלה, שהם בעלי נטייה לחשוב כמו אלקטרונאים... הם ינסו, באופן טבעי, להשקיע מה שפחות בנושאים שלנו כי אנחנו לא חלק מהנושא המרכזי שלהם... העבודה שלנו נתפסת כִּתְקוּרָה מבעד לעדשות המשקפיים של חברי ההנהלה... והמגמה היום היא דווקא לצמצם ככל האפשר בתקורות. אתה לא מבין את זה?"
ריקי - רֹאשַׁת תחום נל"א (אמצעי נגד לוחמה אלקטרונית)
"מה זה DECM?" התערב ירון בשיחה.
"אמצעי-נגד... זאת אומרת, מערכת הונאה " ניסתה ריקי להסביר, בפנותה אל ירון. "DECM זה קיצור של Deceptive ECM".
"זו מערכת אלקטרונית שמיועדת להערים על מכ'מ עויין כדי שמפעיל המכ'מ יטעה ויחשוב שמטרת מכ'מ נמצא במקום מסויים בעוד שלמעשה היא במקום אחר" הסביר מיכה.
"השיטה הזו עומדת בניגוד לטכניקת Barrage Jammers שמיועדת לחסום, זאת אומרת להשתיק את מקלטי האוייב" המשיכה ריקי. "אתה מבין? היום מקובל להשתמש בשתי שיטות עקרוניות: חסימה ברוטלית או שיבוש מעודן כזה, כדי שהאוייב יתקשה להבחין שמדובר בהטעייה. DECM היא השיטה החכמה יותר... עכשיו הבנת?"
משה - מנהל הייצור
נירית - הבת הצעירה של יהודית ויוסי
"מה הבאת לי?" שאלה בעיניים נוצצות.
"כמה פעמים אמרתי לך לא לבקש מתנות" גערה בה יהודית, בעודה מפנה את השולחן העמוס בשיירי ארוחת הערב.
"בואי נראה אם יש לי משהו" השיב ירון בקול מתנגן. "נראה אם במקרה יש לי איזו הפתעה קטנה לילדה הכי הכי חמודה בעולם. בסדר?"
נירית נענעה את ראשה בעוצמה, מלכסנת מבט נצחון לעבר אימה, כאילו אמרה "רואה? סידרתי אותך..."
ירון הוריד בעדינות את נירית על הרצפה ונותר עומד על ברכיו. ידיו חיטטו בכיסי מכנסיו. "מה יש לי שם? אה... הנה..." באיטיות שלח יד קמוצה לעברה. נירית בחנה את כף היד במבט מאוכזב כאילו אמרה: "מתנה כל כך קטנה?"
הוא פרס את אצבעותיו וגילה רכיב אלקטרוני צבעוני. באצבעו סימן לה להתקרב והתכופף מעט לעברה. "את יודעת מה זה? זה נָגָד של 120 Kilo ohm" הסביר בלחש, כממתיק סוד. "בחרתי את הנגד עם הצבעים הכי יפים שרק אפשר והכנתי ממנו טבעת במיוחד בשבילך..."
פיטר - קצין מחיל האוויר (לקוח)
צביקה - טכנאי אלקטרוניקה
קובי - טכנאי אלקטרוניקה
ראבן שי - ביקורת איכות חומרה
רינה - פקידת הקבלה של "המוסד"
..."כן" השתלהב אריק, "הבלונדינית הזאת באדום שם, אתה רואה? יש לה גוף לא רע, אה?" אמר ומרפק את דני.
"מצד אחד מפטרים חבר'ה טובים ומצד שני מקבלים פקידות חדשות, שלא עושות כלום" נשמע קולו הממורמר של צביקה מאחור.
"רואים שאתה נשוי" התגרה אריק בדּוּדוּ וטפח בחיבה על כתפו. "לא מסתכל לצדדים..."
"מפליאה אותי חוסר הידיעה שלך. חתיכות מגיעות למפעל ואתה אפילו לא מברר פרטים עליהן... איזו בושה!" התגרה בו דּוּדוּ.
"מה אתה יודע עליה?" התעניין אריק.
"אה, אה! מה עם החברה שלך?" המשיך דּוּדוּ להתגרות בו.
"אז תקשיבו... רינה היא עובדת קבלן, נשואה, אם לילד בן שנה והיא עושה עבודה מצויינת. רינה נבחרה בקפידה על ידי המשרד, היא מאוד יעילה ומוכיחה את עצמה" סגר באחת קול בס, מתון מאוד, את פערי הידע שהציקו לאריק. באיטיות הפנה מבטו לאחור ופגש בעיניו הקרות של מר תמיר. "מי שאל אותך?" רצה לצעוק אך הבליג. האדם המבוגר הקרין אמינות. אריק מלמל דבר מה בלתי מובן, משך בכתפיו והסב את פניו באכזבה.
רחל - הספרנית של תע"צ
שאול ברגמן - מנהל הפיתוח של חברת תע"צ בסיפור "נורית אדומה"
שושנה יוגב (שוש) - מנהלת השיווק / הדגמות בסיפור "נורית אדומה"
שמיל - ראש תחום ל"א - לוחמה אלקטרונית
שרה - מנהלת לשכת המנכ"ל (אהוד)