ירון היה שקוע בעצמו. הוא חשש שהרע מכל עומד להתרחש. התקלה במערכת החשמל לא אותרה ומי יודע? אולי מחר יופעל ה VAX - ומר טריגר יציץ ב VIRDATE -, יטלטל את מר וירוס וילחש בארסיות באוזנו: 'זהו, לעבודה... הגיע הזמן...' ו... ותוכניות LINK יתחילו לשכפל את מר וירוס.

"אני לא אצליח לעמוד בלחץ הזה" לא הרפתה ממנו המחשבה שוב ושוב. "הנטל המצפוני הזה יהרוג אותי... תמיד התייעצתי עם אחרים ועכשיו... עכשיו אני מתלבט לבדי עם הדילמה הגדולה בחיי... האומנם נכון לשתף את יעל? ולהפוך אותה, אגב כך, שותפה לפשע? ואולי... אולי חשיפת המעשה הנורא הזה בפניה תפתח תיבת פנדורה שתרחיק אותה ממני... לתמיד... כי הנערה הזו תמימה כל כך... ישרה כל כך... והיא היחידה שקרובה אלי יותר מכל אחד אחר ביקום... "

המחשבות לא הִרְפּוּ: "אין ספק שהמעשה שיזמתי... ותכננתי... וביצעתי, נעשה בפזיזות אפשר לומר... למרות שנמשך זמן רב... הוא נעשה מתוך דחף בלתי נשלט של נקמה... וההיגיון נדחק לשוליים על ידי הרגש החזק ממנו... אין ספק שרבים ייפגעו מהמעשה הנורא הזה... המעשה שאני ביצעתי..." המשיך להרהר וחפן את פניו בכפות ידיו, משעין אגב כך את מרפקיו על ברכיו.

יעל קרבה לעברו והעבירה את ידה על גבו השחוח ובקול מחוספס משהו אמרה: "אני הולכת. להתראות".

"לאן את הולכת?" שאל וחשש דבק בקולו.

"הביתה" השיבה.

בצליעה התקדם לכוון המטבח, נתמך על ידי רהיטים שנקרו בדרכו. "זה לא יכול להמשך כך" הרהר. "אני חייב לספר לה, ויהי מה. איך אוכל לשאת זאת בעצמי... לבדי, כשכל המערכת תתחיל לקרוס מול עיני?"

"איפוא התיק שלי?" שמע את קולה הרוטן כבחלום.

"אני אוהב אותך" רצה לצעוק אך פיו נותר חתום. "השארי כאן, איתי.  ב ב ק ש ה" עמדו המלים לפרוץ מפיו אך הן קפאו על לשונו.

"אתה זקוק לזמן שלך" ניסתה להקנות גוון ידידותי יותר לקולה ועקבה בעניין אחר התחינה שבעיניו. "גם אני זקוקה לזמן" הוסיפה וליבה נחמץ בקרבה. היא לא ידעה כיצד לנהוג. ברור היה לה שירון שקוע במחשבות שסרב לחלוק עמה.

"אלה הם סיוטי התאונה שחוזרים ומציקים לו..." ניסתה להסביר לעצמה. "והשיחות סביב הנושא לא הועילו. מדוע הוא נסגר בפני? האם יחסו השתנה כלפי? ואולי... אולי דווקא עכשיו הוא זקוק לתמיכה יותר מתמיד. האם אנטוש אותו בדיוק כאשר הוא זקוק לי כל כך?"

"אסור לי" שמע את זעקת ההגיון שבו. "אסור לי לשתף אותה אם אמנם חפץ אני באהבתה. הסיוט הזה יוותר הסוד הגדול שלי. הסוד הנורא מכל ובעצמי אתגבר על המכשולים".

בצליעה איטית קרב לעברה, נתמך בקביו.

יעל מלמלה במבוכה: "לא מצאתי את התיק".

"מצויין" אמר ירון ודמעות נקוו בעיניו. שילוב שערו הפרוע וזיפי זקנו הבלתי מגולח, היקנו לו מראה אומלל משהו. יעל חשה בדחייה פתאומית, התחלחלה לרגע ומייד התעשתה ואמרה: "לך להתקלח ולהתגלח... אולי זה ירחיק את הרוח הרעה שנחה עליך פתאום. אני רוצה לראות אותך כמו שאתה באמת... מוצלח... שבע רצון... איש שיחה מעניין".

"אני אדם אחר" חשב בעצב. "מקלחת לא תעזור".

"מה הייתי עושה בלעדייך?" שאל בכלימה.

"לך כבר למקלחת" גערה בו בחביבות.

בצייתנות עשה דרכו לעבר חדר האמבטיה.

יעל התכרבלה בין זרועותיו בתנוחה חתולית מתפנקת. ירון שתק וליטף את זרועה בעדינות. גירגור הנאה נמלט מגרונה.

"מר וירוס" הרהר ירון בפלצות, "המפלצת עומדת להתעורר ואני אהיה נתון בין שני עולמות, ללא יכולת להסביר את עצמי... אם לא אצליח לעצור אותו בזמן... עוד עלולים להגרם נזקים בעוד שנה. אבל אני חייב לשמור על אופטימיות... עדיין נותר די זמן כדי להתגבר על האויב החדש שלי - מר וירוס" ניסה להרגיע את עצמו. "למעני... למען הזוגיות שלי עם יעל... למען כל אותם אנשים שהיו נחמדים אלי... אסור להם להיפגע בגלל שנסחפתי פעם, ברגע של חולשה, אחר פחד, ורגשנות, ורגשות נקם... אני חייב להתמודד כנגד הסכנה הזו שהמטתי לעצמי... למענם של רבים נוספים שאפילו אני לא מכיר... למען הביטחון הלאומי... והפתרון האידיאלי הוא מחיקת האלגוריתמים שצרפתי לתוכניות LINK של השפות השונות" קבע בינו לבינו. "אני חייב למהר ולהסיר אלגוריתמים אלה, לפני שהחבר'ה יתחילו לעבוד. המחיקה חייבת להתבצע ברגעים הראשונים אחרי ה BOOT -. כי הרי דַי בחריצות של תוכניתן בודד, שיזדרז להריץ LINK, עוד לפני שאספיק לנטרל את מר וירוס, כדי שהסחף יתחיל. חריצות כזו תגרום להשתלת מר וירוס בקובץ EXE אחד שייווצר, ומרגע זה הוירוס יתחיל להתפשט כמו כל וירוס נורמאלי אחר. בכל הרצה של הקובץ הנגוע, יודבק קובץ נוסף. ישמור אותי האלוהים... זה אומר שלא נותרה בידי ברירה אלא להזהיר את האנשים באופן כל שהוא. צריך פשוט לדרוש לא להריץ קומפילציות... עד... עד שאני..." ירון החל לנוע בחוסר מנוחה.

"מה מטריד אותך?" שאלה יעל ומבט עיניו הבוהות עורר בה פחד סמוי. "הוא שקוע בעולם אחר" נפגעה.

"זה לא מעשי" ביטל ירון את הרעיון. "אני מנוע מלהתריע כי זו הדרך הבדוקה לחיסולי... אני חייב למצוא דרך יעילה שתמנע את הרצת התוכניות אלה בשעות הראשונות אחרי ה BOOT -. אני חייב... חייב למצוא דרך שנוּנה יותר, שלא תסגיר אותי".

יעל קמה ממקומה ואמרה כמעט בלחש: "נזכרתי איפוא שמתי את התיק". נשקה למצחו ופנתה לכוון חדר השינה. מקץ רגע קצר חזרה כשהתיק על כתפה. "כבר מאוחר" מלמלה. "נתראה מחר".

ירון לא השיב. "אולי כדאי פשוט למחוק את ה- OBJ CODES שאותן מצרפות תוכניות LINK השונות" ניסה לחפש פתרון אחר.

"להתראות" אמרה יעל והציצה בעיניו.

"גם זה לא יעבוד" אמר ירון והמשיך לבהות בחלל החדר.

יעל נותרה במקומה והביטה בו בתימהון. "מה לא יעבוד?" שאלה וירון הרים את ידו בתנועת ביטול.

"להתראות" אמרה ונותרה במקומה, שמא ירון יבחין בה ויתנער מהחזיון שבו הוא נתון.

"אם אמחק את קבצי ה OBJ - של מר וירוס, תוכנית LINK לא תמצא אותם ותצעק" המשיך ירון להרהר. "תוכנית LINK תשלח הודעות שגיאה וזהו... הסוד יתחיל להתגלות..."

"ירון" אמרה יעל, קרבה את פניה לעברו ובחנה את עיניו. ירון לא הגיב. בעדינות טילטלה את כתפו ולחשה: "אני הולכת, להתראות". ירון התעלם מנוכחותה. היא משכה בכתפיה וסגרה את הדלת מאחורי גבה.

"אני חייב להיות במפעל, בזמן ביצוע ה BOOT -" הרהר בהתרגשות והכה באגרופו על השולחן. "במשך שעה אוכל לנקות את הכל, אבל לפני תחילת הפעילות במפעל".

לפתע נקלט בתודעתו קול טריקת הדלת. "יעל" קרא. "יעל, לאן את הולכת?" הרים את קולו ודממה מעיקה החרידה את נפשו.

"חמור שכמוני, מה עשיתי?" מלמל בכעס ומיהר לחייג לביתה. השפופרת לא הורמה בצידו השני של הקו. "מגיע לך..." התמרמר באכזבה. "הפסקת להגיב בהיגיון... הרגש, הרצון להקשיב לקולה המרגיע של יעל... כבר עכשיו... גברו על ההיגיון הקר... היא הרי עדיין לא הספיקה להגיע הבייתה, אדיוט... אז מדוע מיהרתי להתקשר... הדחף הוא אשר הניע אותך לחייג... לא שיקול הדעת..."

"אני חייב לדעת מתי מעלים את המחשבים... מתי בדיוק הם חוזרים לשרת את עובדי המפעל..." חזרו והשתלטו המחשבות בראשו. העובדה שאותו יום היה יום חמישי בשבוע, עודדה במעט את רוחו. הוא העריך כי התוכניתנים לא יעבדו ביום ששי בגלל הצרוף של סוף השבוע ובעיות החשמל הצפויות. מאידך, את תקלת החשמל ינסו לתקן לפני תחילת השבוע החדש. "וזה אומר שעדיין יש סיכוי... סיכוי סביר... שיִוָותר פרק זמן סביר לטיפול זריז במחשב... אולי בכל זאת יש תקווה" ניסה ירון לעודד את רוחו והמשיך להקשיב לצלילי הטלפון בביתה של יעל. "במחשבה שנייה... כדאי לתאם את עניין הביקור בתע'צ עם מרים" הרהר. "אולי אפילו כבר עכשיו". הציץ בשעון היד שענד וחרד. "עשר וחצי בלילה... מאוחר מדי. אין ברירה אלא לדחות את השיחה למחר" נאנח.

"לא, עכשיו!!!" נזעק. "למה להמתין עד שמשהו נוסף ישתבש... אנסה להתקשר אל המפעל... עכשיו... למרות השעה הבלתי סבירה... מה אפשר כבר להפסיד?" באיטיות חייג, באופן אוטומטי, את המספר שהיה חרוט במוחו והאזין לצלצול המונוטוני.

לפתע הורמה השפופרת בצידו השני של הקו ואיש לא ענה.

"הלו, הלו" קרא ירון אל תוך השפופרת.

"את מי אתה רוצה?" נשמע קול מוטרד וחסר סבלנות.

"את מרים בבקשה" השיב ירון בקול ניחר.

"רק רגע" השיב הקול הבלתי ידידותי וירון לא האמין למזלו הטוב.

"ערב טוב" נשמע קולה חסר הגוון של מרים.

"אני מקווה שזה אומנם ערב טוב" אמר ירון בלבביות. "אבל אם את שם בשעה כזו..."

"י ר ו ן" נשמעה קריאת שמחה. "איזה קטע!!! לפני שתי דקות דיברנו עליך. ממש נפלת מהשמיים".

"מה אתם עושים שם בשעה כזו?" שאל בסקרנות.

"משהו שודאי היה מעניין אותך מאוד" השיבה מרים. "היית צריך להיות כאן עכשיו".

"אין בעיות" התלוצץ, "אני כבר בא".

"לא, לא, לא... אין צורך" צחקה מרים. "התעוררה שאלה מסקרנת ויש לי הרגשה שמצאנו לה פתרון אבל היה משעשע לשמוע אותך, שתי דקות לאחר שהזכרנו אותך..."

"זה מתחיל לסקרן" אמר. "את יכולה לשתף אותי בחוויה?"

"לפני שעתיים בערך, ג'ו ביצע BOOT למחשבים" אמרה מרים.

נשמתו של ירון כמעט פרחה וראשו הסתחרר.

"ג'ו השתעשע בכתיבת תוכנית Check Sum" חדר לאוזנו קולה של מרים. "הוא גילה, להפתעת כולנו, שבאחד הקבצים של תוכנית MAIL הוכנסו שינויים".

"מה, מה פרוש" גמגם ירון.

"משמעות השינוי לא ברורה" אמרה מרים.

"אני כבר בא" אמר ירון נרעש.

"אין צורך, אין צורך..." צחקה מרים. "הכל סודר כבר. בכל מקרה אנחנו מתכוננים ללכת. שכחת שיש לי בעל וילדים בבית?"

"מישהו נשאר לעבוד?" שאל באיפוק, שהסתיר אך בקושי את התרגשותו.

"אני חושבת שאנחנו האחרונים כאן" השיבה ולאחר מכן הוסיפה: "בעצם, בשביל מה התקשרת?"

"חשבתי על איזה רעיון" שיקר, "רציתי לנסות אותו על ה VAX -".

"זה לא יכול לחכות לשבוע הבא?" שאלה.

"לא" השיב בחפזה. "בעצם, מחר בבוקר זה יכול להיות בסדר?"

"מצידי?" צחקה מרים. "אלה החיים שלך. אני חוזרת הביתה".

"נתראה מחר?" שאל.

"צר לי" השיבה. "המשפחה שלי סבלה מהעדרי יותר מדי בזמן האחרון. אני מתכננת להקדיש להם את סוף השבוע. אבל דרך אגב, ג'ו יהיה מחר. תוכל לקבל ממנו פרטים על ה MAIL -, אם זה מעניין אותך".

"מתי הוא בא?" שאל.

"ג'ו, מתי תגיע מחר?" זרקה שאלה אל מחוץ לשפופרת. "מאוחר" שמע את קולו של ג'ו ממרחק.

"מסרי לו ד'ש חם" אמר מבלי להמתין לתשובתה. "אמרי לו שאני מעוניין להחליף איתו כמה מלים ושנפגש מחר".

"תהיה בריא" הספיק לשמוע בטרם הניח את השפופרת על כנה.

"איך אפשר להתייחס לזה?" שאל את עצמו והחליט שהכל תלוי בצורה שהם מתייחסים לזה. השינוי
ב MAIL - מתבטא, בסך הכל, בהוספת מספר בעל שלוש ספרות לסוף אחד הקבצים של תוכנית MAIL. אם עומס העבודה שיפול עליהם יהיה רב, הם ינטשו את החשדות. אם לא, הם ינסו להשקיע מחשבה נוספת וכאן, ידע, הוא צריך להכנס לתמונה, כדי להרגיע אותם. זה הכל. זה רק אומר שעליו לחזור לעבודה בהקדם. להיות בתמונה... ומהר...

למרות הכל, הטלפון הורם בצידו השני של הקו. "ערב טוב" שמע את קולה העדין.

"יעלי" מלמל במבוכה וקצב פעולות ליבו הואץ.

"אה... זה אתה" מלמלה באדישות, לכאורה.

"רציתי, זאת אומרת, למה הלכת?"

"מה פרוש?" שאלה. "הרי התעלמת לחלוטין מקיומי... המחשבות שלך נדדו למקומות אחרים. לא היית איתי..."

ירון שתק ויעל שאלה "עם מי דיברת עכשיו?"

"למה" תהה.

"היה תפוס אצלך הרבה זמן" לחשה.

"עלה לי רעיון נחמד" אמר. "מחר אערוך ביקור קצר בתע'צ. תאמתי עם מרים. נראה איך המוח שלי משתף פעולה עם האצבעות על ה Key Board -".

"אתה ממש מופרע" צחקה, "אבל אני אוהבת אותך..."

"תודה" לחש.