אהוד נעץ בו את עיניו ושאל בלשון מתנשאת: "לזה אתה קורא 'תכנית עבודה? בלי PERT או לפחות איזה גאנט לרפואה? תכנית עבודה שאינה מתייחסת ללוחות זמנים ואינה מציגה אבני דרך, היא חסרת כל ערך" קבע בתקיפות.

"זהו, חזרנו לעבודה" הרהר ירון. "חזרנו למונחים המוכרים של לו'ז, עלויות, כדאיות, יעילות... חזרנו לבית החרושת". ירון מיקד את מבטו בעיניו התכולות של אהוד והשיב בקול שלו: "הגשתי לך מסגרת של תכנית עבודה. את התכנית המפורטת אקבע עם ראשי הפרוייקטים ועם אנשי המקצוע. כפי ש..."

"נסה להסביר לי את עיקרי התכנית, אבל בקיצור" קטע אהוד בחוסר סבלנות בולט את התלהבותו של ירון ונופף בקובץ בן חמישים הדפים שהגיש לו ירון בסוף השבוע הקודם. "פשוט, ספר לי בקיצור מה אתה רוצה לעשות". אהוד הישיר מבט לעבר ירון והתרווח בכורסת העור הרחבה. באיטיות שילב את אצבעותיו זו בזו, השעינן על כרסו והחל להשתעשע בבהונות ידיו.

"ובכן" אמר ירון וליטף את החלק המעוגל בקצה מוט ההליכה שאחז בידו. "המטרה העיקרית היא לנסות לצמצם את הפער בינינו לבין המתחרים. היינו טרודים כל כך במרוץ אחר מימוש פרוייקטים ועמידה בלוחות זמנים, שלא הבחנו בהתקדמות המפליגה שחלה באמצעי הפיתוח בעולם. בינתיים פותחו שיטות, כלים ומתודולוגיות שמשפרות את אמינות ויעילות העבודה ומקנות יתרון עצום ל..."

"תכלס" האיץ בו אהוד. "תגיד כבר מה שאתה רוצה".

"תכנית העבודה מתייחסת לשינויים בכמה מישורים" המשיך ירון, מבלי לשנות את נימת קולו השלווה, נחוש בהחלטתו שהפעם לא יערער אהוד את קור רוחו.

אהוד הפסיק את תנועות בהונות ידיו והמשיך להתבונן בסקרנות בירון.

"מצד אחד נבחן את אמצעי החומרה הקיימים כיום ונבדוק את אפשרות שילובם במערך המחשוב שלנו... נבחן מחשבים חזקים שיאפשרו טיפול יעיל במאגרי נתונים גדולים שעומדים לרשות עובדי תע'צ. זה אומר עמדות עבודה חדשות, בעלות כוח חישוב גדול בקונפיגורציה כזו שתמנע הפרעות הדדיות, כפי שקיים היום. אם מישהו מריץ קומפילציה רצחנית על ה - VAX, הוא תוקע את..."

"כן, כן, כן" מיהר אהוד להגיב, "אני יודע".

ירון פלט אנחה מגרונו והמשיך. "בנוסף... נבחר במתודולוגיה לפיתוח מערכות זמן-אמת, מהסוג שמפתחים אצלנו. התכנית היא..."

"אני יכול להבין שאתה מתכנן איזו מהפכה קטנה. נעיף את הדברים הישנים שאבד עליהם הכלח ונתחיל להשתמש בטכנולוגיה ה'נכונה', הטובה יותר וכך בלי בעיות נשבור את השוק, אה? הבנתי אותך נכון?" שאל אהוד וקם מכסאו. ירון הרים לעברו את מבטו הניד ראשו בחיוב ופלט: "בערך. אני מתכנן ש..."

"ובכן, כחובב מדע בדיוני מלווה אותי תמיד עלילה של סיפור שקראתי לפני הרבה הרבה שנים. רוצה לשמוע?" שאל וחייך.

"אם יש לך זמן" השיב ירון בציניות. "אני דווקא אוהב סיפורים".

"בקיצור, גלקסיית שביל החלב נשלטה על ידי שתי מעצמות שהיו במצב מלחמה מתמיד במשך דורות רבים. הם לא הצליחו לגבור האחת על השנייה משום שהפער באמצעי הלוחמה שעמדו לרשותם לא היה משמעותי. בשלב מסויים הצליחה אחת המעצמות לפתח טכנולוגיית 'על-חלל' שאיפשרה לגופים להינשא על גלי הכבידה שלהם ולעבור מרחקים עצומים בזמן אפס. בתוך תקופה קצרה, הם הצליחו להעמיד אב-טיפוס של חללית, שהתבססה על הטכנולוגיה החדשנית וערכו ניסוי שקצר הצלחה מרשימה. החללית הופיעה במפתיע סמוך לריכוז של חלליות האוייב, מבלי שמערכות ההתראה שלהן הספיקו להגיב, גרמה לנזקים אדירים ונעלמה כלעומת שבאה, מבלי שהאוייב הצליח לדעת מהיכן הגיעה החללית ולאן נעלמה. ההצלחה המסחררת עודדה אותם לפתח ולייצר בהיקף גדול, חלליות מסוג על-חלל ואת החלליות המיושנות הם זנחו".

"הבנתי" מלמל ירון. "אל תדאג, אין לי כל כוונה לזרוק את הכל ולהתחיל מבראשית. אני יודע שחייבים לשנות..."

"רגע, לא סיימתי" קרא אהוד.

"הסוף ברור" חייך ירון. "היתה מלחמה, כל החלליות החדשות נשלחו לקרב אבל הן לא פעלו כהלכה משום שפעילות חללית אחת אינה דומה לפעילות של מאות חלליות. אני מניח שהתפתחו הפרעות הדדיות ושיבושים בגלי הכבידה. נכון? השיבושים, אם הבנתי נכון את ראשו של המחבר, גרמו לקריסת מערכות והסיום החינוכי היה שהם נחלו תבוסה בקרב ובמלחמה כולה".

"מזה בדיוק אני חושש" אמר אהוד, חזר והתיישב על הכורסה.

"הכוונה לשלב את התשתית החדשה שנחליט עליה, בצורה מדורגת, במשך כמה חודשים, באופן כזה שתמיד נוכל לסגת למצבים קודמים" הרגיע ירון בקול בוטח.

"אסור ששינויים כאלה יפגעו בפרוייקטים" אמר אהוד.

"בדיוק מהסיבה הזו אני זקוק לשיתוף פעולה מצד המשתמשים עצמם" השיב ירון.

"באיזה אופן?"

"ובכן, נקים גוף תוכנה מרכזי..."

"ירון, ירון... אני לא מחפש עכשיו שינויים אירגוניים נוספים!" קטע אהוד בכעס את דבריו.

"אתה חייב לתת לי הזדמנות לבטא את עצמי" צחק ירון, אך מתיחות ניכרה בקולו. "הכוונה לוועדת מתודולוגיה מפעלית... זה לא שינוי ארגוני..."

"כבר היו דברים מעולם" קטע אהוד שוב את דבריו. "כל הוועדות האלה היו בזבוז זמן ולא הפיקו מהן תוצאות מעשיות. ישבו שעות, קישקשו, הדפיסות טונות של מסמכים ושתו ליטרים של קפה".

"אולי תתן לי בכל זאת לדבר? אני יודע שהיו וועדות בעבר אבל אני גם יודע מדוע הן נכשלו. ראשית הוגשו המלצות כלליות מדי, בהנחה שנהלים ממשיים, כאלה שניתן לעבוד איתם, יוגדרו בפרוייקטים עצמם. שנית, הם לא הגדירו אמצעי אכיפה. אלה היו וועדות ללא שיניים. לא הכריחו את ראשי הפרוייקטים לעבוד לפי ההמלצות ולכן הן לא יושמו בפועל. הראייה הצרה של ראשי הפרוייקטים מנעה מ..."

"אם כך, אתה באמת מתכוון לועדה עם שיניים..." מלמל אהוד. "וזה... איך זה יבטיח  שההחלטות שתקבלו תהיינה מעשיות?" חקר אהוד.

"זה יעזור..." הרים ירון את קולו. "אבל ברור שוועדה כזו תצליח רק אם יהיו לה סמכויות לבצע... לא המלצות שישארו על הנייר... ועוד משהו... לרשות ועדה כזו חייבים לעמוד תקציבים למימוש ההחלטות... את זה כבר הבטחת...".

"רגע, רגע, אל תמהר... בוא תסביר לי מה בדיוק תעשה וועדה כזו" ביקש אהוד.

"ראשית, הֶרְכֵּב הוועדה יקבע את מידת ישימות הנהלים שיוגדרו, בפרוייקטים" השיב ירון. "לכן, בוועדה הזו ישתתפו נציגים מכל הפרוייקטים. צריכים להשתתף במפגשים כאלה מומחים, בעלי ידע ספציפי... כדי שההחלטות לא תהיינה תיאורטיות... בועדה צריכים להשתתף אנשים בעלי סמכות כדי שיוכלו להניע את ההחלטות שיתקבלו, בפרויקטים שלהם... באמצעות הנציגים האלה, נביא לידי ביטוי את הקשיים האמיתיים מהשטח. נעלה בעיות, נבחן פתרונות ונחליט ביחד. אחרי אישור הכללים החוקים ואמצעי האכיפה, נאלץ את כולם להיות כפופים לאותה מסגרת מחייבת. בדרך זו יהיה קל יותר לאלץ פרוייקטים לממש החלטות.

"זה נשמע מעניין, אבל תהליך כזה עלול להמשך הרבה... הרבה מאוד זמן...".

"התהליך יימשך פחות משנה" השיב ירון כשהוא מהרהר במר וירוס. אהוד ריכז מבטו בירון, הניד ראשו ואמר: "עדיין לא אמרת איך כל זה יתקיים".

"נתחלק לקבוצות עבודה שיטפלו בנושאים שונים" השיב ירון. "כל קבוצה תעבוד על הצעה בתחום שונה ותגיש את ההצעה המעובדת לאישור גוף התוכנה המרכזי".

"אילו נושאים יעמדו על הפרק?" התעניין אהוד.

"למשל, הגדרת מתודולוגיה אחידה לפיתוח תוכנה כדי..."

צילצול הטלפון קטע את דבריו. אהוד לחץ על כפתור במכשיר שהיה מונח לצידו. "כן" אמר בחוסר סבלנות מופגן.

"מיכה צריך אותך בדחיפות" נשמע קולה המוטרד של שרה. "הוא מחכה לך כאן".

"עוד רגע אנחנו מסיימים" השיב וסגר את המכשיר. "זה נשמע מעניין" אמר אהוד, "אבל אני חושש שאתם עלולים להתברבר.... אני באופן אישי הייתי נותן לך לנסות להתחיל... אבל החלטה כזו חייבת לעבור את אישור ההנהלה... אני מבקש ממך להכין סקירה של עשר דקות בדיוק, לא יותר!" אמר אהוד והניע את אצבעו להדגשת דבריו. "הנוכחים במועצת המנהלים הם קצרי סבלנות, בדרך כלל" הטעים. "הם לא סובלים קישקושים".

ירון הסיט את כסאו לאחור.

"שניים שלושה שקפים יכולים לעזור" המשיך אהוד והעביר את לוח השנה המהודר לצידו המרוחק של השולחן. "אה, כן, ודאי! אל תשכח לציין זמנים ועלויות. אחד השקפים צריך להציג הערכה של יחס עלות תועלת המסכם את השינויים שאתה ממליץ עליהם. אי אפשר יהיה לאשר תכנית עבודה ללא מידע חיוני כזה".

ירון הניד בראשו וקם על רגליו.

"שרה תקבע איתך את העיתוי המדוייק להצגת התכנית, באחת מהפגישות השבועיות שלנו. בסדר?" אמר אהוד ומבלי להמתין לתשובה, קם על רגליו, פתח את הדלת ואמר: "מיכה, הכנס! שרה, אפשר קפה?"

"שלוש מאות וחמישים אלף דולר?" שאג ג'ורג' לי, מנהל אגף הכספים. "נפלת על הראש! אנחנו בגרעון ואתה מדבר על הוצאות בסדרי גודל כאלה?"

"בתוך שנתיים ההוצאות יתקזזו" השיב ירון וחש בסחרחורת המאיימת עליו. "עכשיו העיתוי המתאים, דווקא בגלל הקשיים התקציביים".

"אני יכול להבחין ביתרון אחד גדול... בתכנית הזו" אמר משה מנדל, מנהל אגף ייצור. "האחידות בשיטות העבודה תעזור בניידות העובדים".

"האחידות במבנה תוצרי התוכנה" התלהב ראובן שי, "תגדיל את יעילות ביקורת האיכות וזה שווה כל סנט. אני שם את שתי ידי על התכנית הזו, במיוחד על ההשקעה בפיתוח התבניות".

"אני לא אתנגד למתודולוגיה" הוסיף שאול ברגמן בהיסוס, "אם כל זה יאיץ את תהליכי כתיבת הצעות המחיר, כמו שאמרת... אבל, אני ממליץ לא לשנות את החומרה וכך נחסוך את עיקר ההוצאות".

"אבל בצורה הזאת לא נגביר את כוח החישוב" התערב ד"ר ישראל אביב וזרק מבט עויין בשאול. "אני תומך בעמדתו של ירון. להערכתי, אנחנו חייבים תחנות עבודה עם כוח חישוב גדול יותר, כדי לקדם פרוייקטים מורכבים יותר. ההפרעות ההדדיות על ה - VAX, בקונפיגורציה הנוכחית, מאטות את העבודה בצורה בלתי נסבלת... אני בהחלט מצדיק את הצעד הזה, למרות שההוצאה אולי מרתיעה מעט בתחילה".

"אין לי שום כוונה לתת את ידי לנפילת המפעל כל כך מהר" הצטרד קולו של ג'ורג' והוא קפץ ממקום מושבו. "כל זמן שהקופה בידי. עם כל הכבוד ל..."

"רגע אחד" הרעים אהוד בקולו. "יש לכם שאלות נוספות לירון?" הקיש והביט בנוכחים במבט רציני. "אם לא, כדאי לשחרר אותו לעבודותיו ואנחנו כבר נגיע להחלטה בלעדיו".

ג'ורג' רטן מתחת לשפמו ושב למקומו. הרוחות נרגעו ואהוד פנה אל ירון בחיוך מלאכותי: "תודה רבה. בעוד שעה בערך אקרא לך".

נתמך במקל ההליכה, יצא ירון בצליעה את החדר, מבלי להביט בעיני הנוכחים.

"מתי אתה חוזר?" שאלה יעל.

"את יודעת מה? נמאס לי. אני כבר בא. בצהריים אהוד היה בטוח שדיון ההנהלה יסתיים בתוך שעה. בשעה חמש, שרה אמרה שהם עדיין תקועים שם. אפילו לא יצאו לאכול צהריים. הזמינו כריכים ושתייה לחדר. עכשיו הדלת סגורה והם ממשיכים לצעוק זה על זה".

"הוא ביקש ממך להשאר במפעל?" שאלה בפליאה.

"כמובן שלא" השיב ירון, "אבל רציתי... אני לא מאמין... כבר שבע? אני נוסע הביתה".

"אל תקרא למונית" ביקשה יעל בקול מתקתק. "אני אאסוף אותך".

"חבל" ניסה להתחמק.

"מגיע לנו להתפנק קצת אחרי מה שעברנו" לחשה כממתיקת סוד.

"אני עייף" מלמל, "בבקשה בלי הפתעות".

"אני בדרך" אמרה בצחוק. "אני אוהבת אותך" הוסיפה והניחה את שפופרת הטלפון בעריסתה.