הדלת של חדר הישיבות בקומה 3, נפתחה לפתע בחריקה עדינה, דקה אחת לפני השעה עשר. חברי צוות DDE98 יצאו בזה אחר זה מהחדר, מניעים בראשם לשלום בחיוכים מלאי שביעות רצון בעוד חלקם ממשיכים לקיים, בלהט, את הדיון. "עמדתי בלו'ז" זרקה מרים לעבר מיכה בארשת פנים רצינית. הוא  הניע קלות את כף ידו הקפוצה כשאגודל ידו מופנה כלפי מעלה והחזיר לה חיוך של תודה.

ללא מילים נכנסה החבורה של אלון ירוק אל החדר. ירון תפס את מקומו, סמוך למיכה בראש השולחן ודּוּדוּ התמקם בקצה השני של השולחן, ליד יעל.

"למרות מה שקרה בשבועית הקודמת" סינן מבין שפתיו, "הם לא למדו לקח... הם שוב מאחרים... מה יהיה? שאל ושלח מבט נוקב לעבר ירון"

הוא לא הגיב. באיטיות, שלף מכיס חולצתו את הפינקס הירוק והמרופט שנשא עימו לכל מקום, סובב את בדל העיפרון בין אצבעותיו, והחל לשרבט במהירות... "אני מעדיף שלא לסמוך על אימפרוביזציה" החליט.

מיכה הפעיל את המקרן והניח שקף שהכין מבעוד מועד. "סגור את הדלת!" פלט מבלי לכוון את דבריו לאיש. שורות אחדות של כתב יד מטושטש הוקרנו על הלוח הלבן.

מירי וצביקה נכנסו לפתע בסערה, מחייכים בעליצות.

"סגרו את הדלת!" פלט שוב מבלי להסיט את מבטו מהמסך והמשיך לכוון את עדשת המקרן.

צביקה הסתיר את חיוכו וטרק את הדלת.

"מי חסר?" שאל וסרק את המשתתפים.

"כולם הגיעו" קראה ג'ין.

"מציון..." חייך. שתק לרגע והמשיך: "אז מה שעשינו במהלך השבוע האחרון, זה..."

"מי מסכם את הדיון?" שאל ירון.

"וואו" צחק דּוּדוּ ושלח מבט מבודח לעבר יעל. "חיכיתי לזה... כל כך ברור שירון לא יוותר על השאלה הזו". יעל חייכה חיוך מאולץ, פתחה מחברת דקה ורשמה דבר מה בראש העמוד.

"דּוּדוּ ..." הרים מיכה את קולו ושלח לעברו חיוך ידידותי".

דּוּדוּ  הפנה לעברו את פניו בהפתעה.

"הרבה זמן לא כתבת סיכומים. אז תתחיל לסכם... בבקשה...".

"יעל התחילה לסכם" ניסה להתחמק.

"דּוּדוּ ..." אמר מיכה ושלח לעברו מבט זועף.

"כן המפקד" אמר דּוּדוּ  בבדיחות ופתח את החוברת בעלת הכריכה המהודרת שהניח לפניו.

"אז כרגיל, אתחיל בתיאור תמונת המצב, נכון להיום... ואחר כך... כל אחד בתורו..."

"מי הביא את הסיכום ה..." קטע דּוּדוּ את דבריו.

"הכל מוכן... הכול מוכן..." קפצה ג'ין. "אנחנו מקצוענים, נכון, ירון? נעבור על המשימות שהגדרנו..."

"כל הכבוד" מלמל ירון כאילו לעצמו מבלי להסיט את מבטו מהפנקס שאחז.

"ובסיום הסבב... אם ישאר זמן... ירון יעשיר אותנו בכמה טיפים בנושא... מה הכנת בדיוק?" שאל.

"אה... אה..." גמגם ירון.

"ניהול זמן" קבע מיכה. "זה מה שכתוב לי כאן..."

"בדיוק... זאת אומרת, בערך..." אמר ירון ושלח מבט מהיר לעבר יעל.  היא ישבה זקופה על הכיסא, קרוב מדי לדּוּדוּ והמשיכה לרשום במחברת הפתוחה.

"אז מה היה ה-Action Item הראשון? שאל מיכה.

"כאן רשום שהמשימה של יורם הייתה..."

"י וֹ רָ ם..." קרא מיכה ושלח מבט מלגלג. "איזו פתיחה יפה לדיון... אז מה? הפעם הספקת לעשות משהו..."

ירון מירפק את מיכה "בדיוק עכשיו" לחש לאוזנו בטון כועס. "בדיוק עכשיו קבעת עוד נושא לשיחת המשוב שלנו".

"על מה אתה מדבר?" החזיר בלחישה מבלי להביט לעברו.

"משוב על איכות הדיון הזה..." לחש ירון. "זוכר שאני המשקיף היום? זאת אומרת..."

"מה כבר קרה?" השיב בלחש אך נדמה היה כי הלחישה נשמעה היטב בחלל החדר.

ירון לא השיב ומיהר לשרבט דבר מה בפינקסו.

"OK, יורם, ספר לנו את הסיפור שלך..." סינן מיכה מבין שפתיו ושלחבמבט מקפיא ביורם.

יורם פתח ביד רועדת את הקלסר שאחז והחל לדפדף בין הדפים.

ירון תלש דף מפנקסו האישי, קיפל  אותו לשניים והעביר לידי מיכה שהביט במבט משועשע ביורם.

באיטיות פתח את פיסת הנייר הקטנה שקיבל והעיף בה מבט.

מבלי לשנות את הבעת פניו עיין בפתק פעם נוספת, קימט אותו והכניס לכיסו.

 

"ובכן... דּוּדוּ, סיכום דיון עד סוף היום... בסדר?" שאל והעיף מבט בשעונו.

"ירון...נשאר לנו עוד קצת זמן לטיפים בנושא ניהול הזמן... הבמה שלך".

​

ירון הביט במשתתפים ומילמל: "כן... אז באמת, חשבתי לשאול אתכם..."

"לשאול?" קרא דּוּדוּ , "חשבתי שיש לך משהו להגיד לנו..."

הוא התעלם מההערה והוסיף: "הנושא הזה של זמן בכלל... והשימוש בזמן, בפרט... הנושא הזה מטריד אותי לא מעט... האם יש, בכלל,  משהו כזה שנקרא 'ניהול זמן'? האם אפשר בכלל לנהל זמן?"

"ודאי שלא" קפץ צביקה. הזמן מנהל אותנו ולא להיפך!!! דָּההה"

" זה טרנד שהפך להיות חלק מהסלנג שלנו" הצטרפה ג'ין. "זמן זה בדיוק כמו תקציב..."

"כלומר..." ניסה לעודד אותה והוסיף תנועות קטנות של כף ידו המופנית כלפי מעלה, כאילו אמר: "תמשיכי... תמשיכי לדבר".

"זמן, זה... זה כמו תקציב, זמן הוא חלק מהמשאבים שעומדים לרשותינו כשאנחנו מנסים לנהל פרויקט... בעצם, את החיים שלנו..."

"נחמד!" קראה מירי. "ואם אנחנו לא ננהל את הזמן, אז הוא ינהל אותנו... בדיוק כמו כסף..."

"אתם מעצבנים אותי עם הסיסמאות הנבובות שלכם" התפרץ דּוּדוּ . "זמן אי אפשר לנהל כי הוא בסך הכול אחד הנתונים שלנו, בניהול פרויקט..."

"ומה זה אומר?" שאל ירון.

 

מיכה העביר פתק מקומט לידי ירון וזרק: "מספיק עם התיאוריות... תרד לקרקע!"

ירון שלח מבט מהיר בפתק המקומט, קיפל אותו בזהירות והכניסו לכיסו.

"שום דבר לא יעזור לו" הרהר בעצב.

"איך הוא הגיע לתפקיד הזה... איך הוא יכול נהל אנשים בלי טיפת רגישות אליהם...".

​

"ומה זה אומר?" שאל והישיר מבט לעבר דּוּדוּ  שהתכופף לעבר יעל ולחש דבר מה לאוזנה. היא צחקה והביטה בירון.

"דּוּדוּ, אז מה המשמעות של מה שאמרת?" שאל בקול מבלי לקטוע את מחשבותיו: "ואולי התפקיד הפך את מיכה לקשוח... למחוספס... לבעל עור של פיל..." הרהר.

"אני חושב... זאת אומרת... אני יודע!" השיב דּוּדוּ, קם מכסאו ומיד חזר והתיישב. "אני יודע שצריך לתכנן איך להשתמש במשאב הזמן שקיבלנו... קבעו לנו חודש כדי להשלים משימה אז זה נתון... בדיוק כמו שקובעים לנו מסגרת תקציבית של 10,000$, למשל, כדי להשלים פרויקט... וצריך לדעת איך להשתמש בנתון הזה... בלי לחרוג מהמסגרת..."

"יפה, יפה" החמיא לו מיכה.

"כאשר מתכננים פרויקט... ואפילו סתם משימה... אז מסגרת זמן היא אחד מהנתונים שעוזר לנו להבין כמה אנשים, למשל, יכולים להשלים את המשימה ו..."

"זאת אומרת" קטעה ג'ין את דבריו. "זה אומר שאם אתה מבין את היכולות והמגבלות של האנשים... אז תוכל להשתמש במשאב הזמן בצורה יותר יעילה..."

"זה לא רק המגבלות של האנשים..." אמר יורם כמעט בלחישה ונע בכסאו בחוסר נוחות.

"את צודקת, ג'ין" חייך דּוּדוּ לעברה, מתעלם מלחישתו של יורם.

"מה... מה אמרת?" שאל אריק, מנסה לעודד את יורם לדבר.

"ג'ין, כמה שאת צודקת" המשיך דּוּדוּ.

"לא הבנתי, לא הבנתי" התעקש אריק. "יורם, לֶמָה בדיוק התכוונת?" שאל בקול רם כדי למשוך תשומת לב.

​

יורם היסס וירון דחק בו: "מה עוד יכול להשפיע על הצלחת המשימה בתוך מסגרת זמן נתונה חוץ מהמגבלות... מהיכולות של אנשי הצוות?"

דממה מעיקה עטפה את שאלתו ויורם מלמל כמעט בלחישה: "אולי... אולי גם המגבלות של הציוד... או התשתיות..." אמר בהיסוס. עיניו שוטטו על התיקרה כאילו חיפש שם את המילים החסרות לו, ולפתע הרים את קולו. "הרי... הרי אם הציוד לא מתאים, למשל... אז מבזבזים המון זמן על כל מיני דברים מסביב... כמו... כמו לחפש את הכלי המתאים או אפילו לתקן כלים... או לבנות התקנים ל... אני יודע? כל הדברים האלה מבזבזים זמן...".

"ודאי... ודאי..." צחק מיכה. "זה ברור לכולנו... כשהאנשים לא יעילים אז יש המון תירוצים... יצא לי אפילו חרוז..."

נראה היה כי ממדי גופו של יורם הצטמצמו באחת. לחיו החווירו, שפתיו החלו לרעוד ומבטו הושפל,  מבלי משים. ירון מישש את כיס מכנסיו, בעדינות, כדי לוודא שהפתק של מיכה עדיין ברשותו. הוא לא הגיב.

"אתה יודע מה"  קרא דּוּדוּ כמעט בהתרגשות, "אתה צודק ב-100%, יורם. כל דבר שיכול להשפיע על יעילות העבודה, צריך להיות חלק מתכנון העבודה... כמובן שבתוך מסגרת הזמן..."

"אז יעילות זה שם המשחק?" חייכה ג'ין ומיקדה את מבטה בעיני דּוּדוּ .

"רק כשרוצים  ל ה צ ל י ח!" אמר ושלח מבט ניצחון לעבר מיכה.

"בתוך מסגרת הזמן שהקציבו לך" העירה מירי.

"אבל זו בדיוק מהות ההצלחה" הסביר. "זו בדיוק הנקודה...".

"רק רגע, רק רגע... אני לא מבינה... ומה עם המטרות?" המשיכה ג'ין להקשות וליכסנה מבט שופע ביטחון עצמי מופגן לעבר ירון. "מה עם הסיבות שבגללן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? האם באמת נכון להיות יעיל אבל בדרך לשכוח את המטרות שלנו?"

הוא בהה בהפתעה לעברה והיא המשיכה: "אני הייתי אומרת שכל דבר שיכול להשפיע על האפקטיביות של העבודה... על התועלת שאתה מפיק מהעבודה... זה ורק זה צריך להשפיע על תכנון העבודה... היעילות זה אמנם משהו בעל ערך אבל... אבל עדיין בעל ערך מִשְׁנִי... יחסית לאפקטיביות...".

"איך זה קשור לניהול זמן?" קפץ מיכה והרים את זרועו כדי להיטיב לראות את שעון היד שענד.

"זה מסביר את השימוש בזמן... במשאב החשוב הזה שעומד לרשותנו ומתבזבז בכל רגע שאנחנו לא עושים שום דבר..." התנדב אריק להסביר. "השעות... הדקות... הם בדיוק כמו מטבעות של כסף... אם אתה קונה משהו שלא תשתמש בו בעתיד אז אתה מבזבז כסף... ואם אתה עושה משהו שלא מקדם אותך לעבר מטרת הפרויקט אז שוב אתה מבזבז זמן... חָמוּר יותר... אתה מבזבז משאבים שלא תוכל להחזיר אותם יותר... זמן שבוזבז לא יוּחזר...".

"הי, לא חשבתי על זה בצורה כזו" התעורר צביקה. "אם קנית משהו שלא תשתמש בו אולי תוכל להחזיר אותו ואז יחזירו לך את הכסף... זה לא נכון ביחס לזמן... מה שהלך הלך..."

"יפה, יפה!" חייך מיכה.

"אם כך, מעתה אמור 'תכנון משאב הזמן' ולא 'ניהול זמן' " גיחך דּוּדוּ.

"כלומר, צריך לתכנן בצורה מדוייקת מה בדיוק כל אחד צריך לעשות, במגבלות הזמן... איזה רעיון מדהים! ירון, אתה גאון... ושוב יצא לי חרוז... איזה קטע... אבל... אבל מה חדש בזה?" קראה ג'ין.

"אין בזה שום דבר חדש!" מיהר ירון להגיב. "כאשר נקבעת מסגרת זמן ואתם כבר מכירים את מערכת האילוצים שלכם... את מגבלות הציוד... והכלים... והתשתיות... והאנשים... בדיוק מה שיורם אמר... אז כאשר קיימים אילוצים מהסוג הזה..."

"ותמיד קיימים אילוצים..." העירה מירי.

"אז ברור שלא, בהכרחַ, נספיק להשלים את כל מה שנרצה... במסגרת הזמן שעומדת לרשותינו..."

"ואז צריך לתכנן מה לעשות ועל מה לוותר..." קבע אריק.

"למה?" שאל מיכה וקם על רגליו. "מה פתאום? הרי אם הגדרנו מטרות לפרויקט ומסתבר שבגלל אילוצים אנחנו חושבים שלא נספיק לעשות את הכול... כי הגדירו מסגרת זמן קטנה מדי... כי נאלצנו להתמודד עם אירועים לא מתוכננים... אז תמיד יש פתרון... אין דבר כזה שנקרא לוותר... מה זה לוותר?"

"מה, אתה מנסה להתווכח עם עובדות?" גיחך דּוּדוּ. "העובדה היא שאין מספיק אנשים... או אמצעים אחרים... זו עובדה... זו עובדה שגורמת לעיכובים..."

"אז עובדים קצת יותר..."  שאג מיכה, "עובדים שעות נוספות!"

דממה פרצה לחדר באופן מפתיע. יעל, ששתקה כד כה, הביטה בו בתדהמה והאחרים חיפשו להתבונן בכל דבר אחר בחדר, מלבד במיכה.

ירון שבר ראשון את השתיקה המעיקה: "תרגיעו... תרגיעו..." ביקש בחיוך בקול שקט ופייסני. "בסופו של דבר, מתקבלות בסך הכול שתי אפשרויות... או שחורגים ממסגרת הזמן... או שלא מספיקים את הכול ומגישים עבודה חלקית... או לא ממש אמינה...".

"או שמספיקים הכול, על פי לוח הזמנים" מיהר מיכה להציע חלופה נוספת "עובדים קצת יותר קשה... מה קרה?"

"או..." קפץ דּוּדוּ. "או שמבקשים דחייה בלוחות הזמנים... הרי זה מה שעושים תמיד. לא?"

"ולזה אתם קוראים תכנון של משאב הזמן?" המשיך מיכה לכעוס.

"אם כך, מה היא האלטרנטיבה האולטימטיבית בחיים האמיתיים?" שאל ירון.

"במציאות של תע'צ" אמרה יעל וכיוונה את דבריה לעבר דּוּדוּ . "במציאות שלנו, כל האפשרויות מתממשות... חוץ מעמידה בתכנון...".

כולם צחקו למעט מיכה, דּוּדוּ וירון שפניהם נותרו חתומות.

"תכלס" אמר ירון."תכלס, בדרך כלל לא תורמים לפרויקט שטרות נוספים של משאב הזמן... לא מגדילים את הצוות... לא מוסיפים ציוד שמאיץ את התהליכים... אלא מגדילים את מספר השעות הנוספות ומה עושים, מחוסר ברירה? פשוט, קובעים סדרי עדיפויות... למה? כדי להחליט על מה אפשר לוותר... כדי שהנזק יהיה מינימלי... כדי שהמטרות השוליות יינזקו ולא המטרה העיקרית..."

"ממ... אז תיעדוף זה שם המשחק?" חייכה ג'ין והביטה בירון.

"מה אתה אומר?" שאל ירון והעביר את השאלה אל מיכה. "מה שם המשחק, לדעתך?"

"בינינו... אם אתה שואל לדעתי... אז ברור שפוליטיקה הוא שם המשחק... אם יש לך קשרים וכושר השיכנוע שלך טוב אז אתה מצליח להגדיל את משאב הזמן של הפרויקט... זאת אומרת לדחות אבני דרך... אבל במחשבה שנייה... תמיד אנחנו קובעים ומשנים סדרי עדיפויות, תוך כדי ריצה... כל הזמן... דּוּדוּ, זה לא ככה?"

דּוּדוּ היהנן בראשו בהסכמה והוסיף: "למען האמת, ניהול משאב הזמן מתבטא, באמת, בקביעת סדרי עדיפויות... כן... אני... אני נוטה להסכים איתך".

"אז בואו נעבור לשלב הבא... כבר סִכָּמְנוּ שהמושג 'ניהול זמן' לא ממש רלוונטי, כי זמן זה נָתוּן... ונניח שאי אפשר לשנות את הנתוּן הזה. אז מעכשיו אנחנו מתייחסים אל הזמן כאל משאב... זאת אומרת שזמן הוא אחד מהמשאבים של פרויקט כמו תקציב... כלים... תשתיות... אנרגיה... ואנשים..."

"ומה עם משאבי הידע?" חקר צביקה.

"ידע הוא אחד מהמאפיינים של האנשים" מיהר ירון להשיב. "ידע... נסיון... מיומנויות... מה עוד???"

"אם כך, אנרגיה זה חלק מהתשתיות" ציין צביקה.

"נכון, אבל בוא לא נרד לדָקוּיוֹת האלה" המשיך ירון. "הרי הנושא שלנו זה משאב הזמן... והשאלה היא מה מסוגלים להשיג במסגרת נתונה של זמן... בעזרת שאר המשאבים שעומדים לרשות הפרויקט, כדי לְמָמֶש מטרה או מטרות מסוימות..."

"ברור!" המשיכה מירי. "הרי אפשר להשיג את אותן מטרות, במסגרת מוגדרת של זמן... אבל עם פחות פונקציות למערכת... זאת אומרת שאנחנו יכולים להחליט לא לממש את כל תכונות המערכת בפיתוח... או אפילו בייצור... ובכול זאת להשיג את המטרה - למסור ללקוח מוצר... בזמן..."

"אם אמנם המטרה העיקרית היא למסור מערכת ללקוח... ולא ממש חשוב איזו מערכת..." חייך ירון בציניות.

"אז את מתכוונת למוצר לא שלם? למוצר חלקי שלא יספק את הלקוח?" קרא דּוּדוּ לעברה.

"אבל כן נממש את המטרה... כן נעמוד בהסכם - הרי נמסור מוצר ללקוח בזמן... וכרגיל, אחר כך נתחיל שוב משא ומתן ביחס לתכולת המערכת... אלה הם החיים... לא?" השיבה מירי בשאלה.

"ואנחנו... אנחנו גם בוחרים איך לעשות מה..." ניצל יורם חלון של שתיקה.

"מצויין!" קפץ ירון והצביע על יורם בחיוך מאוזן לאוזן. "א נ ח נ ו  בוחרים לעשות עבודה יסודית ולהפסיד זמן, כאילו... וגם א נ ח נ ו  יכולים לבחור אחרת... לעשות עבודה חַפִיפִית בפחות זמן... אלה הן ההחלטות שלנו... אלה בדיוק ההחלטות שמשפיעות על האופן שבו אנחנו משתמשים במשאב הזמן".

"זה בכלל לא תלוי בהחלטות שלנו" הסבירה ג'ין. "זה תלוי באופי שלנו... בסגנון העבודה של כל אחד..."

"בטח שהכל תלוי בהחלטות שלנו..." התלהב יורם. "ההחלטות שלנו תלויות באופי שלנו... וזה..."

"מה פתאום" מיהרה ג'ין להגיב. "זה תלוי בתרבות הארגונית... בתרבות של תע'צ..."

"ממש לא!" התרגש דּוּדוּ. "זה תלוי במנהל הפרויקט... מנהל הפרויקט מכתיב את הקצב..."

"אז מנהל הפרויקט משפיע על התרבות הארגונית? מיכה?" ניסתה ג'ין לפזר את הערפל. "או, בעצם... אהוד... כן, כן... אהוד משפיע על ההתנהגות של עובדי תע'צ... על התרבות ה...".

"זה דווקא מתאים לי" התפרץ אריק. " ודאי שהתרבות הארגונית מכתיבה את הקצב... התרבות הארגונית קובעת אם נעמוד בלוחות הזמנים... או לא... התרבות הארגונית... כלומר מיכה או אהוד, וזה בכלל לא משנה מי מביניהם... הרי הם קובעים, למעשה, אם נמסור מוצר באיכות נמוכה... או גבוהה...".

"זאת אומרת" השלימה יעל את דבריו. "זאת אומרת שאפשר לפסוח על תהליכים כמו בדיקות, למשל, כדי לעמוד בלוחות הזמנים... ככה מישמים מטרות... על פי התרבות הארגונית של..."

"למעשה, זו באמת המציאות וזה נכון - את יותר מצודקת" אישר ירון. "למעשה, בריצה המטורפת של העשייה, אנחנו בוחרים מה לעשות ומה לא... בגלל מערכת האילוצים שניכפים עלינו... בזכות מילת המפתח 'תרבות ארגונית'..."

"ולזה אתה קורא 'ניהול משאבי הזמן'?" שאל דּוּדוּ.

"לא, לא, לא..." השיב ירון. "ניהול משאבי הזמן מתבטא בתהליכי קבלת החלטות שקשורות לתִּעֲדוּף... ההחלטות שלנו קובעות מה לעשות ועל מה לוותר... איך לעשות... על מה להקפיד ועל מה לא... סביר להניח שמערכת האילוצים שהמציאות כּופה עלינו, מחייבת אותנו לבצע רק חלק מהעבודה... בצורה כזאת מתנהלים החיים... ההחלטות שאנחנו מקבלים כל הזמן... החלטות שחלקן מתרחש אפילו בצורה בלתי מוּדַעַת... החלטות כאלה שלמעשה משפיעות על התרבות הארגונית שלנו..."

"אז תכלס... יש לך דרך לתעדף את הדברים האלה???" התעניין אריק. "זה בדיוק מה שמעניין בכל הסיפור הזה... כי למעשה, אנחנו עושים כמעט רק את הדברים הדחופים... אנחנו הרי שייכים לאיגוד לוחמי האש, לא? אנחנו עוסקים כל הזמן בכיבוי שריפות..."

"אתה צודק... ובזכות ההתמודדות עם דילמות מהסוג הזה, התגבשה הגדרה מעניינת של חוק טבע... חוק שנקרא חוק פָּארֶטוֹ...".

"חוק טבע? מה, זה החוק הרביעי של ניוטון?" ניסה דּוּדוּ להתבדח.

"עיקרון 80:20?" שאלה יעל.

"איזה חוק טבע?" מלמל מיכה בבוז. "זה בסך הכול כלל אצבע שמנסה להסביר תופעה שלא הוכיחו אותה מעולם... תופעה שחוזרת על עצמה בוריאציה כזו או אחרת..."

"טוב... חוק או עיקרון... אבל צריך גם לדעת גם איך להשתמש בדבר הזה" העיר מיכה בידענות.

"מה זה? אבל מה זה הדבר הזה?" שאלה מירי.

"אני לא זוכר את הנוסח המדוייק של החוק הזה... אבל אני זוכר שאיזה כלכלן איטלקי בשם פָּארֶטוֹ ניסח אותו..."

"אולי תסביר כבר" ביקשה מירי.

"אז פָּארֶטוֹ תיאר חוסר איזון שחוזר על עצמו בטבע, וככזה, אפשר לִצְפּוֹת אותו מראש. בצורה הזו, פָּארֶטוֹ יכול היה להבחין בין הדברים החשובים לבין הדברים הטפלים..."

הנוכחים הנידו את ראשם בסקרנות ומירי ניסתה להביע את כעסה: "עדיין זה לא אומר לי שום דבר! מה זה אומר?"

"אני לא ממש יודע לנסח את הכלל הזה... אבל יש לי דוגמא מהחיים..." העיר דּוּדוּ, " תחשבי... תחשבי לרגע שבעצם רק 20% מהעובדים מייצרים 80% מהעבודה..."

"יש בזה משהו" אמרה מירי לאחר הירהור. "אז זה אומר שגם 80% מהבאגים נוצרים על ידי 20% מהתכניתנים?"

"כן... כן..." מלמל מיכה "זו בעצם המציאות...".

"לא... ממש לא!" נהם צביקה בכעס. "זה אומר שרק 20% מהעובדים שבאמת עובדים והם אלה שמפיקים 80% מהעבודה, מה לעשות? ובגלל שהם גם אלה שעושים 80% מהעבודה אז הם גם יוצרים 80% מהבאגים... הרי רק מי שעושה טועה... לא? ה-20% האחרים לא טועים... כי הם רק מדברים..."

"בסדר... בסדר..." ניסה ירון להרגיע את הרוחות. "במשך הזמן זיהו כללים נוספים... לאט לאט מתפרסמים עקרונות נוספים, ולא פחות מעניינים... מקרים כאלה שמבוססים על חוק פָּארֶטוֹ... למשל..."

"למשל, ש-20% מהשכירים מרוויחים 80% מהשכר הכולל..." צחק אריק. "זה באמת נכון?"

"מה פתאום!" תיקן יורם: "5% מהשכירים מרוויחים 95% מהמשכורות... קראתי את זה בעיתון..."

"למעשה, 80% מהנכסים ומההון בעולם שייכים ל-20% מעשירי העולם" ניסה אריק להציג בקיעות.

"עוד פעם..." קרא ירון והרים את ידיו כדי להרגיע את המהומה. "תזכרו שאלה הם כללים לא ממש מדוייקים או בדוקים... אבל הם מצביעים על תופעה בכל מיני תחומים... היחס לא חייב להיות 80:20... היחס יכול להיות 75:25 או 70:30 אבל בגדול... הכלל אומר שרוב התוצאות של פעולות מסוימות, נגרמות על ידי מיעוט של ... אֶה..."

"מיעוט של מבצעים" עזרה יעל להשלים את המשפט.

"תודה" חייך לעברה והוסיף: "פיטמן... זוכרים את השם פיטמן? אייזק פיטמן... ממציא הקצרנות... הוא מצא שבערך 70% מהמילים שאנחנו משתמשים בהם בשפת היומיום שלנו, מורכבות מ-700 מלים בלבד! שזה חלק שֹוּלִי ממגוון המלים בשפה שלנו...".

"מ ה  א ת ה  א ו מ ר ?" מלמל דּוּדוּ ונשען על מסעד הכיסא. "ואיך זה בדיוק קשור לניהול הזמן?" ואז קירב את פיו לאוזנה של יעל ולחש באופן שכולם שמעו את הלחישה: "עכשיו ברור לי... שרק 20% מהזמן אנחנו מדברים על הנושאים החשובים באמת...". יעל לא הגיבה ופניה נותרו חתומות.

ירון חש בסומק המציף את פניו והמשיך: "ואם רק 20% מהזמן אנחנו משקיעים בנושאים שנותנים את עיקר התוצאות... אז... דּוּדוּ... מה המשמעות של זה?"

"המשמעות היא שצריך לזהות את 80% מהפעולות המיותרות, כדי שלא לעשות אותן... כדי להתמקד בעיקר..."

"יפה, דּוּדוּ... זה אומר שאחד הטיפים החשובים ביותר בניהול משאב הזמן... הוא מה שאתה הגדרת עכשיו... לבצע רק את 20% מהמשימות שמבטיחות את הקיום של 80% ממטרות הפרויקט..."

"תודה... תודה..." חייך דּוּדוּ, "אבל זו בסך הכול הצהרה מצויינת לעיתונות... ואיך עושים את זה? עכשיו הגיע זמן התכלס... ועוד כמה זמן ידפקו על הדלת ו... וזמנך עבר"

"אז איך, באמת, מסננים 80% מהמשימות שלא תורמות ממש לקידום הפרויקט?" המשיך ירון בחיוך וחש בקצב ליבו הפועם בעוצמה.

"דבר ראשון עורכים את רשימת המשימות" קפצה יעל...

"דבר ראשון מעתיקים את רשימת המשימות מ - MS-Project אמר דּוּדוּ. "לא צריך להמציא שום דבר... תכנית עבודה מפורטת מכילה את כל המשימות..."

"את  כ ל   המשימות" פלטה יעל בסרקזם. "האמנם כל המשימות מופיעות ב - MS-Project? כל משימה מחולקת לאוסף של דברים שצריך לעשות... דברים קטנטנים... שלא תמיד כתובים ב - MS-Project... אבל במצטבר אפילו הם גוזלי זמן..."

"מה לא כתוב בתכנית העבודה, למשל?" שאל.

"קפה" צחקה. "וקריאת מיילים... ושיחות טלפון... וארוחת בקר... וצהריים... להמשיך?"

"ואיך זה קשור לעבודה?" שאל יורם.

"בדיוק! זה לא קשור לעבודה... ולמרות זאת עושים את זה! ומה אתה חושב? על חלק מהדברים האלה אפשר לוותר? על חלק אחר אפשר לדחות? הרי כל דבר כזה גוזל נתח ממשאב הזמן שעומד לרשותי! ואם אני הולכת לשירותים אז אני לא כותבת כמה שורות קוד שתכננתי לכתוב בזמן הזה... אבל בסופו של דבר צריך לכתוב את השורות האלה... לא? הנה, כבר גלשתי לתחום השעות הנוספות".

"תפסיקי להיות קטנונית" מלמל דּוּדוּ.

"אבל לפני שמסננים 80% מהמשימות... מהרשימה שנכין..." גִילְגֶל מיכה בלשונו ושלח מבט מהיר לעבר יורם. "לפני כל אלה צריך לזהות את 20% מהאנשים שעושים 80% מהעבודה... מה אתה אומר?" חייך לעבר יורם. "האם ברור לך שזו בדיוק השיטה להרוויח? להרוויח הרבה מאוד זמן...".

"נו... באמת! זה לא הזמן ולא המקום" כעס ירון.