"ברשותכם..." חזר וקרא בהרמת קול קלה והניף את ידו. נדמה היה כאילו הנוכחים מתעלמים מנוכחותו.

"פה זה לא אנגליה..." שמע קריאה מהקהל... "זו ארץ חמה... אין משמעת...". קולות צחוק ליוו את הקריאה.

"תתחיל לדבר" לחש פרנק סקוט למיקרופון שעל גב ידו וההמלצה הדהדה באוזנייה שהוטמנה באוזנו של עבדאללה.

הוא הנהן בראשו והמשיך: "תרשו לי להביא מדבריו של משה בן-זאב, מחבר הספר משחק סכום אפס... המחבר הוא צאצא למשפחה יהודית שהתגוררה בחברון". תמונתו של עֲבְדָּאלְלָה, המנחה המעונב מערוץ 4 של ה-BBC, החליפה אט אט את תמונת הדגלים המתנופפים.

"אמנם הציטוט לא ממש מדויק..." חייך בהתנצלות, "אבל בשורה התחתונה הוא אמר שמשחק סכום אפס זו דרמה... דרמה שבמהלכה... הרווח של כל שחקן מתאזן בדיוק נמרץ... בזכות ההפסד של השחקנים האחרים... הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא דוגמא קלסית של משחק כזה... הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אומר משה בן-זאב... הוא מצב של עימות שאי אפשר להגיע בו להסכמה... כי המעורבים בסכסוך... בטוחים שרווח בצד הישראלי נובע מהפסד של הצד הפלסטיני... ולהיפך... למשחק הילדותי הזה ולמחשבה הצרה הזו... מצטרפים, בעל כורחן, דמויות בשר ודם מכל מגוון הקשת האנושית... הדמויות האלה... מלאות בחכמה... רוע, יופי, כיעור... ו... סוף ציטוט...".

​

הוא הפסיק לרגע את נאומו והסיט את מבטו לעבר המגוון האנושי העשיר שגדש את האולם עד אפס מקום.

"אני רק רוצה להזכיר לכם..." המשיך, "את ההיסטוריה הלא מעודדת שלנו... שלוש מלחמות העולם השפיעו על ההתנהגות האנושית, במידה זו או אחרת... שנת 2025... לא מזמן... בחיי... איך שהזמן רץ... כמה שנים אחרי המלחמה הארורה ההיא שבין רוסיה לאוקראינה, שהתפשטה לאירופה ולארצות הברית... האנשים השונים האלה חברו... כדי להתמודד בכוחות משותפים מול האתגר הגדול הבא שהציבה בפניהם שנת 2029... אתם מכירים את הפעילות המדהימה הזו של שיתוף הפעולה בין אנשים משני עברי הגבול הרותח של רצועת עזה?".

הצופים הנהנו את ראשם בחיוב והיו כאלה שחייכו.

"ומה גרם לחיבור ולשיתוף הפעולה המדהים ביניהם???" שאל וסקר במבטו את הצופים.

דממה...

"הפחד, גבירותיי ורבותיי... הפחד היה משותף לכולם..." אמר בהתרגשות והניף את ידו המאוגרפת.

"פחד?" זעק מאן דהו מהקהל ומיד הוצגה תמונתו על המסך. "ואני דווקא חשבתי שפחד משתק" המשיך בדבריו וסקר במבטו את הקהל בחיוך סרקסטי.

עֲבְדָּאלְלָה הנמיך באיטיות את ידו, חייך בסלחנות מבלי להסיט את מבטו מהקהל ואמר: "נכון, אדוני... הפחד אומנם משתק... במקרים רבים... אבל... אבל כולנו מכירים את מנגנון FFF... כולנו מכירים את השפעת החששות... הפחדים... האיומים והסכנות...".

הנער, בעל מבנה הגוף האתלטי שהתפרץ לדבריו, עיווה את פניו וקימר את גבת עינו הימנית כאילו שאל: "על מה אתה מדבר?"

"מנגנוני ההישרדות שלנו דומים למנגנוני ההישרדות של בעלי חיים" הסביר עֲבְדָּאלְלָה, "הם מְכַוונים אותנו להגיב באחת משלוש דרכים: בְּתַקִּיפוּת... כלומר, להילחם... או לברוח... אם אתה אֲוָוז שמזהה שועל רעב שמתבונן בך... סביר להניח שתברח... אבל אם את אֲוָוזָה שמובילה את אפרוחיה... אולי אפילו תתקפי בזעם את השועל... אבל במקרים מסוימים אתה צודק... התגובה הסְפּוֹנְטָנִית, האינסטינקט הטבעי...  עלול לשתק אותנו... בנסיבות מסוימות אנחנו עלולים לקפוא בַּמָּקוֹם מרוב פחד... פשוט לא להגיב... במקרים האלה, המחשבה והגוף משותקים...".

הוא המשיך להתבונן בנער שחזר למקומו והמשיך בקול נמוך: "לא נִכָּנֶס לפירוט המנגנון שמפעיל את גופנו במצבי לחץ ואיום הישרדותי... אבל כאשר אנשים מזהים איום משותף... הם פועלים במתכונת ההישרדותית. האויב הענק שאי אפשר לברוח מפניו הוא אֶפּוֹפִיס... ליתר דיוק  99942 Apophis ... כולם חששו מפני פגיעתו הקטלנית של האסטרואיד הקטנטן, שחוצה את מסלול כדור הארץ פעמיים בשנה... הסלע הקטנטן ההוא... בסך הכול 270 מטר אורכו... אבל משקלו 27 מִיליון טון!!! הדבר הקטנטן הזה, במושגים אסטרונומיים, גרם לבהלה... נמצאו אנשים שלמעשה קפאו מרוב פחד... הם היו משוכנעים... ועדיין לא שינו את דעתם... כי האסון הממשמש ובא הוא גזירה משמיים... גזירה שנבעה מהתנהגות נלוזה שלנו... של בני האדם... ההתנהגות הבלתי מוסרית שלנו הכעיסה את בורא עולם... והוא אשר בחר להשתמש באסטרואיד במקום במבול. הפתרון שלהם הוא להתפלל... התגובה השנייה על פי מנגנון FFF הייתה לברוח... אבל לאן? תגובה כזו אינה רלוונטית... התגובה היחידה שנותרה רלוונטית לקבוצה אחרת של אנשים... היא לחפש דרך לְ הִ י לָ חֶ ם... לנסות לְ הִ תְ ג וֹ נֶ ן... ומה אפשר לעשות כנגד סלע בסדר גודל של מיליוני טונות שיפגע בכדור הארץ במהירות של כמה? 45,000 קמ"ש... נכון? ברור שהתנגשות כזו עלולה לגרום לשואה...".

​

הגה לא נשמע מהקהל המרותק... פרטי הרקע עדיין חרוטים היטב בזיכרון הקולקטיבי. אזרחי כל העולם מיקדו את תקוותם בפתרון שהציעו, בזמנו, מדעני החלל של רוסיה וארה"ב... אבל, כזכור, מלחמת 200 הימים קטעה את התקוות. פרויקט אפופיס הופסק וכל מדינה התפנתה להתמודד עם האיום הצפוי בכוחות עצמה.

"ובכן..." המשיך עבדאללה, כזכור... במשך שנים רבות, החל משנת 2004, פרסמו שוב ושוב מדעני נאס"א וסוכנויות החלל האחרות, את הערכתם כי האסטרואיד יפגע בכדור הארץ ביום שישי, ה-13 באפריל 2036... פגיעה כזו דומה בנזק שהיא תגרום... לפצצה של מעל 500 מגה טון TNT... רק כדי לסבר את האוזן... הפצצה שהוטלה על הירושימה הייתה קטנה פי 30,000... 16 קילו טון, בסך הכול... הנזק שהמדענים חָזוּ... בְּררר... קשה לדמיין אותו... ענן האבק שיעלה לאטמוספרה, יכסה את כל כדור הארץ במשך שנים ארוכות... בגלל החשיכה, לא יתקיים תהליך הפוטוסינתזה והצמחייה תיעלם מכדור הארץ... במלים אחרות, המזון של אוכלי הצמחים ייעלם ועימו יכחדו גם בעלי החיים האחרים בשרשרת המזון... בזה אחר זה... וגם אנחנו... כל תושבי כדור הארץ... מחסור במזון יוביל למלחמות עקובות מדם וההמשך???".

אנחה עמוקה נפלטה מגרונו והוא התבונן בקהל השותק.

​

"החשש בעולם גובר והופך לפאניקה" המשיך, "הפחד מתחיל להשתלט על כולנו... על אלה שמבינים עניין... במיוחד לאחר שמדעני סוכנות החלל של רוסיה הכריזו ביוני 2023 שהם מפסיקים את שיתוף הפעולה עם מדעני נאס"א בעקבות המתיחות בין שתי המעצמות... תקציבי נאס"א צומצמו... האמריקאים נאלצו להתמודד עם תקציבי עתק במלחמה נגד רוסיה... הם בחרו בנושאים 'חשובים יותר' להשקיע בהם... כמו איך לפגוע האחד בשני... איך להרוג האחד את השני... עד אז, שיתוף הפעולה בנושאי אפופיס התבטא בחיפוש דרך למניעת פגיעת האסטרואיד בכדור הארץ... ומה קרה בהמשך?" שאל והביט בסקרנות רבה בקהל שהציף את האולם הרחב...".

שקט מביך שלט באודיטוריום. "מה קורה פה?" מלמל לעצמו. "איך מעוררים אותם?".

"הפחד..." המשיך. "הפחד מפני הסכנה האפוקליפטית המשותפת, הוא אשר הוליד את האלטרנטיבה השלישית... אלטרנטיבה שיצרה בסיס להקשבה... בסיס מוחשי לשיתוף פעולה פורה ומפרה בין האויבים במזרח התיכון... האלטרנטיבה הראשונה של הישראלים הייתה להמשיך את השליטה על מיעוט ערביי ארץ ישראל שנאלצים להיכנע לחוקי המדינה היהודית...

"הי, הי, הי... אתה לוקח ממני את תכני ההרצאה שלי" חייך גיל.

"אל תדאג... מייד אסיים" מיהר עבדאללה להגיב. "האלטרנטיבה הראשונה של הפלשתינים הייתה להמשיך ולהילחם עד חורמה במדינת ישראל כדי להחזיר  את כל שיטחה... האלטרנטיבה השנייה הייתה להמשיך את המאבק הבלתי מתפשר בין מדינת פלשתין החדשה בהנהגת החמאס לבין מדינת ישראל המפרידה את שני חלקי פלשתין... זו המערבית שברצועת עזה וזו שממזרח לירדן... אבל... פ ת א ו ם... פתאום כולם קלטו שיש, בעצם, אלטרנטיבה שלישית... ולמרבה הפלא... הרלוונטיות של האלטרנטיבה השלישית התקיימה בעיתוי מאוד מאוד מסוים..." הוא חייך לעבר גיל בעל חזות הפנים הרצינית.

"וזה מתחיל לקרום עור וגידים!!!" המשיך עֲבְדָּאלְלָה, "פחות מחודש לאחר שנודע ברבים על הפסקת פרויקט אפופיס של רוסיה וארה'ב. בדיוק אז נולדה מטרה משותפת למדינות האיזור המסוכסך... פתאום הקיצוניים החלו להבין, בלי להשתמש ביותר מדי מלים... פתאום רבים החלו לקלוט את המצב 'החדש' כשנאלצו להתמודד מול איום משותף... איום שהתעלמו ממנו עד אז... לא שלא ידעו על קיומו... אבל פתאום הבינו את הצורך בשיתוף פעולה... כי תאבי חיים אנחנו... מרביתנו... חוץ מהשוליים הקיצוניים, כמובן... מכל הצדדים... המיעוט הזועם דבק בעיקרון של 'תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים'...".

​

הוא נשם נשימה ארוכה, חיפש לרגע  את תגובת גיל והמשיך. " הרוב המוחץ שואף לחפש פתרון משותף... כדי להמשיך לחיות... והרוב זוכה בימים אלה לדחיפה קטנטנה... לעידוד קל מאנשי רוח... מכול הצדדים - שֵׁייכִים מוסלמים לצד רבנים יהודים... וכמרים נוצרים... מובילי דיעה... בתבונתם הם דחו את תחושת התבוסה של אחרית הימים... הם פתחו בקמפיין משותף למען פתרון האתגר המשותף... וגיבשו, בהדרגה, כמובן... את הבסיס למימוש יוזמה משותפת: הישרדות וחיים... למרות אפופיס... וראה זה פלא... שיתוף הפעולה מתחיל להיווצר, ללא התנגדויות מיוחדות... דווקא בזכותו של אפופיס... אלוהים הצליח לחבר בין ילדיו... באמצעות רגשות... רגש שאינו מבחין בין מוסלמי, לבין יהודי, נוצרי או צ'רקסי..."

הוא ניסה הפסקה מתודית נוספת והפעם כדי לקצור מחיאות כפיים אך שוב לא נענה...

​

"פרופ' גיל ביטון הוא אחד ממובילי... ממנהיגי בניית הגשר שבין האויבים... לשעבר...". חיוך של קורת רוח התפשט על פניו. תמונתו הרצינית של פרופ' ביטון התווספה לצידו של עבדאללה על המסך הענק. גיל קד קידה קלה לעבר המנחה והניד את ראשו במבוכה.

מחיאות כפיים מהססות טשטשו במעט את השקט המעיק ששלט באודיטוריום.

​

עֲבְדָּאלְלָה פנה אל גיל במאור פנים בשפה העברית: "שלום פרופ' גיל ביטון, ראש המחלקה לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני באוניברסיטת ירושלים".

"שלום אדוני" השיב בעברית וחייך לעברו. נראה כי עדיין לא התרגל למיקרופון שחיבר אל צמד השיניים החותכות שבפיו.

"הנושא שרצינו לפתוח בפני קהל הצופים" המשיך עֲבְדָּאלְלָה באנגלית, "הנושא הוא עמדתך הסובייקטיבית... האישית... זו שנוגעת להתפתחות ולסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני מקווה שנספיק לגעת גם בנושא המסקרן לא פחות, שחקרת בשנים האחרונות... הלוחמה התת-קרקעית בהיבטים הסוציופסיכולוגיים והטכנולוגיים"... המשך לפרק 4...