Liberation

M. C. Escher

1955 Lithograph

אז ככה זה התחיל

פרק 4 - פּרוֹפ' גִּיל בִּיטוֹן

עריכה: יריב הררי - 2038

"שלום לא יכול להישמר בכוח, אפשר להשיג אותו בהבנה בלבד", אלברט איינשטיין

הסכסוך הישראלי פלסטיני
חלופות מדיניות

הסכסוך הישראלי פלסטיני

אם לא תצפו בסרטון, סימן שאתם מוטים לשמאל ואינכם בנויים לנתח את המצב אובייקטיבית...

"ברשותך" פתח פרופ' ביטון, "לא אציג את עמדתי הסובייקטיבית, כפי שביקשת, אלא דווקא את הפנים הרבים של הסכסוך... וכן... גם את אותם צדדים שאינם מקובלים עלי ולוּ עבור האיזון האקדמי".

"מצוין" הנהן עֲבְדָּאלְלָה בראשו. "ובכל זאת אני מקווה שישאר זמן להצגת עמדתך האישית".

"זה תלוי בלחץ שיפעיל המראיין" חייך "ובקהל, כמובן... שמוזמן להציג שאלות".

מחיאות כפיים ליוו את דבריו.

"בבקשה" סימן עֲבְדָּאלְלָה בידו. "ההקלטה החלה".

"ובכן, למען הסדר הטוב, ראוי להזכיר ביחס ללוחמה התת קרקעית שאנו חווים, חדשות לפרקים... כי כבר היה שימוש טקטי נרחב במנהרות למטרות הגנה ותקיפה בתקופות שונות במהלך ההיסטוריה האנושית. הנושא עתיק, ואין טעם לגעת בו... בשלב הזה...".

"הנושא המעניין יותר הוא באמת ההתפתחות האסטרטגית... התפיסתית... והטכנולוגית שקשורה לנושא הזה... ובמיוחד בעשרים השנים האחרונות".

"ובכן... למעשה... ההתפתחות הדרמטית בהיבט הצבאי והמדיני המקומי... החלה באמת לפני עשרים שנה בדיוק... בקיץ 2014" המשיך גיל. הוא נקש בלשונו ולחש "שועפט".

סרטון המתאר עימותים בין פלשתינים לכוחות הבטחון הוצג על המסך.

"מתנחלים" המשיך, "מתנחלים חטפו נער ערבי ושרפו אותו בעודו חי **, בעקבות חטיפת שלושה נערים ** יהודים ורציחתם על ידי אנשי חמאס ** **. ושוב, מחבל דורס עוברי אורח, ויוצא להמשיך ולדקור והתגובה לא מאחרת לבוא. פעולה ותגובה ושוב תגובה ועוד אחת ועוד אחת... וחוזר חלילה... פורצות מהומות ** שבעקבותיהן פותחת ישראל במבצעים שגוררים מלחמות... והרוגים ופצועים ואבדות ברכוש ו... והסוף אינו נראה לעין. ואין מנצחים... כולם ניזוקים... אחד המִבְצָעִים מוכר בשם צוק איתן".

"מלחמת המנהרות" תיקן עֲבְדָּאלְלָה.

"אם אתה מתעקש על השם" המשיך גיל, " אז המלחמה ההיא הייתה צריכה להיקרא דווקא מלחמת כיפת ברזל...".

"לענייננו" ניסה עֲבְדָּאלְלָה להחזירו אל נושא הדיון והניע את כף ידו בתנועה מעגלית כאומר: "יאלה, יאלה... תמשיך...".

גיל הפסיק את דבריו ונעץ מבט זועם בבן שיחו.

"בבקשה, פרופסור... בבקשה תמשיך".

"סיכמנו" הזכיר פרופ' ביטון לעֲבְדָּאלְלָה, "אם אין לך זמן... אל תראיין אותי... אבל אם אתה מעוניין להקשיב לדברי אז נמשיך... ואל תדאג... אני רואה כל הזמן את השעון המתקדם...".

"בבקשה... בבקשה..."

גיל שאף נשימה עמוקה מהאוויר הממוזג שמילא את חלל אולם ההרצאות הצפוף, מיקד את מבטו בקצה הקשת המחברת את תקרת האולם אל הקיר שמאחורי המראיין המעונב שישב מולו בנינוחות מופגנת והמשיך: "במהלך השנים האחרונות התפתחה ברצועת עזה תעשייה שלא הכרנו עד אז. התעשייה הזו פרנסה..."

"מה זו התעשייה הזו... ומדוע היא התחילה להתפתח?" דחק בו עֲבְדָּאלְלָה. "בטח הייתה סיבה טובה לכך..."

גיל העיף מבט מהיר בבן שיחו וחזר להתמקד בנקודה הדמיונית שעל התקרה. "מדינת ישראל" אמר, "ישראל של אותה תקופה, הטילה מצור על רצועת עזה כדי למנוע התחמשות של קיני טרור שהציפו את שטחי הרצועה... ".

"סיבה טובה להטלת מצור על כל האוכלוסייה האזרחית" מלמל עֲבְדָּאלְלָה בחיוך ציני כאילו לעצמו וקולו נשמע היטב בין כתלי האולם.

"מכיוון שציפיתי לתגובה כזו" המשיך גיל, "הבאתי משהו מעניין... כדי לפתוח בדיון". הוא התבונן במסך הענק שנפרס מאחוריו, נקש בלשונו, מלמל 'מבוא למבצע צוק איתן' ונקש שוב בלשונו. מלבן קטן שמכיל את הלוגו של ענק התקשורת הישראלי גלובס הוקרן על המסך הענק. "פחות מ-3 דקות" הבטיח ונקש שלוש פעמים בלשונו.

מדוע ישראל תוקפת את עזה

"ראית??? הקשבת???" שאל גיל. "זו הייתה תשובה חלקית לשאלה הגדולה שלא שאלת - מדוע ישראל הטילה בכלל מצור על רצועת עזה...".

"התשובה היא הרבה יותר פשוטה מזו שאתה מנסה להציג" הגיב עֲבְדָּאלְלָה. "ישראל היא פשוט כובש".

"בואו נמשיך" מיהר גיל להגיב. "במזרח התיכון שלנו יש יותר משני צדדים... עכשיו אני מתכוון לחשוף אתכם לחלק מהמאבקים הפנימיים שמתחוללים במדינת ישראל... בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון...

כאן קיימת זכות הביטוי לכולם... הקשיבו לעמדת שלום עכשיו ** **, למשל... גם את המקרה הזה, אציג באופן חלקי, כמובן...

כי השעון ממשיך לתקתק...".

<הקליקו על התמונה משמאל, כדי לצפות בסרטון >                                 ואם לא תצפו בסרטון, סימן שאתם מוטים לימין ואינכם בנויים לנתח את המצב אובייקטיבית...

שלום.png

"הנה ההוכחה" נשמעה קריאה מהקהל. "אפילו אתם אומרים שישראל היא מעצמה אימפריאליסטית..."

"אתם הציונים... משתמשים בנשק כמו פושעים... פושעי מלחמה..."

"אתם רוצחים נשים וילדים... אוכלוסייה אזרחית תמימה שרוצים בסך הכול לחיות בשקט".

"אתם רוצים להשתלט על השטחים של הפלסטינים... אתם...".

הקהל החל להשתלהב ואחדים קמו ממקומותיהם.

"תרגעו, ידידי... עוד לא שמעתם הכול..." מיהר גיל להרגיע את הקולות והניף את ידיו. "אולי אתם חושבים שאין לי הרבה במה לחדש לכם... אבל... אבל ב - MyPCom שלי שמורים, עוד הרבה סודות... סודות גלויים שתכננתי להציג בפניכם..." הבטיח בנימה הומוריסטית.

השוטרים במדים נראו דרוכים והצעירים המשולהבים חזרו אט אט למקומותיהם.

"אוכלוסיית מדינת ישראל..." המשיך, "מורכבת מפסיפס של ניגודים... שלמעשה... פועלים כצוות משלים... השׁוֹנוּת הגדולה כל כך בינינו... יצרה מגוון אדיר של דעות... וחילוקי דעות... שמחייבים אותנו להתמודד שוב ושוב עם דילמות קיומיות רבות וסבוכות... בשנת 82 למדינת ישראל, אנחנו עדיין ממשיכים לעסוק בהתלבטויות מוסריות וחברתיות... בנושאים תאורטיים ופרקטיים שמטרידים אותנו כל הזמן... הרי עצם הקיום שלנו כאן, במזרח התיכון, אינו ברור מאיליו... תושבי המזרח התיכון השכנות לנו... עדיין רואים בנו נטע זר..."

"נכון... נכון... הפעם אתה צודק..." קרא גבר, ממרכז האולם, בקול צורם. "מקומכם באירופה... משם הגעתם..".

"הגענו דווקא מתימן" קרא מישהו.

"וממרוקו..." הוסיפה אחרת.

"ממצרים... מטוניס... מעירק... מפרס... אז לחזור לשם?" הצטרפו קולות נוספים.

"אין ליהודים ארץ אחרת" קראה אישה בקול צרוד.

 "מה שבסך הכול רציתי לומר זה... שהקיום שלנו כאן..." המשיך גיל, מתעלם מהקריאות, "הקיום שלנו כאן... באזור הרותח והגועש הזה... יוצר תלות הדדית ** חזקה בין חלקי הפסיפס השונים... מדינות ערב המקיפות אותנו, אינם בני יהודה או ישראל... רובם המכריע הם דווקא בני ישמעאל... סונים... שיעים ואחרים... רובם... וזו תחושה סובייקטיבית, כמובן... חלקם הגדול מעוניינים להשליך אותנו לים... ומתפללים להשמדתנו... חלקם בצורה גלויה ומוצהרת... וחלקם מותירים את השאיפה הזו עמוק בליבם... וממתינים להזדמנות שתגיע... כי זה דחף הישרדותי... דחף הגורם להתייחס אל האחר... אל השונה... בחשד... זה טבעם של בעלי החיים... ואנחנו בתוכם... אבל למרבה הפלא... השאיפה הזו שלהם יוצרת את הדבק שקושר בין חלקי הפסיפס השונים... כורח הנסיבות הקשות האלה... החשש הקיומי המתמיד... שמתבסס על זיכרונות היסטוריים... וְ... ויצר החיים החזק של רבים מאיתנו... כל אלה בונים, בצורה אבסורדית... מֵעֵין  אחריות הדדית... אחריות שמאפשרת ליצור ולקיים שיתופי פעולה...

סרטון 1

ישראל בסביבה עוינת

במזרח התיכון

סרטון 2

החמאס מחזיר את התושבים המבוהלים לביתם המופגז כדי שישמש להם מגן אנושי

סרטון 3

החמאס מחזיר את התושבים המבוהלים לביתם המופגז כדי שישמש להם מגן אנושי

סרטון 4

החמאס יורה מאזורי מגורים

סרטון 5

רקטות

עם התראה של 15 שניות

סרטון 10

העצמת השנאה בקרב ילדים

סרטון 15

לזרוק את כל היהודים לים

למרות ניגודי דעות וסכסוכים פנימיים... המשטר הפלורליסטי דמוקרטי בישראל מורכב מפסיפס מגוון מאוד... וכולם ישראלים... אזרחי המדינה... שחלקם הגדול קושרים את עתידם במדינה... על חסרונותיה ויתרונותיה הענקיים, יש לומר... ההבטחה הקוסמת שנמסרה שלוש פעמים לעם ישראל בספר דברים הייתה לזכות ב - 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ'... אבל יחד עם זאת... ארץ ישראל הוכיחה את עצמה גם כ'אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ', על פי הערכה מוקדמת מאוד של המרגלים... שנשלחו על ידי יהושוע בן נון...  לתוּר את הארץ בספר במדבר...".

"תפסיק לטחון" נשמעה קריאה מהקהל.

גיל השתתק לרגע, הנהן בראשו והמשיך: "הסביבה האנושית שבה אנו חיים... היא מאוד דינאמית... קיימת ניידות של אנשים מאבן פסיפס אחת לשנייה... לאורך כל ההיסטוריה שלנו... יש החוזרים בתשובה ואחרים החוזרים בשאלה... יש רבים המתגיירים בזכות אהבתם לעם ישראל או לבני זוגם היהודים ואפילו סתם בגלל שיקולים פרקטיים אחרים... לכן, מטבע הדברים, חלק מכם יתנגד לדברי וחלק אחר יזדהה עימם... וזו בדיוק הסיבה שאני מנסה להציג את מגוון העמדות והדעות העשיר ביותר שאני יכול להציג... במגבלת הנסיבות..."

"ולמרות זאת" התערב עֲבְדָּאלְלָה. "ישראל ממשיכה לכבוש... להשתלט על שטחים".

"אני לא שומע מראיין אובייקטיבי" כעס גיל. "אני... אני שומע את עמדתך הסובייקטיבית על הסכסוך...".

"למה? כי אמרתי שישראל היא כובש?" שאל עֲבְדָּאלְלָה בתמימות ושלח את ידו לעבר בקבוק המים שניצב על השולחן. "אני לא מכיר אנשים אובייקטיביים לחלוטין".

"אז לפחות שלא יציגו את עצמם ככאלה... ואם אינני טועה... שם התכנית שלך הוא ההיסטוריה במבט אובייקטיבי... אבל עוד לא סיימתי את ההקדמה וכבר אתה תוקף...".

עֲבְדָּאלְלָה לגם באיטיות מבקבוק המים והשיב: "אני בסך הכול שואל שאלות... כדי לחדד את התשובות... אתה מבין?".

"אתה מביע דעה... אבל זה בסדר, מבחינתי... אתה אפילו צודק..." המשיך גיל. "כנציג תאגיד השידור הציבורי האובייקטיבי בבריטניה אתה כבר יודע שלכל מטבע יש שני צדדים... לפחות שניים... ואי אפשר להתעלם מהנפגעים בתהליך ההישרדות של ישראל בסביבה עוינת (צפו בסרטון מס' 1 משמאל)... כמו המזרח התיכון... והנזק נגרם לכול הצדדים..."

עֲבְדָּאלְלָה הנהן בראשו ופלט בקול מאופק: "נו... באמת!!! תראה את כמות הנפגעים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, לאורך השנים... איך אתה בכלל יכול להשוות?"

"בוודאי שאני יכול להשוות... אתה ערכת כבר את ההשוואה... אבל קשה להתעלם מהסיבות... מספר הנפגעים תלוי בחשיבות שכל צד מייחס לערך החיים... החמאס, בתחילת המאה ה-21, השקיע את מרבית כספי התרומות שהגיעו לידיו... כדי לשקם את האוכלוסייה בעזה".

"הכספים האלה הגיעו, בכלל, ממדינות המערב..." התפרצה צעירה מהקהל וגיל המשיך. "נכון... אבל החמאס השקיע את הכספים האלה בבניית תשתית התקפית כנגד אוכלוסייה אזרחית...". 

במקום להשקיע את הכסף בשיפור התשתית האזרחית של תושבי עזה... על פי הכוונה המקורית... אז בדרך... בדרך הוא צ'יפר את אנשי שלומו... הפערים בין השכבות החלשות של האוכלוסייה לשכבות הגבוהות, הרקיעו שחקים...".

"כמו בכל העולם" קבע עֲבְדָּאלְלָה.

"החמאס השקיע בבניית רקטות... החמאס השקיע את כספים שקיבל בחפירת מנהרות לעומק השטח הישראלי... העובדה הזו אינה חדשה לך, מר עֲבְדָּאלְלָה... אנשי הרשות הפלשתינית תקפו את ראשי חמאס אחרי 2010 על כך שכספי הסיוע שנתרמו לרווחת תושבי עזה והסתכמו במאות מיליוני דולרים... הכספים האלה סייעו בסופו של דבר למימון פעולות החפירה... במקום, לכול הרוחות... במקום לטפל בתשתיות הדפוקות ברצועה... ותסלח לי שאני מתבטא בצורה כזו..."

"זה בסדר" חייך עֲבְדָּאלְלָה, סגנון הדיבור שלך מעיד רק עליך... תרגיש חופשי...".

"אני מרגיש חופשי לכעוס... כאשר הכספים האלה נועדו לבניית מנהרות התקפיות שהגיעו עד מתחת לחדרי ילדים בקיבוצים... אני מרגיש חופשי לכעוס... כאשר במקום להשקיע בביטחון... באמצעי לחימה... בתחמושת... אפשר להפנות את המשאבים האדירים האלה לחינוך... לרפואה... לתרבות... לאיכות חיים ... של כל הצדדים... ודאי שאני מרגיש חופשי לכעוס... תסביר לי... לאן הופנו הכספים שזרמו במיליונים אל הרצועה? להגנה על האוכלוסייה המקומית? לטיפול בתשתיות הביוב? לא!!! הכספים שחלקם נתרמו על ידי מדינות המערב... הכספים האלה שימשו להכנת נשק התקפי על אוכלוסייה ישראלית... נשק המיועד להתקפה ללא הבחנה... כדי לטבוח באזרחים...

הוא עצר לרגע את שטף דיבורו, נטל את בקבוק המים והמשיך: "באותו זמן, ישראל השקיעה בפיתוח אמצעי הגנה כדי להגן על תושביה... כמו כיפת ברזל, למשל. בזמן המלחמה... הנשים והילדים, תושבי ישראל, עברו למקומות מרוחקים... צהל ביקש מהתושבים לפנות את מגוריהם... אבל פעילי החמאס מנעו באיומים מתושבי עזה התמימים לצאת מבתיהם... כדי שישמשו מגן אנושי ללוחמיהם... (צפו בסרטון מס' 2 משמאל) התושבים נותרו חסרי הגנה בביתם... באותם בתים שמתוכם נורו, ללא הבחנה, פגזים ורקטות לעבר ישובים בישראל... (צפו בסרטון מס' 5 למטה) הם (אנשי החמאס) אפילו ירו ופגעו בתחנות מעבר סחורות לעזה (צפו בסרטון מס' 3 משמאל)... רק תזכרו שסחורות זה מזון... תרופות... דלק... מה... הם נפלו על הראש??? הכול הזוי שם!!! הם יורים ממקומות מגורים (צפו בסרטון מס' 4 משמאל) ומניחים שצהל לא יפציץ באזורים האלה... שאלת על ההבדל? אלה מקדשים את המוות בעוד אלה מקדשים את החיים (צפו בסרטון מס' 6 למטה)... זה ההבדל!!!".

"ובכול זאת" ניסה עֲבְדָּאלְלָה למלא את תפקידו כמראיין, על פי תפיסתו. "אתם לא מהססים לתקוף תושבים תמימים, שוחרי שלום... העובדה היא שעיקר הנפגעים בצד הפלסטיני הם נשים וילדים (צפו בסרטון מס' 7 למטה)...".

"כן... זה מה שהחמאס אִפְשֵׁר לעיתונאים להציג בפני העולם... אבל עם יד על הלב... אתה ראית אנשי חמאס בצילומי הכתבים הזרים בעזה?".

"תפסיק, תפסיק..." התריס כנגדו עֲבְדָּאלְלָה. "תראה את ההרס, תרגיש את הבתים החרבים שאתם יצרתם בכל אחת מהמלחמות שפתחתם (סרטון 8)... מֵהַמִּבְצָעִים שיזמתם... תראה את התוצאות -  פגיעות בבנייני מגורים רבי קומות (סרטון 9)... ללא הבחנה... ללא רגש (סרטון 16)... 

"אני מבין זאת היטב" קטע גיל את דבריו. "התגובות האלה מגבירים את השנאה (סרטון 10)... עוזרים לטפח שנאה מִיַלְדוּת (סרטון 11)... הם... הםם חיים את השנאה (סרטון 12)... מינקות (סרטון 13)... ואני לא מתעלם מההרס וההרג, ההדדי יש לומר, שרק מגדילים את כדור השלג המפלצתי הזה... ותאמין לי, צר לי מאוד על כך... אבל החמאס הוא אשר מעורר את השנאה והמלחמות (סרטון 14)... זו מהות קיומו... המאבק שלו הוא זריקת כל היהודים לים (סרטון 15)...". אבל למה להכביר מילים?" המשיך גיל. "צפה דקה אחת בסרטון 16 ואחר כך אתה תגיד אם אמנם חיילי צהל תקפו ללא הבחנה".

סרטון 6

Manwar Ali, בהרצאת TED

מה מסתתר במוחו של ג'יאדיסט?

סרטון 7

ארבעה ילדים נהרגו 

כאשר שיחקו על חוף עזה

סרטון 8

ההרס בעזה

2014

סרטון 9

פגיעה בבית רב קומות בעזה

סרטון 11

כיצד מלמדים לשנוא

סרטון 12

חיים את השנאה

סרטון 13

כיצד מלמדים לשנוא

סרטון 14

החמאס מחרחר שנאה

"אני רואה שהתכוננת היטב לראיון" חייך עֲבְדָּאלְלָה.

"היה לי הרבה זמן לאסוף חומר" השיב. " החומר הזה מלווה אותנו... את שני הצדדים... כל ימי חיי... כל ימי חיינו...". הוא הקיש שוב בלשונו וסינן בין שפתיו: "ביטול תקיפה... חיל האוויר". בתוך שניות דעכו האורות והסרטון הוקרן על המסך.

סרטון 16

ביטול תקיפה של חיל האוויר בעקבות זיהוי של בלתי מעורבים 

סרטון 17

כיפת ברזל - ניו יורק טיימס

סרטון 18

בית חולים שדה בארז

לקליטת פצועים מעזה

"אז מה ראיתם?" פנה פרופ' ביטון אל הנוכחים במליאה.

"ראינו פרופגנדה משוכללת של צהל" השיב אחד הסטודנטים, שכָּפִיָּה  אדומה כרוכה סביב צווארו.

"סרט תעמולה ברמה נמוכה" שאג גבר מזוקן חסר שפם שהתייצב בצידה השמאלי של הבמה. "בּוּז...".

"ראינו מלחמה על דעת הקהל האירופאית" נשמע קול נשי מאחת השורות הראשונות. "את האמת אנחנו יודעים... אתם רוצחים!!! מהסרטים האלה אי אפשר להבין שום דבר"

"שמענו את האמת... המיעוט קובע יותר מהרוב ואסור להתעלם ממנו... מהמיעוט הדומיננטי..." הרים את קולו צעיר שחום עור בעל שיער קצר ומקורזל. החיוך הרחב שגילה שתי שורות של שיניים לבנות, הסתיר את זעמו הכבוש.

"מה עוד ראיתם" המשיך גיל ללחוץ, נהנה מהמהומה הרגעית שהתחוללה.

"אנחנו רואים שהעובדות לא מבלבלות אותם..." צעק בחור צעיר ממרכז האולם והניף כרזה שכותרתה:

לכסח אותם עד האחרון!!!

"סרטונים כאלה לא משפיעים ולא ישפיעו" נופפה אישה צעירה בידיה. כֲּאפִיָּה אדומה כיסתה את שיערה האסוף.

אישה כבדת משקל בעלת שיער שיבה, לבושה בשחור, הזדקפה באמצע השורה הראשונה והרימה את ידיה. דממה השתררה לפתע באולם כשהחלה לדבר.

"לא שומעים" רטנו אנשים שישבו בשורות האחוריות. כפי הנראה הם הכירו את הדוברת ורצו להקשיב למוצא פיה.

"העבר אליה מיקרופון" ביקש עֲבְדָּאלְלָה מאיש הסאונד שישב לצד הבמה.

האישה נטלה את המיקרופון ואמרה בקול צלול במבטא צרפתי כבד: "האמת? לא ראינו כלום... בעצם... כל אחד רואה מה הוא רוצה רואה... כי להבין זה עניין סוביקטיב... איך אומרים? סוביקטיבי... הסרט רק מחזק הדיעה הַקְדוּמָה של כל אחד מאיתנו... ולא חשוב מה הייתה הדעה שלו לִפנֵי..." אמרה, החזירה את המיקרופון לאיש הסאונד וחזרה למקומה.

מחיאות כפיים בודדות נשמעו באולם.

לאחר דממה קצרה נטל פרופ' ביטון את רשות הדיבור. חיוך עיטר את פניו. שפת גופו הקרינה ביטחון עצמי. הוא דיבר באטיות, כדי להדגיש כל מלה. "מה שבאמת ראיתם... זה איך צבא מוסרי פועל... אני חוזר שוב... שימו לב טוב טוב... אתם ראיתם כיצד פועל הצבא המוסרי ביותר בעולם... אין צבא בעולם שמקיים בצורה כל כך קשוחה את הקוד האתי שלו... ראיתם התייחסות אנושית לחיי אדם... ראיתם התחשבות בבלתי מעורבים... ומנגד... החמאס ממשיך לשלוח רקטות לעבר אוכלוסייה אזרחית ללא הבחנה... ללא הבחנה!!! בכול מקום שרקטה תיפול על היהודים - יספק את החמאס... לכן החמאס מוגדר על ידי מדינות רבות כארגון טרור... מטרתו המוצהרת של ארגון הטרור הזה היא לפגוע... להרוס... להשמיד את מדינת ישראל... להשמיד את כל מתנגדיו..."

גיל השתתק וניסה לצוד במבטו את עיני הצופים בקהל. המצלמה התמקדה בפניו המתוחים.

"מלחמה בין צבא מוסרי לטרוריסטים... היא משימה קשה... כמעט בלתי אנושית... כי המדיניות של ישראל, בסופו של דבר, היא 'הקם להורגך השכם להורגו... **'. **. הקונפליקט שבין דביקות בקוד האתי... לבין מימוש חוק ההישרדות היהודי הזה... מייצג את הדילמה שניצבת בפני כל חייל וקצין של צהל...".

"טרוריסטים לא נתקלים בדילמה כזו..." צעק גבר כבד גוף ונופף בידיו, "כי הם טרוריסטים ואין להם אלוהים...".

"בשטח יודעים שמימוש הקוד האתי עלול להתבטא בסיכון חיי החיילים בשטח!!!" המשיך חברו הצעיר ששאב עידוד מהתפרצות ידידו. "בתיאוריה יודעים את זה..." המשיך בהתלהבות. "גם מתנדבי בְּצֶלֶם יודעים להצביע על עַוְולוֹת...".

"אבל מקפידים להצביע על צד אחד בלבד..." המשיך הגבר השמן כשזיעה גולשת לאורך לחיו.

"עדיין לא ראיתם את הכול..." המשיך גיל.

"פרופגנדה... באנו להקשיב לדיון מעמיק... וקיבלנו תעמולה ישראלית זולה...".

"בּוּז...בּוּז..."

עֲבְדָּאלְלָה הִבְלִיעַ חיוך כשהתבונן בקהל הרוגש. "הכול מתועד... פנטסטי" הרהר בסיפוק.

"בסרטון של חיל האוויר ראינו שלמרות שמקום מסוים הוגדר כמטרה" המשיך גיל, "למרות שנורתה משם אש... הנחיות מערכת הפיקוח והבקרה הצבאית הישראלית היו לבטל את התקיפה... רק בגלל החשש שבלתי מעורבים ייפגעו..."

"למעשה, אדוני הפרופסור" קטע עֲבְדָּאלְלָה את דבריו. "אבל למעשה, אתה הרי יודע שבמרבית המקרים... ההפצצות מבוצעות כדי להרוס... לפגוע".

גיל היפנה את מבטו לעבר עֲבְדָּאלְלָה ואמר: "אדוני המלומד... האם הפצצות החמאס אינן מיועדות לפגוע??? צהל, לפחות, מנסה לנהוג באיזו שהיא רמה בסיסית של הגינות... האם תוכל להביא לי דוגמא אחת... אחת!!!" אמר גיל ונופף באצבעו. "דוגמא אחת שבה החמאס ביטל תקיפה כי בסביבה היו בלתי מעורבים... דוגמא אחת... בשבילו כולם מעורבים... גם תינוקות".

"ולכם לא נפגעו תינוקות... ונשים. אה???" הרים עֲבְדָּאלְלָה את קולו.

"כי ישראל השקיעה בהגנה על אזרחיה... ישראל פיתחה את כיפת ברזל (סרטון 17 משמאל) כדי להגן על תושביה..."

"אתם..." ניסה עֲבְדָּאלְלָה להמשיך וגיל קטע את דבריו. "ישראל מטפלת בפצועים שמגיעים מרצועת עזה (סרטון 18 משמאל)... וגם מגבול סוריה (סרטון 19 מימין) ... בבתי החולים בישראל ... מתי קרה דבר כזה בעזה?"

"אתה ממש לא בכיוון" ניסה עֲבְדָּאלְלָה לתקן את דבריו. "אתם הכובשים... האחריות היא שלכם!!! מה אתה לא מבין פה? אתם נלחמים נגד החמאס אבל פוגעים דווקא באוכלוסיה השקטה... ברוב שוחר השלום... מרבית הפלסטינים שוחרי שלום, בדיוק כמו מרבית הישראלים"

"זה לא רלוונטי!" שאג גיל וקם מכיסאו, נרעש ונרגש. הוא הסתובב סביב עצמו, כיסה את ראשו בשתי ידיו וחזר לשבת. "הרוב שוחר השלום, אה??? בּוּל שִׁיט!!!".

"מה, אתה מכחיש שמרבית האוכלוסייה ברצועת עזה שוחרת שלום? למרות שנפגעה כל כך הרבה פעמים מכם?".

"אתה יודע מה? יש לי קטע בשבילך..." נזעק גיל. "קטע וידאו שאולי יעלה שאלות אצלך... קטע שמבטא בצורה חזקה את הנושא שדווקא אתה הצגת עכשיו... קטע קשר שאומר המון על השפעת הרוב הדומם...".

גיל נקש בלשונו ומלמל "השפעת המיעוט, בריג'ית גבריאל" והמשיך לדבר בהתרגשות. דבריו לא נשמעו. הוא שלח מבט זועם לעבר איש הסאונד. "מה קורה?" שאל בכעס.

איש הסאונד חרץ את לשונו והצביע על לשונו.

גיל הנהן בראשו בהבנה וחזר על הפרוצדורה שהתאמן עליה כה רבות, שלמרבה הצער אינה פועלת בזמן התרגשות. הוא נקש בלשונו, לחש "השפעת המיעוט, בריג'ית גבריאל" ונקש שוב פעמיים בלשונו. "עכשיו זה עובד?" שאל. השאלה נשמעה בעוצמה בחלל האולם ועל המסך החלה ההקרנה של הסרטון שביקש. "תסתכל על תיעוד היסטורי שקיבלנו בשנת 2014 ונשאר אקטואלי עד עצם היום הזה..." אמר והביט בעֲבְדָּאלְלָה. "עשרות שנים לא הִקְהוּ את העובדות...".

סרטון 19

בית חולים שדה בארז

לקליטת חולים ופצועים מסוריה

"אז מה, בעצם, מה רצית לומר? אדוני הפרופסור" שאל עֲבְדָּאלְלָה.

"מה אתה ראית בסרטון הזה?" החזיר גיל בשאלה.

"אני... אני לא צד בעניין... אני המראיין..." חייך עֲבְדָּאלְלָה. "הם" המשיך והצביע על הקהל. "הם באו לשמוע אותך... את הפרשנות שלך..." "ומה אתם מצאתם בסרטון?" פנה גיל לעבר הקהל "חשוב לי להבין מה ראיתם... כדי לכוון את דברי בהמשך..."

"מה מצאנו? מצאנו עוד פְּרוֹפָּגַנְדָּה..." נשמע קולו העמוק של גבר.

"בסרטון ראיתי יהודייה...", קראה אישה במבטא אנגלי אוֹקְספוֹרְדִי. "ראיתי יהודייה שלמדה טקסט בעל-פה ודיקלמה... היהודייה הזו למדה להתבטא...".

"היא השתמשה ברטוריקה לקול תרועות הקהל שֶׁבְּמֵילָא מסכים עם עמדותיה..." החזיר המזוקן בְּכָּפִיָּה האדומה, בעיניים רושפות.

"דבר ראשון..." קטע גיל את דבריו, "ברידג'ט גבריאל היא לבנונית... דווקא ערבייה... בסרטון של חמש דקות היא מסבירה את המהפך שהפך אותה לאוהדת ישראל... אבל אתה יודע מה? עזוב את זה... אני חושב שבעצם... אתה צודק..." "אולי נשמע ערבייה אוֹתֶנְטִית... לא יהודייה... בסדר? אישה משלכם... אישה משכילה שחקרה את האיסלם... את הַקּוּרְאָן...".

"לא קשה למצוא דעות שליליות על כל נושא שבעולם" קבע הצעיר המזוקן בפסקנות.

"בבקשה לא לדבר..." בקשה האישה בעלת המבטא הצרפתי והתייצבה שוב על רגליה. הפעם קומתה נראתה נמוכה יותר, משום מה, אבל קולה היה חזק מקריאתה הקודמת. "הרי כל מה ש... שתגיד רק יחזק את הדעות הפרסונליות של אנשים... אנשים הם לא פְלֶקסִיבִּילִיים במחשבות שלהם... אֶה... אֶה... לא גמישים... אנשים יש להם דעות חזקות... איך אומרים? דעות מוצקות...".

"דעות קדומות" סייע לה גבר בגיל העמידה שֶׁזָּקָן צרפתי אפור איתר את פניו הסמוקים.

"תודה.. תודה..." הרים גיל את קולו והיסה את הקהל בתנועת יד מרגיעה. "אני אגיד לכם מה אני... גיל... האזרח הקטן... מה אני מצאתי בסרטון".

שוב העביר את מבטו על פני המשתתפים במליאה והמשיך בטון של מורה המסביר לתלמידיו: "הרוב הדומם סובל... הוא סובל וסבל תמיד... בכל חברה... כי הוא נמנע מלהשפיע... כי הוא רוצה שלא יפריעו לו בשיגרה הפרטית שלו... בשיגרה שהוא כל כך אוהב... הרוב הדומם אינו מוצא צורך להשתתף בשיח הציבורי... האוכלוסייה הזו אינה מעוניינת להשפיע משום שאינה מאמינה בשינוי... רק תעזבו אותם לנפשם... הרוב מוכן לפשרות ומנסה להתרחק מהשוליים הקיצוניים כי הוא מחפש את השקט שלו...".

"איזו שיגרה... איזה בטיח" הטיחה בו בחורה צעירה במבטא אמריקאי בולט והניפה שלט של ארגון ה-BDS שהסתירה בידיה. "זה דיכוי, אדוני, זה אפרטהייד... לכן אנשים שקטים... לכן הם רוב דומם...

"מדינת אפרטהייד, אה? אז איך את יכולה להפגין כאן נגד' מדינת האפרטהייד הזו ללא חשש? התבונני סביבך... מרבית המשתתפים כאן אינם יהודים... אבל הם ישראלים... שווי זכויות, לכול הרוחות... ראי מה אחוז המיעוטים בבית המחוקקים שלנו... בכנסת ישראל... עשרות אחוזים אינם יהודים ועדיין את מחשיבה את ישראל כמדינת אפרטהייד? את לא מתביישת? למה את מפיצה שקרים?

"יש כאן אפלייה" נשמעה קריאה מקצה האולם.

"אין כאן חופש... הכול בכאילו" נשמעה קריאה נוספת.

"גבירותיי ורבותיי" המשיך גיל וניכר היה כי הוא מתאמץ לכבוש את כעסו. "גבירותיי ורבותיי, אין לי בעיה לסטות שוב מהנושא המרכזי אבל  אולי שתקשיבי לדברים שנאמרו על ידי אנשים שההיגיון מדבר מגרונם.

"קל לדבר כך מרחוק" המשיכה הצעירה שעדיין אחזה את שלט ה-BDS בידיה. "לנו אין אפשרות להתפתח תחת משטר של טרור. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לשחרר את האדמות הכבושות..."

"בוז... בוז..." נשמעו קריאות רמות...

"ואז???" הקשה גיל.

"ואז נוכל להתפתח, לממש את עצמנו... להגיע להישגים יותר גדולים מאלה שהגיעו הישראלים... גם לנו יש יכולות..."

מחיאות כפיים ליוו את דבריה.

"ודאי שיש לכם יכולות" חייך גיל. "אולי כדאי להפנות אותם לערוצים הנכונים... במקרה... אבל באמת במקרה, מצאתי סרטון שעשוי לעניין אותך... אני בטוח שתוכלי להפיק ממנו תובנות אחדות". הוא הקיש בלשונו ולחש "כול האמת על האיסלם". 

"צפרדעים נחשבות למעדן בצרפת ולכן הצרפתים היו הראשונים שהבחינו בהתנהגות מעוררת ההשראה של הצפרדעים... כאשר משליכים צפרדע למים רותחים היא קופצת בבהלה מהסיר בניסיון למלט את נפשה ממוות... אבל... כאשר מעבירים אותה אל סיר המכיל מים פושרים ומניחים את הסיר על להבה נמוכה נמוכה, המים מגיעים לרתיחה באטיות רבה מבלי לעורר לפאניקה את הצפרדע שבסיר. הצפרדע ממשיכה להשתכשך בהנאה במים עד מותה משום שהיא מתעלמת מהשינויים האיטיים בטמפרטורה". 

 

בדרך דומה אנחנו מאפשרים, בפסיביות שלנו, בהתעלמות שלנו מאירועים "שוליים" ומאפשרים להם לגדול ולגדול עד לממדים מפלצתיים ואז קשה לנו לשלוט בהם...

דממה השתלטה באולם.

"למעשה זו לא האמת על באמת" קטע עֲבְדָּאלְלָה את השקט המביך. האמת היא שהרוב שוחר שלום ומעוניין להתרומם מהקרשים. האמת שונה לחלוטין ממה שהמערב מנסה לצייר...".

"נכון מאוד..." הרים הצעיר שחום העור את קולו. המצלמה התמקדה בפני הצעיר בעל השיער המקורזל. "המיעוט הדומיננטי משפיע על החיים של כולנו..." המשיך הצעיר בקול בוטח. "ואלה הם דווקא הקיצונים... אלה הם המיעוט שמשפיע בכל חברה...".

"אתה צודק" הסכים גיל עם דבריו והמשיך. "המיעוט הקיצוני קובע, בסופו של דבר, את סדר היום של הרוב... בצד הישראלי... בדיוק כמו בצד הפלסטיני... בדיוק כמו בבריטניה הגדולה... בצרפת... בארצות הברית... במצרים ובטורקיה... התופעה הזו מאפשרת לקיצוניות להשפיע יותר ויותר... להשתלט בצעדים קטנטנים... בלי מהומה גדולה מדי... לאט לאט אבל בנחישות... בדיוק כמו במשל הצפרדעים... התופעה הזו הובילה אותנו למקום שלנו היום".

"ובכן..." המשיך גיל, "אני לא בטוח שכך בדיוק הצרפתים מבשלים צפרדעים... אבל הנמשל די ברור... גם כאשר הכתובת רשומה על הקיר... הרוב, פשוט, לא מזיז את התחת...".

"זו המלחמה בסלמנדרות" הציע עֲבְדָּאלְלָה.

"בדיוק כך!" הסכים גיל. "הרעיון שהציג קארל צ'אפק באלגוריה שכתב... המלחמה בסלמנדרות... ממחיש בצורה מדהימה את רעיון ההשתלטות של מיעוט בעל דֵּעָה מוצקה... גם אם אינה מבוססת... על רוב הססני... לאט לאט... בצורה כזו... כל מיעוט קיצוני משפיע על הציבור האדיש שאינו ממהר להגיב... שממהר לסלוח... להתעלם... כי המיעוט משתמש ביתרונות היחסיים שלו... בכוח פיזי למשל... במעמד... בקשרים... בכסף... בנשק... השפה של המיעוט בשוליים היא כוחנית... כי הם אינם משפיעים בשיטה הדמוקרטית... הרי הם מיעוט... הדרך שלהם שזורה במניפולציות, מזימות ומאבקים... ככל שהם מָצְלִי...".

"בראוו" צחק עֲבְדָּאלְלָה ומחה באטיות כף אל כף. "בעזרת התיאוריה הזו אתה מצדיק אלימות כלפי אלה שיש להם חיסרון יחסי... כלפי החלשים... אתה, אדוני הפרופסור המלומד... מסנגר בלשון אקדמית... על הפגיעה... על הכיבוש של חלשים יותר, שאינם מסוגלים להתגונן... מפניך... כי לישראל יש יתרונות יחסיים... אלה הם בדיוק המילים שלך...".

גיל הביט בפניו, נשם נשימה עמוקה כדי להגיב וחזר בו. לרגע נראה כי לא הייתה בפיו תשובה הולמת. הוא המשיך לנעוץ את עיניו בפנים מדושני העונג של עֲבְדָּאלְלָה, קם מכיסאו והחל לפסוע לרוחב הבמה.

"כובשים..." לא אחרה להגיע תגובה מהקהל.

"חיזרו למדינות שלכם..."

"לכו לפולנייה... שם אתם צריכים להיות...".

ואז החל לדבר בקול שקט.

"ראשית... מר אִבֶּן טוּלון... אני לא מצדיק אלימות של בעלי היתרון היחסי... אני מנסה להסביר את האלימות... אבל האמירה שלך משתמעת כקביעת עוּבְדָּה... למה אין לי תחושה שהראיון הזה אובייקטיבי... אבל..."

"אנחנו היינו כאן לפניכם... ונישאר אחריכם" צעק שוב הצעיר בעל הכָּפִיָּה האדומה.

"הצעקות לא הופכות אותך לצודק" רגז בעל הכיפה הסרוגה בקול רועם.

"אני מציע לכם לדבוק באמת ולשכוח ססמאות שנוהגים לשחרר, מידי פעם. את המשפט הזה היינו כאן לפניכם במתכונת המפורסמת יותר, אמר איזה חבר כנסת ערבי בשנת 2014, אם אינני טועה...".

"ג'מאל ז'חאלקה" תרם עֲבְדָּאלְלָה את חלקו בפנים של ידען. "הוא אמר את זה מעל דוכן הנואמים באולם המליאה של הכנסת".

"תודה שהתכוננת" הגיב גיל. "בכל מקרה, אני מציע לכם לגלוש לאתר שנקרא תולדות עם ישראל לדורותיו" הוא נקש בלשונו ולחש: "ישראל ויהודה על ציר הזמן", נקש שוב בלשונו והמשיך: "אשלח אליכם את הלינק מאוחר יותר" הוסיף וסימן לדורון בעיניו.

"כבר נשלח..." מיהר דורון להגיב בחיוך.

על המסך הוצג לוח זמנים היסטורי.

התרשים מתאר את ציר הזמן מ-2000 לפני הספירה עד 2000 לספירת הנוצרים. תאריך הייחוס הוא תקופת אברהם אבינו משמאל, אחריו תקופת משה רבנו, דוד המלך, הולדת בודהה ולבסוף הולדת מוחמד".

"So What?" הרים בחור צעיר את קולו ונעמד על המושב.

"בני ישראל חיו באזור הזה מאות שנים לפני הולדת מוחמד, אבי האיסלם... אז אתה אומר So What?".

"שכחת שהפלסטינים הקדומים היו הכנענים" המשיך הצעיר וכמעט איבד את שיווי משקלו. "העם הפלסטיני חי בארץ הזו לפני הישראלים שהגיעו לכן לא מזמן, במונחים היסטוריים... אנחנו היינו כאן לפני 7000 שנה (צפו בסרטון משמאל).

"זה... זה חדש בשבילי..." גיחך גיל. "שמעתי הכול... אמרו לי שהפלסטינים הם צאצאי הפלישתים... צאצאי המצרים... צאצאי הבבלים... אבל לא ידעתי שהם גם צאצאי הכנענים..."

"כולם בני אדם... בני אדם וחווה" צרח הצעיר.

"אולי כבר שכחנו" הגביר גיל את קולו. "שכחנו שכולנו צאצאיו של אברהם אבינו... ישמעאל ויצחק נולדו בארץ הזו... ולמרות זאת... קשה להתכחש לעובדות ההיסטוריות שמוצגות בתרשים הזה... סדר הזמנים הזה מקובל על ידי שלוש הדתות המונותאיסטיות... בסיפורי התורה, הברית החדשה והקוראן... כמובן שלכל אחת מהקבוצות הקיצוניות יש פרשנויות שונות ביחס לעובדות...".

גיל הפנה את מבטו בנחת לעבר הצעיר שהמשיך להתלהם: "אז אתה צודק??? אתה טוען שהצדק רק בידי היהודים??? ואולי... אולי הצדק הוא של בעלי היתרון היחסי כמו שאמרת? ובדיוק עכשיו... ליהודים יש יתרון יחסי... ולכן אתם צודקים???".

"הוא לא הקשיב למה שאמרתי" הרהר גיל ובקול רם הוסיף: "הכן צדק הוא דבר יחסי". הוא העביר את מבטו אל הצעיר בעל הכפייה האדומה. רק עכשיו שם לב כי סרט שחור כרוך סביב זרועו השמאלית. הוא מיצמץ בעיניו... נקש על מסגרת המשקפיים שהרכיב, המתין כשתי שניות ואז המשיך: "אה... אני מבין שאתה בָּאסָאם..נכון? אתה בָּאסָאם סטודנט שנה ב' במדיניות ציבורית... נכון? אני קורא פה בגוגל ש... לא חשוב, לא חשוב... אבל..."

הצעיר הביט בהפתעה במרצה והמשיך לעמוד ללא תגובה.

"אני מבקש ממך להקשיב למה שאני אומר, בָּאסָאם... אני לא מציג את התחושה הסובייקטיבית שלי... אני מציג נתונים... לא דֵּעָה אלא עובדות... ואם אני מציג השקפת עולם... אז אני מתחייב להציג גם את התפיסה המנוגדת... הנתונים, בדרך כלל, אובייקטיבים... ואם בוחנים אותם בראש פתוח ובניסיון לחשוף את האמת... מגלים  ש ל א   ק י י ם   צ ד ק   מ ו ח ל ט ..." הוא הפסיק לרגע את שטף דבריו כדי לאפשר לצופים להפנים את דבריו. הוא העביר את מבטו מהסטודנט המוסלמי אל הסטודנט היהודי וחוזר חלילה. "אבל אני בטוח... וזו כן עמדתי האישית... בסכסוך הזה אין צודקים מוחלטים... כשם שאין טועים מוחלטים... למעשה... כולנו טועים... בגדול... וההוכחה לכך היא שהסכסוך ממשיך להתקיים... הטעות שלנו... של כולנו... הטעות שלנו מתבטאת באי הבנת הצד השני... נכון יותר לומר - בחוסר נכונות להקשיב לצד השני... הטעות שלנו מתבטאת ברגשות מוטים ובדעות קדומות... דעות אשר מבוססות על חינוך לשנאה שמובילה להתנהגות אגרסיבית... הטעות שלנו מתבטאת במה שאנחנו עושים בעקבות הרגשות והיצרים שלנו... לכן אני בטוח שמבין העובדות ומגוון הדעות שאני מציג... אתם אמורים למצוא... כל אחד ואחת מכם... על פי מידת הפתיחות האישית שלכם... את האני מאמין הפרטי שלכם... אבל... אני מצפה שגם תִּפַּתְחוּ לאני מאמין של האחרים... זה הַמַּפְתֵּחַ לְגַשֵּׁר בין הפערים האדירים בינינו".

התחוללה מהומה מקומית קטנה. נשמעו משפטים בערבית, בקולות רמים ובָּאסָאם חזר והתיישב במקומו.

"אני מבקש לאפשר לפרופסור להמשיך בדבריו" דרש עֲבְדָּאלְלָה.

גיל התקרב אל השולחן, נטל את בקבוק המים ולגם בשקיקה.

"הגורם שמעכב את פתרון הסכסוך המתמשך שבין שני העמים הוא הפער הענק... שבין תפיסות העולם השונות... שבין השוליים של שני העמים... לפני שאציג את הסרטון הבא... אני מבקש להדגיש... מרבית האוכלוסייה... היהודית והפלסטינית... שואפת לפתרון... מרבית האנשים שואפים לשקט... לרגיעה... אבל כפי שראינו... זה לא מספיק... ועכשיו... אחרי ההקדמה הקצרה הזו... התרשמו מראיון עם הפסיכולוגית ופא סולטאן ששודר באלג'זירה בשנת 2006... הרבה לפני המהפיכה הפמיניסטית באירן".

מי הוא מרדכי ואנונו?

צעירה במכנסי ג'ינס הדוקים קמה ממקומה, עוד לפני סיום הקרנת הסרטון ונעצה בגיל זוג עיני שקד בורקות. "אני שואלת בשם האוביקטיביות..." אמרה במבטא ערבי כבד והזעם ניכר היטב בקולה. "אני מבינה שאתה מדגיש שוב ושוב את התנגדותך לעולם שהאיסלם מייצג... לערבים... האם אתה... אתם... במדינת ישראל... מספיק אובייקטיביים כדי להציג גם חומרים שמראים את הפנים המכוערות של היהדות? של ישראל? הרי כבר אמרת שאתם לא מושלמים".

גיל חייך, לגם לגימה נוספת מבקבוק המים המינרלים שלצידו ואמר: "תודה לך על השאלה החשובה הזו... השאלה לא מוזמנת!!!" צחק ומיקד את מבטו בעיני עֲבְדָּאלְלָה. "הַי... נעים לי להכיר אותך המשיך, לאחר שהקיש שוב ושוב על מסגרת משקפיו. "את... את חָ'אוּלָה עָזָאִיזָה... נכון? עכשיו אני רואה... כן.. כן... את כַּתֶּבֶת חוקרת של אל ג'זירה אינגליש... נכון? ואני מבין שהגעת לכאן מקטאר דרך ארצות הברית...".

"ואני מבינה שאתה מנסה למרוח את התשובה... כבר הבנו שאתה מְגָגֶל עכשיו... באמצע הראיון... זה מרשים אבל זה לא עונה לי על השאלה...".

"חצופה" חשב והמשיך מבלי לשנות את טון הדיבור. "זה פשוט מסביר לי את המניעים של שאלתך... השאלה נובעת מידיעה חלקית בלבד על המציאות... על חיי היומיום בישראל... במדינה הקטנטנה הזו...".

היא לא הסיטה את מבטה בעיניו. "אני מקשיבה" אמרה.

"ככלל, כולנו אשמים במצב המתמשך הזה... גם את, עזאיזה... לאורך כל ההיסטוריה נעשו במזרח התיכון טעויות אסטרטגיות על ידי הישראלים והפלסטינים כאחת... אבל אינני מעוניין להיות שיפוטי אלא להיפך... אני מעוניין שכולנו נחפש פתרונות במקום האשמות... ומציאת פתרונות מתחילה בהבנת העוּבדוֹת... ובהבנת המניעים של שני הצדדים... בהבנת המניעים של כל השחקנים בסביבה הקיומית שלנו...".

"האם ידעת שמדינת ישראל תומכת בפעילות בְּצֶלֶם?"

"תומכת? זה  שקר!!! המימון מגיע מתורמים וממדינות באירופה..." התפרצה צעירה הלבושה בשמלת מָקְסִי שחורה שכפיה כרוכה סביב מותניה הצרות.

"מדינת ישראל מאפשרת לממש שירות לאומי" המשיך גיל בקול רגוע. "מדינת ישראל תומכת בצעירים במסגרת השירות הלאומי שלהם... שמחליף את השירות הצבאי, שהוא שירות חובה בישראל... השירות הלאומי של המעוניינים בכך יכול להיות בבְּצֶלֶם... השירות הלאומי שלהם מתבטא בפעילות שחושפת את הטעויות והעיוותים שאנחנו עושים... כן... מדינת ישראל מאפשרת לצלם, לתעד ולפרסם פעולות שלדעת הפעילים, פוגעים בזכויות האדם בשטחים... על ידי חיילים... ועל ידי אזרחים כמו מתנחלים..."

"אנחנו מתעדים גם עוולות שנעשות על ידי פלסטינים" קבעה הצעירה בשחור שלא חזרה אל מקום מושבה.

"נכון... רק שלמרבה הצער, עיקר פעילות מתנדבי בְּצֶלֶם ממוקדת דווקא בשטחים... לא מצאתי צלמי בְּצֶלֶם בשדרות, באשקלון ובתחנה המרכזית בתל אביב... אצלנו מתעקשים לקיים דמוקרטיה שבה אנחנו מנהלים מחלוקות ציבוריות ופוליטיות באופן פתוח וגלוי... אנחנו מציפים את הציבור שלנו בדילמות מוסריות... לא מצאתי דברים דומים בצד הפלסטיני...".

עזאיזה לא הגיבה והמשיכה לנקר בעיניה את עיני גיל. הזעם זעק משתיקתה הרועמת של הצעירה בשחור.

"למען ההגינות והגילוי הנאות... אני מציע לך לבדוק את המציאות כאן... ממש קרוב אלייך, עזאיזה... התבונני רגע בקהל מסביבך... 78% מהנוכחים כאן הם דוברי ערבית... זו האוניברסיטה העברית לכל הרוחות... בירת המדינה היהודית... כמעט ארבע חמישיות מהנוכחים כאן הם מוסלמים... למרות שזו טריטוריה ישראלית... כל אחד יכול להביע את דעותיו... גם נגד השלטון...".

"גם כן שלטון" סיננה מבין שיניה.

"שלטון שמוחלף מדי פעם על ידי אזרחיו... בצורה דמוקרטית... עזאיזה, מאז הקמת מדינת ישראל לפני 86 שנים... כאן... במדינה היהודית הזו... כל אחד יכול להביע את עמדתו כנגד ראשי השלטון... כנגד הצבא... כנגד רבנים ואנשי דת... כנגד כל העולם ואשתו... מבלי שאנשי ביטחון יוציאו אותו מהאולם ויערפו את ראשו...".

"גם חנין זועבי? או עזמי בשארה? ומרדכי ואנונו, ואנונו הוא בכלל יהודי... לוחם שלום שנשלח לכלא... גם להם יש חופש ביטוי?"

"האנשים האלה... למה את שואלת? ערפו את ראשם? ואנונו הוא בוגד... מרגל... אדם אשר חשף סודות כמוסים של מדינת ישראל ולכן נשלח לכלא... וחנין זועבי? למזלה היא חיה בישראל... להזכירך... היא זכתה לקבל חופש דיבור ברמה כזו... שלא הייתה זוכה לקבל בכל מדינה ערבית אחרת... כערבייה במדינה מוסלמית... היא נבחרה בצורה דמוקרטית כחברת כנסת... כחברה שווה בין שווים ברשות המחוקקת של המדינה היהודית... את מבינה את המשמעות של זה? בנוסף לזה, חנין זועבי היא אישה!!! אני מחפש בנרות אישה יהודייה שתייצג את המיעוט היהודי באחת המדינות המוסלמיות בעולם... לא הצלחתי... בחיי, לא הצלחתי...".

"אבל..." ניסתה עזאיזה להביע שוב את מחאתה וגיל המשיך בהרמת קולו: "ועדיין, גבירתי... עדיין לא מצאתי יהודי... תושב קבע במדינה מוסלמית... שהוא שותף בשלטון... יהודי שמאפשרים לו להשפיע, כשותף במערכת המחוקקת של מדינה מוסלמית... יהודי שמאפשרים לו להביע את דעותיו נגד השלטון... בישראל זה דווקא כן קורה... כל הזמן... למוסלמים ולנוצרים ולדרוזים ולצ'רקסים... וזו רק תחילת התשובה לשאלה שלך...".

"אדוני הפרופסור המכובד" הרימה עזאיזה שוב את קולה. "אתה לא עונה על השאלה שלי... ביקשתי שתציג בפנינו חומרים נגד הישות הציונית... הרי התכוננת הרבה זמן לראיון הזה... ביקשתי ממך להציג דברים שהישראלים מתנגדים לה... כי הכרזת שההרצאה שלך אובייקטיבית...".

עֲבְדָּאלְלָה הרים את ידו כדי להרגיע את העיתונאית. "בצורה כזו לא נגיע אל הנושא המרכזי" רָטַן.

גיל התעלם מהערתו והמשיך: "אם תקשיבי לדברי... תמצאי את התשובה שאת מחפשת... אני נוטה להאמין כי את כן מעוניינת לקבל תשובה לשאלתך וכי מטרתך אינה רק לתקוף אותי... בגלל צבע עורי...".

"אל תשנה את הנושא... ואל תרמוז שאני גזענית... הגזמת... אני עדיין מחכה לתשובה..." התרגשה.

"עוד קצת סבלנות וכבוד לזולת... בבקשה... רק השתדלי להקשיב... כי... קל להבחין בחלוקת הקשב הבלתי מאוזנת שלך... כי כשאת מחפשת דרך לתקוף אותי במילים... במקום להקשיב לדברי את חושבת על המשפט הבא שלך... כשתתבונני בהקלטות האירוע הזה... תביני יותר את שפת הגוף שאת משדרת..."

הוא שלף ממחטה מכיסו וניגב את אגלי הזיעה שהצטברו על מצחו.

"אני כן מייחס חשיבות רבה... אפילו רבה מאוד לשאלה שלך... אז בבקשה...".

על המסך המפוצל הענק באולם ההרצאות הוקרנו פניו המתוחים של הפרופסור בעל השיער המאפיר. שפתיו החוורות רעדו ללא שליטה. המצלמה נדדה לעבר ידו הרועדת שעדיין אחזה בבקבוק המים. ברבע הימני התחתון של המסך הוצגו פניה חמורי הסבר של כתבת אל ג'זירה. באיטיות חזרה למקומה והוא המשיך.

"אובייקטיביות היא שם המשחק אצלנו... הישראלים... לצד מערכת ערכים ענפה שכמוה תוכלי למצוא רק במשטרים שחרטו על דגלם את חופש הביטוי והכבוד לזולת... חופש שמאפשר בצורה מוגזמת לפעמים... לבקר את המשטר... ועכשיו לשאלתך... מבנה השלטון בישראל מחייב הפרדה בין הרשות המחוקקת... שהיא הכנסת...הרשות המבצעת שהיא הממשלה... והרשות השופטת שהיא מערכת המשפט בישראל..."

צלם זריז מיקד את מצלמתו בפניה של העיתונאית הערבייה, בעלת עיני השקד, אשר לא דאגה להסתיר פיהוק רחב ומתריס. צחוק מאופק משהו, שפרץ בקרב הצעירים הערבים באולם, הדהד באזניו. גיל הפסיק לרגע את דבריו כדי להבין את המתרחש וקלט באוזנית הסמויה שהרכיב בתעלת השמע של אוזנו, את ההסבר שסיפקה לו ירדן, עוזרת ההוראה שלו.

גיל הנהן בראשו בהבנה והמשיך: "ההפרדה הזו בין תהליכי חקיקת החוקים על ידי נציגי העם... שבדרך כלל מוּנעים על ידי חוש צדק והוגנות... לבין תהליכי הפיקוח... שמבוצעים על ידי מבקר המדינה, למשל... הפרדה קיימת גם בין תהליכי פיקוח לבין תהליכי האכיפה... שמבוצעים על ידי המשטרה, למשל... כל אלה וגורמים רבים אחרים... שינו... משנים בהדרגה את מאפייני תרבות חופש הביטוי בישראל... התרבות הישראלית שהתפתחה במהלך 86 שנות קיום המדינה... יצרה מערכת תקשורת מגוונת ועוקצנית... מערכת שמציגה בפני הישראלים והעולם כולו את חולשות השלטון והעם היושב בציון... אַת רשאית להיכנס אל האינטרנט בחופשיות... ללא צנזורה של השלטון... ולעיין בכתבות... במאמרים ובסרטונים למכביר, אשר מציגים את חולשותינו לראווה... חפשי את 'בְּצֶלֶם', שוברים שתיקה, 'תיק תקשורת', 'פגוש את העיתונות' ומערכות תקשורת בלתי מוסדיות אחרות... במגוון עשיר של נושאים המטיחים ביקורת קשה על כל מה שזז במדינה... ובכלל זה מנהיגי המדינה...".

"אתה לא עונה לשאלתי".

"לא עונה? אם לא הבנת עד כה אז עוד קצת סבלנות, גבירתי... מיד תביני את התשובה... רק תקשיבי...".

"אני מקשיבה... אבל תדבר".

"חצופה" חשב והמשיך. "בסופו של דבר, מערכת התקשורת מעוררת את מערכת המשפט והאכיפה לשלוח לכלא נשיא מדינה מכהן... משה קצב... בגלל התנהגות בלתי מוסרית... התרבות הישראלית הזו... שאת כל כך אוהבת להשמיץ..."

"אני?" שאלה כתבת אל-ג'זירה בתמיהה. "אני משמיצה?" המשיכה וחייכה לעבר מעריציה מהקהל "אני בסך הכול שואלת...".

גיל התעלם מההערה המתממת והמשיך. "התרבות הישראלית שלחה לכלא ראשי ממשלה מכהנים... בזכות המשטר הדמוקרטי... משטר אשר מבנהו מוביל, בהכרח, לתהליכי הפקת לקחים... בזכות חופש הביטוי המוחלט שכל הזמן אנחנו נלחמים לשמרו... אהוד אולמרט, למשל... אהוד אולמרט שכיהן כראש ממשלה... הואשם בשחיתות שלטונית הורשע במשפט ונשלח לכלא... כנ"ל בנימין נתניהו שכיהן שלוש קדנציות... והיה ראש הממשלה הנערץ ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל... כנ"ל שר האוצר הירשזון אשר ריצה חמש שנים בכלא בגלל שחיתות... חיים רמון שכיהן כשר הבריאות... וגם כשר הפנים... כיושב ראש ההסתדרות... מה עוד? לא זוכר... אבל למרות זאת... הוא הואשם במעשה מגונה לאחר שנשק לחיילת ללא הסכמתה... בסך הכול נשיקה... את מבינה במה חטא? הרי זה כסף קטן במדינות טוטליטריות... כי בתרבויות האלה מתעלמים מהתנהגות גסה כלפי הזולת... במיוחד כשמדובר באישה... ויש עוד... אריה דרעי, שר הפנים... הורשע בלקיחת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים... הוא נידון לשלוש שנות מאסר למרות מחאות והפגנות של אלפי מעריציו... ששרו לכבודו 'הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי...'. שר הביטחון לשעבר, יצחק מרדכי... הורשע גם הוא על ידי בית המשפט בעבירות מין ונידון לתקופת מאסר על תנאי וקנס כספי גבוה למרות איתור העוז שהוא נושא ולמרות ההתייחסות אליו כאל גיבור ישראל... הרב שלמה בניזרי, שר העבודה והרווחה והבריאות לשעבר הורשע גם הוא בקבלת שוחד, בהפרת אמונים ובשיבוש הליכי משפט, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל... אפילו הרב יונה מצגר אשר כיהן בתפקיד המכובד של הרב הראשי האשכנזי... גם הוא הואשם בקבלת שוחד, מִרְמָה  והלבנת הון... התרבות ששואפת להוגנות... וליושר... אלה הן עבירות שבמשטרים טוטליטריים מתעלמים מהן לחלוטין... ".

המצלמה התמקדה בפניה החתומות של עזאיזה, הכתבת הפרובוקטיבית הפופוליסטית של אל ג'זירה אינגליש, כאשר ניסתה להבליע חיוך של שובבות ושביעות רצון. לכשסיים, התייצבה על רגליה, נטלה מיקרופון ואמרה: " סַחְתֵין... לקח לך זמן... אבל ענית לי על השאלה... באמת... ענית לי בכנות ובפתיחות הראויים לשבח... ומה אני למדתי? תשאל... תשאל... מה למדתי?".

גיל הסיט מעט את ראשו וצמצם את עיניו לכדי שני חריצים צרים.

נערה צעירה במכנס קצר, בעלת שיער אדום ונזם באפה, קמה ממקומה וביקשה מיקרופון מעזאיזה שעמדה סמוך למקום מושבה. עזאיזה התעלמה מהנערה ובתנועה תֵּאַטְרָלִית הפנתה את מבטה לעבר הקהל ושאלה שוב: "ומה... מה, לדעתכם, אני למדתי?"

"מה למדת?" חזרה אליה השאלה מקרב המשתתפים. המשך לפרק 5...