אם קיימת תכנית מחשב שתתמוך בחולשתי זו. בנוסף, תכנית TASK יכולה לשמש כ'טריגר' שיפיח רוח חיים בווירוס, בבוא העת... לכשיתעורר הצורך. 

"הרעיון מאוד פשוט", הרהר. "וירוס, כפי שהוא מוכר על ידי משתמשי ה - PC בעולם, מתחיל להיות הרסני, רק כאשר אירוע מסוים מתרחש. תאריך למשל. במועד נתון, מפעיל הווירוס את קטע האלגוריתם שגורם לנזק. ממש כמו 'וירוס יום שישי השחור' שמוחק קבצים במחשבים אישיים, בעלי סיומת *.COM או *.EXE בכל פעם שהשלושה עשר בחודש, מופיע ביום שישי בשבוע. זה מזכיר את 'וירוס האחד באפריל' אשר מפסיק את פעולת ה - PC לאחר חמישים ושלוש דקות מאז הפעלתו. הטריגר, במקרה זה, הוא בסך הכל מונה זמן. כאשר המונה מגיע לערך של 53 דקות, חובט הווירוס, בהתאם לדמיונו הפרוע של כותב הווירוס. מדוע דווקא חמישים ושלוש דקות? בעצם מדוע לא? סתם, בלי סיבה מיוחדת, כי כך החליט כותב הווירוס. אולי צריך לשאול לשם מה הוא כתב את הווירוס. יתכן שזו שאלה מהותית יותר. מה הניע אותו להזיק לאנשים שכלל אינו מכיר? מניעים למלחמה, למשל, אפשר להסביר. לא בהכרח צריך לקבל אותם, אבל ניתן להבין את הגורמים להם. אך נבצר מבינתי להבין את המניעים של מפיצי וירוסים למיניהם. יצר ההרס כשלעצמו, הרצון להוכיח (למי?) שאתה מסוגל להזיק לאחרים? רק רגע..." שאל ירון את עצמו בחלחלה. "מה קורה לי? הרי אני, בכבודי ובעצמי, עומד להצטרף לקבוצת העבריינים הזו! כן... אבל לי יש מניע..." ניסה להרגיע את עצמו, "אני לא משתולל סתם כך ללא הבחנה..." באצבעותיו ניקה את האבק שדבק במסך מולו. "גם 'וירוס האחד באפריל' מתוּכנן כדי למחוק קבצים בתאריך מוגדר..." המשיך להפליג במחשבותיו. "וירוסים מפורסמים אחרים בסדרת Data Crime או Columbus Day מעירים אף הם את השד מרבצו בתאריכים מוגדרים. אירוע מסוג אחר יכול להיות, למשל, הרצה של תכנית מסוימת חמש פעמים. או, מה עוד אפשר להמציא? אה, כן, נניח העתקת תכנית שמונה פעמים תפעיל את הווירוס הרדום שבה. כל אירוע תמים לכאורה, יכול לשמש 'טריגר' להפעלת האלגוריתם הפוגע. אוף... אין סוף לדברים האלה, 'The sky is the limit'. הפעלת פקודת מחשב תמימה, אפילו על ה - Main frame או על מחשב ה - VAX, עלולה להוציא את השד מהבקבוק. המכנה המשותף האופייני לווירוסים האלה, הוא ללא ספק האלגוריתם הקטלני שמופעל רק כאשר מתרחש אירוע מוגדר. האלגוריתם ההרסני בווירוס שלי" הרהר ירון בגאווה, "האלגוריתם שלי ייכנס לפעולה, רק אם אירוע מסוים לא יתרחש".

ירון התרווח על כיסאו והביט בהנאה במסוף שנראה לפתע "משתף פעולה".

"הרי מטרתי היא לנקום במפעל, אך ורק במקרה של פיטורין. כיצד ידע הווירוס שלי שפוטרתי? אם, נניח, במשך חודש לא אפעיל את תכנית TASK. פנטסטי!!!"

ירון היטיב את ישיבתו על הכיסא בהתלהבות.

"נניח הנהלת המפעל תחליט, ברוב סכלותה, להיפטר מהתכניתן הראשי שלה. במשך החודש הראשון לא יתרחש דבר. אבל, גם תכנית TASK אינה מופעלת כי ירון פוטר! מה קורה אז?" ירון גיחך לעצמו בסיפוק, "המונה הפנימי על ה - VAX, ימנה בסבלנות רבה את הזמן מאז הפעולה האחרונה של TASK, כלומר, מאז הפעם האחרונה שאני הייתי במפעל... עבר חודש? סימן שפוטרתי ואז מתחיל סיפור הווירוס להתגלגל. רק רגע, רק רגע, חודש זה זמן קצר מדי. מה יקרה אם יקראו לי למילואים לשלושים יום? או מה אם אהיה חולה? שלושה חודשים הוא פרק זמן בהחלט סביר", סיכם לעצמו. "במקרה שאחליט לצאת לטיול ממושך, אשנה את הזמן לחצי שנה נניח, אבל הנקודה הזו כלל אינה עקרונית. הרעיון הנחמד הוא שאם במשך תקופה מוגדרת תכנית TASK לא תופעל, הווירוס יתחיל לעשות משהו. מה לעשות? נושא זה דורש מחשבה מעמיקה יותר. משהו מעניין ומתוחכם שלא יוביל אלי, שלא יחשיד דווקא אותי... כן, כמובן... אסור שהחלק ההרסני של הווירוס יופעל מהחשבון שלי. התוכנית שתגרום לנזק חייבת להיות ב - System באיזה שהוא מקום". ירון חש בהתרגשותו הגואה. "אם כך, לא מדובר בהכרח בווירוס. האלגוריתם יהיה צריך להיות טרויאני שאשתול במערכת המחשוב. זו תהיה תכנית שלא תשכפל את עצמה, שלא תעתיק את עצמה אל תוכניות אחרות, כדי למנוע פעילות מיותרת שעלולה רק לגלות את קיומה לפני המועד הרצוי לי. סוס טרויאני לא יתגלה כתוצאה מתופעות לוואי מחשידות כמו האטה בלתי מוסברת בפעולות המחשב או פניות מרובות מדי אל הדיסק או גילוי מפתיע שגודל תכנית מסוימת במחשב תשתנה ללא סיבה הנראית לעין. הסוס שלי לא יתרבה אלא פשוט ישב בשקט וימתין לטריגר. וואו... זה רעיון!!!" ירון קם על רגליו ומתח את איבריו בסיפוק. לפתע, חזר אל כיסאו. "עוד משהו..." הרהר, "זה חשוב, כמובן... גם מונה הזמן צריך להיות במקום אחר ב - System. כאשר תכנית TASK תופעל, הדבר הראשון שהיא תעשה, יהיה לאפס את המונה החמוד הזה... בעצם, מה פתאום, איזו מחשבה עקומה... תכנית TASK תרשום את התאריך במקום ידוע בזיכרון, בכל פעם שתופעל. אולי בעצם, במחשבה שנייה, כדאי שהתאריך הזה יירשם בכמה דיסקים ליתר ביטחון, למקרה שאיזה דיסק יצא מכלל שימוש בשלב זה או אחר. הרי אני אהיה מפוטר ולא אוכל לעדכן את התוכנית במקרה של שינויים במערכת... התאריך הזה ייבדק בצורה תקופתית באופן כל שהוא, והיה אם עברו שלושה חודשים מאז ההפעלה האחרונה... זהו זה. כך בדיוק זה יתחיל..."

בהחלטיות שלח ירון את ידיו לעבר לוח הקלידים. "צריך להתחיל לעבוד בשלב מסוים" גער בעצמו. "אבל, איך נקרא למקום הזה בזיכרון? נו... לתאריך הזה שיעודכן על ידי תכנית TASK?" חזר הנושא מבלי לתת לו מנוח. "השם VIRDATE הולם את השימוש? מה זה חשוב בכלל? מדוע צריך לרדת לפרטים כאלה בשלב כה מוקדם? אה... סתם כדי להשתעשע... יופי, נחמד..."

ירון נראה מרוצה מעצמו. הנזק הממשי שייגרם למפעל, לעובדים בו, אולי אפילו ליעל, היה רחוק מתודעתו. הנקמה העיוורת, כמו בזמן קְרַב, אינה מתחשבת בדבר. נותרה מטרה אחת ויחידה, מסנוורת, ומעלימה את כל השאר. הוא חש בנימי נפשו שכבר עכשיו יהיה לו קשה לסטות... האומנם זו דרכה של אכזבה, מרירות ותסכול החוברים יחד למען... למען הנקם? האומנם כל השאר נטמע ברקע? חסר ערך?

ירון קימץ את שפתיו ומבלי משים התכווצו עיניו לכדי שני חריצים צרים, כאילו בהחלטיות, המתקבלת לאחר התלבטויות רבות. הוא חש ברקותיו הפועמות בקצב אחיד, בדומה להלמות תופים וידע בבירור כי המטרה שסימן מגמדת, בעצם קיומה, את המטרות הקודמות. "בדיוק כך מרגישים אהוד... ושאול... ומיכה..." חלפה מחשבה במוחו. "גם הם מוחקים מתודעתם את כל שאר הגורמים ש'מפריעים' במרוץ אחר הרווחיות... אחר ההישגיות. גם מבחינתם כל השאר מקבל ממדים זעירים יחסית למטרה הנשגבה - אבן הדרך - אשר מובילה לתשלום, למטרה... כל הנוטלים חלק במרוץ המטורף הזה, נתפסים כחסרי ערך אפילו כבני אדם, במיוחד כאשר תרומתם למען המטרה הנכספת הזו, מוטלת בספק... מבעד לעדשות עיניהם... כאשר התרומה למאמץ הכללי נתפסת כקטנה מדי, משם, מלמעלה... מהמקום שאי אפשר להבחין בפרטים הקטנים, מהמקום שאסור לבחון את הפרטים הקטנים... כי צריך לנתח את התמונה בגדול, ב ג ד ו ל ... כי זו הדרך הנכונה לערוך ניתוח אובייקטיבי, מקצועי... עכשיו ברור כיצד נראית העבודה שנעשית על ידי האנשים בשטח. מלמעלה לא מעונינים להבחין בפרטים... אבל אלה הם הדברים שמטרידים את המבצעים בפועל! איך, לכל הרוחות, אפשר לצמצם את הפער הזה?"

 

אצבעותיו טופפו בחוסר סבלנות על השולחן. "ובכן, קיימת בעיה נוספת, כמובן" המשיך לנתח את משימתו בדבקות. "כאשר לא אהיה במפעל... מי יבדוק שאמנם תכנית TASK לא הופעלה? לא, לא... זה בסדר... זה מכוסה... פשוט אבחר בפקודה שמרבים להשתמש בה, כדי שתשמש טריגר לסוס הטרויאני שלי. כאשר יפעילו את פקודת המחשב התמימה הזו, היא תבחן את התאריך הרשום ב - VIRDATE ורק לאחר מכן תבצע את מה שהיא צריכה לעשות. COPY? לא... פקודה המחשב הזו עלולה לעורר חשדות יותר מדי. DIR? מצוין... מי לא משתמש בפקודה הבסיסית הזו להצגת רשימת הקבצים שלו? הפקודה הזו נראית פשוטה יותר, היא אינה משלבת פעילות של פתיחת קבצים או כתיבה לתוכם. היא אינה משנה דבר. זו פקודה של מערכת ההפעלה DOS על ה - PC וגם של מערכת ההפעלה VMS על ה - VAX. כל איש מחשבים בתע'צ, מכל מקום, שירצה לראות את רשימת הקבצים שלו, יקליד DIR, ובצורה בלתי מודעת יפעיל את האלגוריתם הקטנטן שלי. אולי כדאי לקרוא לאלגוריתם הזה, בשם CHKDATE, קיצור של Check Date. שוב ירידה לפרטים? אני בסך הכל מנסה לשרטט בקווים כלליים את הסוס הטרויאני שלי, ברמה של תִיכוּן-עַל, לא ברמה של כתיבת CODE. תכלס, תכנית CHKDATE לא תגרום כל נזק ממשי, היא בסך הכל תבחן את התאריך האחרון שה - TASK שלי הופעל. למעשה, תוכנו של VIRDATE ייבחן על ידי CHKDATE ולכן לא צריך אותי בסביבה... הכל יהיה אוטומטי לחלוטין... ירון, כל הכבוד לך על הרעיון" לחש לעצמו. "ובכל זאת" המשיך, "ממ... זה לא מוצא חן בעיני. תהיינה יותר מדי פניות אל הקטעים האלה בזיכרון וזה עלול לעורר חשדות. למעשה... ממ.. למעשה, הפתרון פשוט הרבה יותר מכפי שנראה בתחילה. בדיקת VIRDATE בעזרת האלגוריתם של פקודת DIR, תעשה נניח רק בין השעה שלוש לשעה שלוש וחצי אחרי הצהרים. מצוין. זה הרעיון! אלגוריתם CHKDATE יבדוק את VIRDATE רק אם מישהו יקליד את פקודת המחשב DIR בתוך פרק הזמן הזה בלבד!"

קצב פעימות ליבו הואט והוא חש נינוח יותר. "אבל למה לסבך את החיים?" המשיך להרהר בינו לבינו. "הרי ניתן לעשות זאת בצורה פשוטה יותר... הפעלה ראשונה בלבד של DIR בכל יום, תפעיל את CHKDATE. זהו... משהו נוסף נסגר..."

ירון מיקד את מבטו בפינת החדר, מקום בו נושקת התקרה לקיר העירום. "אבל מה הסוס הטרויאני שלי יעשה? בסדר, הוא יגלה שפוטרתי. מגיע לו מענק. אבל מה הוא ייעשה מעבר לזה? האם הוא יתחיל סתם כך למחוק קבצים? הו, לא!!! צריך לחפש משהו שהולם את הרמה שלי. משהו נבון יותר... סתם מחיקת קבצים זה עניין לטירונים. צריך לשקול פגיעה שנונה יותר".

צפצוף המסוף העיר אותו מהזיותיו. על המסך הוצגה הודעה מבישה המציינת כי מזה חמש עשרה דקות תמימות לא בוצעה כל פעולה על המסוף וכמובן התראה: "הטרמינל ינותק מהמחשב המרכזי, אם בתוך חמש הדקות הבאות לא תבוצע כל פעילות נוספת". בלשון עממית יותר, חייך לעצמו: "המחשב יעיף אותי מהחשבון".

"פונקציה חשובה", הרהר בינו לבינו. "מסוף פתוח שאינו פעיל, גוזל משאבי מחשב מיותרים, בבדיקות תקשורת מיותרות, שליחת הודעות מערכת ועוד כהנה וכהנה פעולות. ניתוק מסופים שאינם פעילים מקטין את העומס מהמחשב וזו פעולה בעלת משמעות כלכלית".

"זה מרגיז..." מלמל לעצמו וקימר את גבות עיניו, מבלי משים. ”זה גוזל זמן... וכאשר המערכת עמוסה, כפי שקורה בדרך כלל, זה פשוט מעמיד אותך בחוסר מעש הרבה מאוד זמן עד שהמסוף יואיל בטובו להגיב. לכן, כמובן, כל תכניתן מתחיל, שעובד עם מסוף הקשור למחשבי תע'צ, ימצא כבר דרך להמשיך ולהיות קשור אל המחשב, מבלי להינתק מהרשת, למרות שיתכן שהוא יעזוב את המסוף לעתים לכמה שעות. רבים נכנסים אל תכנית Editor כל שהיא ואז המחשב מפסיק להציק להם... והרי לא חסרים פטנטים שהראש היצירתי של התכניתן המצוי ממציא. קצת יותר מוּדַעוּת, יכולה להקל על העבודה ולחסוך כסף למפעל" הרהר במרירות, "אבל למי יש כוח להסביר את החשיבות ויותר חמור, למי יש סבלנות להקשיב?" פלט הנחה ועצם את עיניו. "אמנם הרעיון של ניתוק מסופים שאינם פעילים, הוא חשוב, וכל התכניתנים ללא יוצא מהכלל מודעים לחשיבות הנושא ולהשפעתו על יעילות עבודתם של תכניתנים אחרים הזקוקים ברגע זה ממש למשאבי המחשב, אבל למי אכפת? "מעולם לא ניסיתי לחשב את עלות הכניסה לחשבון במושגים של זמן מבוזבז" הרהר, "הרי הזמן הזה עולה ממון רב למפעל משום שדווקא בעלי השכר הגבוה מפסידים זמן יקר זה בהמתנה לתגובת המחשב. אבל מאידך גיסא, גם לא חישבתי את עלות חוסר היעילות בעבודתם של תכניתנים, כתוצאה מחוסר יעילותו של המחשב! הרי לך דוגמא קלאסית של השפעת הסביבה האנושית על יעילות העבודה במפעל מודרני, ממוחשב כהלכה. זו בסך הכל דוגמא שולית, אולי אפילו חסרת חשיבות בהיבט המערכתי הכולל, שמציגה אך טפח מהמציאות המעוותת שמקיפה אותנו".

ירון הביט בשעונו. יום העבודה לפניו. עדיין אותו בוקר עם ערמת הספרים הענקית על השולחן העמוס לעייפה, עם בליל ניירות מפוזרים שחלקם מאמרים המצפים לעיון וחלקם פתקאות או אם תרצו, תזכירים מהתקופה האחרונה, הדורשים טיפול בָּהוּל. פתקים שטרם הוזנו למחשב ושייכים לקטגוריה הבלתי רשמית של "כיבוי שרפות". כתם הקפה נותר בדיוק באותו מקום, כפי שהותירו אמש. "הערב..." הבטיח לעצמו בחגיגיות, "הערב אשב קצת על הסוס הטרויאני בבית".

 

לפתע, נפרצה הדלת ברעש וכרוח סערה פרץ צביקה אל החדר כשהוא נרעש ועיניו בוערות כלהבה. "אני לא מסוגל להמשיך" אמר, התייצב בפיסוק קל מול ירון והצמיד את כפות ידיו למותניו. "תעביר אותי לקבוצה אחרת..." המשיך וקולו הצטרד.

ירון הזדקף במקומו ונעץ בו את מבטו. "מה קרה?" שאל בקול רגוע וניסה להעלות חיוך על שפתיו.

"נמאס לי להיות הפראייר של המחלקה" אמר והלם באגרוף קמוץ בכף ידו השנייה.

"עוד אירוע סוציאלי" חלפה מחשבה נוגה במוחו של ירון.

"קובי שלח אותי שוב..."

"אתה הרי יודע שאני לא מתערב בתוכניות העבודה של קובי" קטע ירון את דבריו בהרמת קול.

"איציק יושב עם רגליים למעלה" המשיך צביקה, "ואני צריך..."

"אני מכיר את הנושא" המשיך ירון, "אבל קובי הוא הכתובת. הוא הממונה..."

"קובי שלח אותי אליך" קרא צביקה.

"מה אתה רוצה שאעשה?" שאל ירון. "אתה רוצה שאומר לקובי לשלוח את איציק במקומך?"

"לא, אבל..."

"תרשה לי לדבר תחילה עם קובי, בסדר?"

צביקה הביט בספקנות בעיניו, מלמל משהו מתחת לשפמו, הסתובב והחל לפסוע לכוון הדלת. לפתע האט את צעדיו, קפא לרגע על עמדו כאילו רצה לומר דבר מה נוסף, אך חזר בו ויצא את החדר בשתיקה.

ירון נאנח. לא אחת הטרידה אותו המחשבה, שמנהל ממוצע משקיע חלק נכבד מזמנו בפתרון בעיות חברתיות כמו סכסוכים בין אנשים הצהובים זה לזה, שנאלצים להשלים משימות משותפות... אינטריגות אישיות... בעיות של כבוד... אגו מנופח... תמיד ניסה להימנע מהתמודדות כנגד קשיים כאלה אך לשווא.

צפצוף המסוף הסיט שוב מחשבותיו. בשורה התחתונה של המסך הוצג חלון המכריז כי התקבל Mail חדש מ - GALON. "שוב מנדנדים לי מפרויקט 'אלון ירוק' " חשב. "להתעלם?" היסס לרגע ומיד לאחר מכן הקיש “MAIL”  כדי להיכנס אל תכנית הדואר הפנימי של תע"צ. המחשב בצדו האחר של הקו לא הגיב. "שוב תקלה?" חלפה מחשבה מתסכלת בראשו, "זה, פשוט, בלתי נסבל לעבוד עם המחשב הדפוק הזה". רגע לאחר מכן נצבע המרקע בשחור ומסגרת תכנית הדואר האלקטרוני של תע"צ קישטה את המסך הקטן, מקיפה תפריט קצר.

ירון נאנח בהקלה, "סתם עומס. זו שעה שאנשים כבר מריצים קומפילציות על המחשב. מה היה בכוונתי לעשות? אה, רציתי לראות מי מתעניין בי פתאום".

ירון בחר באפשרות 5 "עיון חסוי במכתב".

"אני הייתי מבטל את האפשרות המטופשת הזו" חשב, "היא בלתי חינוכית ומלמדת שיטות התחמקות מודרניות..."

בתוך המסגרת הוצג נוסח המכתב שהתקבל. קצר ותכליתי.

ירון סקר את המסך במהירות וקצב פעימות לבו הואץ.