הרבה אנשים היום מאמינים שהתמריץ הכספי הוא התמריץ היחידי שמניע אנשים. אם לא יהיה להם אותו הם לא יעשו כלום. זה לא נכון. לואי פסטר, טסלה, איינשטיין, האחים רייט ואחרים, היו מהתורמים הגדולים ביותר לחברה. הם לא עבדו בשביל כסף. האם מרטין לותר קינג צעד בדרום ארה”ב כי הפקידו לו 10,000 דולר בחשבון בנק בשוייץ? האם רווחים “תמרצו” את גנדי? לא, הם עשו את זה כי הם האמינו בזה. אז כל הדברים הגדולים, שבאמת עזרו לנו, הגיעו בלי תמריץ כספי.

כסף אכן מייצר תמריץ. אבל הוא גם מייצר תמריץ לשחיתות, רמאות, סחר בסמים, ניצול עובדים, מתן שוחד, חיתוך פינות, הכנסת חומרים מזיקים למזון שלנו, זיהום הסביבה… הוא מייצר כל מיני סוגים של תמריצים. במילים אחרות – זו לא שיטה טובה לייצור תמריץ. אין צורך לעשות את הדברים האלה. אנשים שמחונכים כראוי מרגישים טוב כשהם מוצאים עזרה לטיפול במחלות, הם לא עובדים בשביל כסף.
כשאנשים עובדים בשביל כסף, האם באמת אפשר לבטוח בהם?כשרופא אומר שיש צורך בטיפול שיניים יקר כלשהו, אתה לא יודע אם הוא מנסה לממן יאכטה, או שאכן הטיפול הזה נחוץ. אתה באמת לא יודע. זה קשה, במערכת הכספית, לבטוח באנשים. כשאתה נכנס לחנות ושומע: “יש לי בדיוק את הרכב שחיפשת בחורצ’יק!” “יש לי בדיוק את הדירה שחיפשת!” זה סוג המלאכותיות השטותית שהחברה שלנו מבוססת עליה היום ושלמדנו להתרגל אליה כאילו שככה זה “באופן טבעי”. זה לא – זה חלק בלתי נפרד מהתמריץ הכספי, אנשים לא מדברים ככה כשכסף לא מעורב.

הרבה אנשים חושבים שהפיתרון לעצלנות היא עבודה. בדיוק להיפך. עבודה שגרתית ומשעממת היא הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות לאנשים. הרבה אנשים היום תקועים בעבודה שהם שונאים, הם בקושי רואים את מי שהם אוהבים, מגיעים הביתה גמורים מעייפות. בוודאי שהם ירצו להיזרק על הספה ולצפות בטלויזיה. זו לא “עצלנות”, זו התוצאה (!) של דיכוי יומיומי. זו תוצאה של העובדה שהחיים שלהם נשדדו מהם. אנשים שעובדים במה שהם אוהבים, לא צריכים תשלום. התמריץ שלהם הוא לעבוד על הדבר שיש להם תשוקה אליו. 
                                                                                             ________                                                          פרויקט ונוס ישראל