ישרה פנימית מתבטאת במחייבות לקיים את החלטות שלי - ביכולת שלי לשלוט בדחף הדחיינות, למשל.

ישרה במובן הסוציולוגי מתבטאת בקיום הבטחות, באחריות למימוש משימה שנטלתי על עצמי. 

​

ישנן שתי פרשנויות הפוכות למושג ישרה פנימית:

1. יושרה פנימית מתבטאת ביכולתנו להיות נאמנים לעצמנו (כי היא מתבטאת בתיאום מוחלט בין כוונות, הצהרת כוונות וביצוע)
   בהתאם לסולם הערכים ולרמת המוסר הגבוהה ביותר - תמיד.
   לפיכך, ישרה פנימית היא להיות שלמים, הגונים וישרים, ולפעול באופן שמועיל לנו ולאחר כאחת (על פי גישת winwinwin);

2. יושרה פנימית מתבטאת ביכולתנו להיות נאמנים לעצמנו (כי היא מתבטאת בתיאום מוחלט בין כוונות, הצהרת כוונות וביצוע)
   בהתאם לסולם הערכים שלנו ותלויה בנסיבות משתנות.
   לפיכך, ישרה פנימית היא להיות שלמים עם עצמנו ולפעול באופן האפקטיבי ביותר לתועלתנו;

​

השאלה היא אם אמנם ישרה פנימית היא מושג בעל משמעות סובייקטיבית או שנדרש לקבוע הגדרה אובייקטיבית שאינה תלויה בנסיבות וקשורה ליושר ולערכים ופחות לאינטרסים? 

 

דוגמאות

• יעל החליטה (כוונה/מחשבה) לשפר את הכושר הגופני שלה ושיתפה את מחשבותיה (הצהרת כוונות / דיבור) עם ירון. יעל יוצאת לריצה (ביצוע הצהרת הכוונות) במסלול האופניים הקצר של פארק ארבע העונות, פעמיים בשבוע מזה חודשיים. ניכר כי קיימת הלימה בין הכוונה, הצהרת הכוונה והביצוע של יעל (נורית אדומה) ולפיכך היא בעלת יושרה פנימית גבוהה. התכונה הזו אינה מלמדת על תכונת היושר של יעל ואינה מצביעה על רמת המוסר הפנימי שלה. ההחלטה וביצועה מעידים על האינטגריטי שלה;

​

• אפריים נוהג להישאר שעות נוספות רבות במקום עבודתו, ללא צורך ממשי. קיים פער בין כוונותיו האמיתיות (להגדיל את השכר ולהרשים את אהוד) לבין הצהרותיו ("לא הספקתי לסיים את בניית המעגל האלקטרוני לקראת הבדיקות שיתקיימו מחר...". קיים פער בין הסיבה שאפריים בוחר לעבוד שעות נוספות לבין הנימוק הרשמי שאפריים מסביר באמצעותו את הסיבה לשעות הנוספות. לפיכך, אפריים נדרש לשפר את היושרה הפנימית שלו. במקרה הזה, אפריים אינו פועל ביושר ובהגינות כלפי מקום עבודתו ולכן גם אינו ישר דרך וגם בעל יושרה נמוכה;

​​

• יוכי היא בחורה יפה, סקסית ומתנהגת בהתאם. גברים נמשכים אליה כמו זבובים לאשפה. יוכי אוהבת כסף ואינה מסתירה את אהבתה זו. להיפך, היא מתרברבת (בפני הגברים שאותם היא מנצלת) ביכולותיה לקבל מתנות יקרות. קיימת הלימה בין כוונותיה של יוכי לבין הצהרת כוונותיה (פיה וליבה שווים) ובמעשיה היא מקיימת את הצהרת כוונותיה. לפיכך, על פי ההגדרה לעיל, היושרה הפנימית שלה גבוהה למרות שבעיני אחרים היא עלולה להיתפס כבלתי מוסרית ואפילו כעבריינית (לא ישרה);

​​

• יגאל מנצל את תמימותה של יהודית ואהבתה הבלתי מסויגת אליו כדי להשתמש בכספי אביה העשיר. הוא חוזר ואומר לה כי מטרתו היא לקחת "הלוואות" מאביה התשוש נפשית. יגאל אינו מתבייש לומר ליהודית שאין בכוונתו להחזיר את ההלוואות. קיימת הלימה בין כוונותיו של יגאל לבין הצהרת כוונותיו (פיו וליבו שווים) והוא מנצל את הנסיבות כדי לממש את הצהרת כוונותיו. על פי ההגדרה, יגאל פועל מתוך יושרה פנימית. יחד עם זאת, אמות המוסר של יגאל נמוכות וגם יהודית בעצמה אומרת שהוא אדם אמין (מכיוון שהוא עושה את מה שהוא אומר). למרות זאת, לא רבים יחפשו את קרבתו;

​​

• ג הוא גנב רכב סדרתי, אשר הבהיר בראיון רדיו מרתק (שנערך בין כתלי הכלא) כי הוא מאמין שגנבת רכב היא פרנסה לגיטימית כמו כל עבודה חוקית אחרת. ג הסביר כי, בכל מקרה, בעלי הרכב הגנוב מקבלים החזר כספי מחברת הביטוח (שמרוויחה אף היא מהשירות שהיא מספקת) כך שכולם מרוויחים מגנבות כלי הרכב שהוא מבצע. פיו וליבו של ג שווים והם מתבטאים במעשיו. משמע: ל-ג יש רמת יושרה גבוהה, על פי ההגדרה לעיל, למרות אמות המוסר הנמוכות שלו - לתפיסת האנשים הנורמטיביים. ג אינו אדם ישר, על פי הגדרת החוק אך בעל אינטגריטי גבוהה בעולם העברייני.
  אגב, מי הם האנשים הנורמטיביים? האם הם בעלי כלי הרכב הגנובים? האם הם בעלי המוסכים שרוכשים סחורה במחיר מוזל? ואולי לקוחות המוסך (אנחנו) שמעדיפים חלקים במחיר נמוך? ואולי גנבי הרכב עצמם?

​

דילמות

• "...אחת הדרכים" המשיך ירון, מנסה להתעלם מהמלמולים המתסיסים של דודו, "אחת הדרכים החלופיות היא להחליט מראש שלא ליזום שינויים מיוחדים, תוך כדי פיתוח, ולהדגים רק מה שקיים. באגף השיווק כבר יֵדעו איך להתמודד עם זה...".
  "רד לקרקע" זעק דודו. "מי יסכים לזה?" (נורית אדומה, פרק 22 - היילכו שיווק ופיתוח יחדיו בלתי אם נועדו?).

​​

• "ובמקביל" המשיך יוסי והיטיב את ישיבתו על הכורסה. "במקביל אתם פותחים במסע קידום מכירות נמרץ למערכת המכ'ם החדשה שעדיין אינה קיימת ושבמהלכה שאול ואנשי השיווק שלו מגזימים בתיאור מעלותיה... חברת קודקוד תעשיות פועלת בדיוק באותו אופן וכך מפוזרות הבטחות מעוררות תאבון באשר ליכולות הביצוע של המערכת, באשר לרמת האיכות שלה וללוח הזמנים האופטימי שאתם מציעים. הבטחות... הבטחות... הבטחות... ומה הקשר בינן לבין המציאות? ואיך אני צריך לעמוד בכל ההבטחות השקריות האלה?" (נורית אדומה, פרק 39 - הפוליטיקה של התחייבויות היתר).