לטענת פרופ' ביטון, התרגום שמבוצע על ידי גרסה 38 החדשה, מבוסס על פרשנויות סובייקטיביות, של בלשנים אשר סייעו בתכנון אלגוריתם התרגום המהיר והחכם. ידוע כי גרסה 38 של האלגוריתם החכם מתחשבת באופן הצגת הדברים על ידי הדובר. אבל מה שחשוב יותר, מתבטא בעובדה שהתרגום מושפע מניתוח תוכן דברי הדובר אשר נאמרו או צוטטו (לכאורה) או נכתבו בהזדמנויות אחרות ופורסמו באינטרנט. לדברי פרופ' ביטון, גרסה 38 של האלגוריתם החכם מְעַוֶּותֶת את כוונת הדובר משום שהיא מפרשת את דבריו במקום להציגם כפשוטם. בנוסף, איכות הדיבור ודקויות האִינְטוֹנַצְיָה של גירסה 38, הוותיקה, דומות במידה רבה יותר לגוון קולו של הדובר.

ההיערכות לקראת הראיון הייתה מרשימה. עֲבְדָּאלְלָה הגיע לירושלים מלווה בצוות טכני שכלל את עבדל-עזיז התאורן, בְּרוּנוֹ אַנְקוֹנִינָה איש הסאונד ופרנק סקוט מנהל התמונה, שאת השפעתו נכיר בהמשך. הצוות כלל גם עוזר צעיר למנהל התמונה, צלמים ועורך וידאו.

​

"הבנתי שהגעת לכאן עם צוות טכני וציוד אלקטרוני מיוחד" פתח דורון, סטודנט שנה ב' לעיתונאות שנבחר לראיין את המראיין המפורסם.

עֲבְדָּאלְלָה הנהן בראשו בחוסר סבלנות בולט. דורון התכונן זמן רב לקראת הראיון אבל ברגע האמת התקשה לארגן את מחשבותיו. "לראיין איש תקשורת ותיק זה לא עניין של מה בכך" הזהירה אותו ד"ר ינאי, המנחה שלו בעבודה הסמינריונית הנוכחית. המשפט הזה הדהד במוחו ויצר לחץ נפשי גבוה כבר בתחילת הפגישה המדוברת. עֲבְדָּאלְלָה אִבֶּן טוּלון, שחום העור ובעל החזוּת הלונדונית האופיינית, ניצב בטוח מאוד בעצמו, בפני המצלמה.

"באוניברסיטה שלנו" אמר דורון כמעט בלחש. "באוניברסיטה שלנו יש, הרי, אנשי תאורה וסאונד... יש לנו ציוד משוכלל..."

"אני יודע... אני יודע..." קטע עֲבְדָּאלְלָה את דבריו בהנפת יד מזלזלת. "אני פשוט צריך להיערך בצורה מאוד מיוחדת לקראת כל ראיון... והנושאים הטכניים יכולים להשפיע על האופן שבו אני מעוניין להעביר את המסרים... אתה מבין?". הוא דיבר בעוד מבטו נודד מעבר לראשו של דורון.

דורון הִגְבִּיהַּ מעט את המקרופון שאחז בידו השמאלית ובידו השנייה כיוון שוב את מערכת ההקלטה שנשא על כתפו.

"אֶה... אני... אני פשוט רגיל לאנשים שלי... יש לנו שפה משותפת..." רטן עֲבְדָּאלְלָה. "אני לא צריך להסביר להם יותר מדי... זה, פשוט, בלתי אפשרי כשאני עובד עם צוותים טכניים מקומיים... מספיקה תנועת יד קטנה... או מבט קצר אחד לעבר איש הצוות שלי כדי שהוא יבין אותי... זה ברור? ככה פשוט נוח יותר... יעיל יותר... מקצועי יותר... והציוד... הציוד שלנו שייך למאה הנוכחית... לא למאה הקודמת" אמר, הרים את כתפיו ושלח מבט מלא בוז במיקרופון שדורון כיוון לעברו.

דורון חייך בחוסר נוחות ועֲבְדָּאלְלָה המשיך: "ההיערכות עלולה להיות מסובכת שבעתיים כאשר עובדים עם צוותים טכניים שאינם מכירים את הציוד הטכני שלנו..." חייך. "הציוד הטכני שהבאתי... איך לומר בעדינות... מסובך מדי עבורכם... וזה לא נכון להתחיל ללמד את הצוות המקומי כיצד להשתמש בציוד שלנו, כל כך סמוך לתחילת האירוע...".

"קראתי שנרשם פטנט על המסך המפוצל שלך..."

"חחח" צִחְקֶק עֲבְדָּאלְלָה ומיקד את מבטו בעדשת המצלמה שנשאה רֶבֶּקָה. "הפטנט הוא על התהליך... על הטכניקה והשיטה... מסכים מפוצלים היו כבר לפני עשרות שנים..."

"אם כך... מה מיוחד בשיטה שלך?" דחק בו דורון.

"המסך שמוצג בפני הצופה ומשודר לעולם... מפוצל לארבעה איזורים..." הסביר למצלמה. "לכל איזור במסך נודעת משמעות אחרת... כל איזור תורם בצורה שונה לאיכות העברת המסרים במהלך הראיון... מצלמה אחת ממוקדת בי... במראיין... מצלמה נוספת ממוקדת במרואיין, פרופ' ביטון, במקרה הזה... באיזור נוסף על המסך, מוקרנים החומרים שהמרואיין מכין לקראת הראיון... מצגת, למשל... או סרטון וידאו... באיזור הימני התחתון מוצג הקהל...".

"ועל זה נרשם פטנט?" השתומם דורון ופנה לעבר המצלמה שאחזה רֶבֶּקָה. "מסך מפוצל במַתְכֹּנֶת הייחודית הזו שתיאר עכשיו מר עֲבְדָּאלְלָה אִבֶּן טוּלון... המתכונת הזו נקבעה על ידי מר עֲבְדָּאלְלָה כבר בתחילת הקריירה העיתונאית שלו וזכתה להערכת הצופים במשאלי דעת קהל שנערכים, באופן קבוע, באינטרנט. הפטנט של המסך המפוצל שיוקרן הערב באוניברסיטה העברית בירושלים... בשיטת עֲבְדָּאלְלָה... נמכר לרשתות השידור השונות ברחבי העולם.

רֶבֶּקָה הסיטה את המצלמה לעבר עֲבְדָּאלְלָה. הוא בלע חיוך נבוך והמשיך: "הפעילות שמאחורי האיזור הרביעי על המסך היא שמייחדת את שיטת עֲבְדָּאלְלָה... תקשיב... תקשיב טוב... צלמים מתנדבים, בעיקר סטודנטים לקולנוע... נעים במרווחים שבין השורות באולם ההרצאות ומחפשים מקרים מיוחדים לצילום... אלה הם צלמים מתחילים, בדרך כלל, שמחפשים דרך להתפרסם... למתג את עצמם בעולם הקריירה התחרותי שלהם... האנ...".

"כשאתה אומר מקרים מיוחדים לצילום... למה בדיוק אתה מתכוון?" קטע דורון את דבריו.

"ובכן... אני מתכוון למקרים כמו... כמו הבעות פנים מיוחדות... של הצופים... כמו זוּם על אנשים שמפנים שאלות אל המרצה... כמו התפרצויות או אירועים מקומיים שיכולים להוסיף קצת פילפל לדיון... תמונות הוידאו שהם מצלמים, משודרות אל מסכי הבקרה שעליהם מנצח פרנק סקוט, מנהל התמונה המוכשר שלי... אתה רואה אותו שם?" שאל והצביע לעבר צעיר ממושקף, גבוה בעל גב כפוף משהו, שחילק הוראות לקבוצת אנשים שהסתופפו סביבו. "פרנק, אפשר לומר... הוא... הוא השליט הכמעט בלעדי של הצגת האירוע בפני הצופים... הוא משמש בתפקיד הבמאי של המופע שמתרחש על הבמה וּבְאוּלַם הַמְּלִיאָה...".

רֶבֶּקָה מיקדה את עדשת המצלמה לעבר פרנק ועֲבְדָּאלְלָה המשיך: "התפקיד של פרנק מוגדר, אמנם, כתפקיד טכני... מנהל תמונה, בסך הכול... אבל רגישותו הענקית לנושא הראיון... שהוא לומד אותו, כמובן, לפני כל אירוע... רגישותו המדהימה לאנשים שעל הבמה... לתגובותיהם... לשפת הגוף והפנים שלהם... היכולת המיוחדת שלו לזהות ולהציג את כל אלה בהקשר לדברים הנאמרים... אוסף המיומנויות שלו... משפיע בצורה יוצאת מן הכלל על אופי האירוע... על הצלחת הראיון... למעשה... איך אמרת שקוראים לך?"

"דורון, שמי דורון...".

"כן, דורון... שים לב שבנתונים האלה... פרנק שולט בתמונות שמוצגות לצופה... הוא שולט בסאונד שנשמע ברמקולים... בעזרת בְּרוּנוֹ אַנְקוֹנִינָה, כמובן, איש הסאונד שלנו... פרנק בוחר בסְצֵינוֹת מסוימות ולא באחרות... מהקהל... כלומר... הוא בוחר בצילום המתאים ביותר... בזמן אמת... מבין המצלמות השונות של הצלמים המקומיים המפוזרים בין המושבים ובין השורות... ממש ברגע זה, פרנק מנחה את הצלמים הצעירים... אתה רואה?".

"לכן..." המשיך דורון ואוזניו נצבעו בגוון ארגמן בוהק. "זאת אומרת... האם נכון יהיה לומר שסוג הקשרים שפרנק מקיים עם המרואיין... ואולי גם עם הסטודנטים והסטודנטיות לקולנוע... לפני האירוע... האם נכון לומר שהקשרים האלה יכולים אולי להשפיע על בחירת הצילומים מהקהל? כלומר... האם יתכן מצב שבו אין קשר בין הקטע שהוא בוחר לבין נושא הדיון?"

עֲבְדָּאלְלָה נאנח בסלידה ופיו התקמר לרגע... "אני לא מבין את השאלה שלך" מילמל כאילו לעצמו.

"אתה אומר שעל פי רצונו" המשיך דורון לשאול... "על פי בחירתו המקצועית, איך קוראים לו? פרנק... הוא יכול לבחור בצילום הממוקד בפניו של המרצה או המראיין... כדי להדגיש דמעה, למשל... מיצמוץ עצבני...".

"ודאי..." חייך עֲבְדָּאלְלָה וזקף את גוו. "זו בדיוק ההתמחות שלו..."

"ולכן הבחירות שלו בתמונות שמשדרת סטודנטית זו או אחרת עלולות להיות מוּטוֹת בגלל שיקולים אישיים...".

"נו.. באמת... הראיון הזה לא מקצועי... הבחירות שלו הן מקצועיות... לַ חֲ ל וּ טִ י ן..." רעם קולו של עֲבְדָּאלְלָה והוא התרחק מהמצלמה בכעס.

"ואני יכול לומר לכם" סיכם דורון, מבוהל מעצמו, "הן עֲבְדָּאלְלָה והן פרופ' ביטון מכירים בחשיבות היתרון היחסי שפרנק כָּבַשׁ ממרום ניסיונו המקצועי... אני מרשה לעצמי לשאול שאלה רטורית... כי המרואיין הלך... האם יכולה להיות השפעה של עמדותיו האישיות של פרנק... או של עֲבְדָּאלְלָה... על בחירת הצילומים שיוקרנו על המסך? האם ביכולתו להפחית מחשיבות תגובה מסוימת או להעצים ערך של נושא אחר? לעֲבְדָּאלְלָה  ולפרנק הפתרונים".