ירון חש מושפל ומותש, כאשר מייד לאחר העלמו של אהוד, הציץ לעברו חיוך משועשע, בעד הדלת הפתוחה.

"עבר בשלום?" שאלה יעל מבלי לחצות את קו הדלת.

ירון משך בכתפיו.

היא הרימה גבה, כאילו שאלה "מה כבר קרה?" ופסעה פנימה אל החדר.

"ובכן, איך אפשר לנסח את זה בפשטות? ממ..." סינן מבין שפתיו ועיניו עקבו אחר זבוב חצוף שהסתנן אל החדר וטייל להנאתו על התקרה.

שתיקה. שתיקה ארוכה מדי...

"נפגש במטבחון?" ניסתה להיחלץ מהמצב המביך. ירון הסיט מבטו לעברה "שאלת משהו... אני... אני פשוט מנסה לברור את המלים המתאימות... את מבינה? אני מרגיש כמו... כמו אידיוט..."

"פרט ונמק" ביקשה בקול מעוּשה, קרבה מעט לעברו ונעצה בו מבט סקרן. קצהו של חיוך מתקתק בזויות פיה עמד לרמוס את רצינותו המאיימת. ירון נבוך. למרות שקרבתה הפיסית נעמה לו, הרחיק ירון מעט את פניו וניסה לצוד במבטו את הזבוב המעצבן שזמזום כנפיו הטורדני נשמע לפתע בעוצמה כל כך גבוהה בחדר.

"ובכן, כרגיל... את מבינה? אהוד מטיל על כתפי את האחריות לפתרון בעיות הפיתוח במפעל אבל, כמובן, לא מעמיד לרשותי אמצעים בסיסיים כדי להשיג את התוצאות שהוא מחפש. את המושכות הוא מחזיק חזק חזק וקרוב קרוב לחזה שלו. ולי... לי אין סמכות לבצע שום דבר במפעל הזה. חה... נהלים, הוא אומר, אבל אני לא מבין על מה הוא מדבר. אלה המלצות לנהלים... את מבינה? אין לי שום סמכות לאכוף את הנהלים".

"על מה אתה מדבר?" היתממה יעל.

"על דברים שאת מכירה, כמובן. אהוד מנסה לשחק בכפל תפקידים, את מבינה? מצד אחד הוא מחזיק תוכניתן ראשי וצוות של חמישה אנשי הבטחת איכות תוכנה כדי לרצות את הלקוחות ומצד שני, הוא בכלל לא שם על איכות. זה לא בראש שלו..."

"מה כן בראש שלו?"

"רווח... כסף... זה שם המשחק. למען האמת, הרווח המיידי... מה שלא הבנתי, או נכון יותר לא רציתי להבין, זה שמטרות הלקוח לא תמיד עולות בקנה אחד עם מטרות המפעל..."

"זאת אומרת עם מטרות אהוד" השלימה יעל.

ירון הניד בהסכמה את ראשו והמשיך: "הבנאדם מצליח לתעתע בלקוחות כי הם רוצים להאמין שהמפעל באמת רציני... המטרה שלו היא להציג כאילו הכל פועל כמו מכונה משומנת היטב - על פי נהלים... באמצעות כלים מודרניים. הוא מציג תמונה ורודה כאילו... כאילו הכל תחת פיקוח קפדני... כאילו כולם מאושרים מהמצב... ו... וההונאה חוגגת..."

"אתה לא חושב שהגזמת קצת?" פלטה יעל וקימרה את גבותיה. "ביקורת איכות תוכנה נעשית? ודאי! מחזור החיים מוגדר? כן! אפילו לשביעות רצונך... הרי זו הייתה ההצהרה האחרונה שלך בדיון האחרון של ועדת המתודולוגיה המפעלית... מי כמוך יודע שכבר לא מתחילים תיכון מפורט לפני האישור של תיכון העל. ממש כמו בכל מפעל מקצועני שמכבד את עצמו. אתה בעצמך אמרת שכבר אין אנשים שמתחילים לקודד לפני שהתיכון המפורט קיבל תוקף בסקר התיכנון."

"סקר תיכון" תיקן בידענות.

יעל התעלמה והמשיכה: "אתה אמרת שיש תיעוד למופת... כמעט בכל הפרויקטים..."

"לפחות בחדשים..." העיר ירון ותופף בחוסר סבלנות על ירכיו.

"מה עוד אתה מחפש? שלימות? זה מעשי?"

"אני לא מאמין..." פלט. "את? שאת תגידי כאלה דברים? אני אמרתי שהמצב אידאלי? אמרתי שאנחנו צרכים לשאוף למצב כזה... ואת... את באמת מאמינה שזה המצב האמיתי? יעל, פיקחי היטב את עיניך היפות. נסי להפריד בין העולם המקצועי שלנו לבין העולם הדמיוני של אהוד... הכל, אבל ממש הכל נעשה למען הרושם החיצוני. אהוד הוא איש עסקים... תפקידו לקנות לקוחות... להשיג פרויקטים... להשיג מימון... התפקיד שלנו זה לעשות. זה לא התפקיד שלו... לעשות... והרי שנינו יודעים מה קורה באמת. במבחן המציאות... כשמתחילות לצוץ בעיות... כשמתחילים הלחצים... אז... אז, מנהל הפרויקט טוען שהבוחן מזיין את השכל ומציף נושאים שהם אולי חשובים... אבל נושאים כאלה שבעצם אפשר לדחות אותם, לדעתו... אחרי האבן דרך... זאת אומרת, אחרי קבלת התשלום." עיניו ירו ניצוצות והוא הזדקף, הניע את ידיו לצדדים בהתלהבות והרים את קולו. "ומה יהיה בסופו של דבר, לדעתך?" שאל ולא המתין לתשובה. "ההמלצה של הבוחן תיזרק לפח ולא תמיד באופן העדין ביותר..."

יעל הביטה בירון במבט משועשע מבלי להגיב.

"אני מצטער, יעל" מיהר להתנצל והנמיך את קולו. "אני מצטער על הסגנון הבוטה... לא התכוונתי... זה היה בלהט ה..."

"בחייך, מה אתה עושה מזה עניין?" חייכה במאור פנים. "כבר התרגלתי לאווירה כאן. אני אפילו נהנית מזה" אמרה וצחוקה המתגלגל חשף שני טורים של שיניים לבנות. "די, מספיק! בכל מקרה זה ויכוח עקר".

"את מבינה, יעל" המשיך ירון ברצינות האופיינית לו, פורק את מטען התסכול שהעיק עליו. "כשמבטלים את ביקורת איכות התוכנה, ברגעי משבר, גם אם זה באופן זמני בלבד, או דוחים את הביקורת בטענה שהיא מעכבת את הפרויקט, משמע שהיא חסרת ערך, חסרת שיניים. אז מעבר לפגיעה באמינות התוכנה, יש לזה גם השלכות על תפקוד האנשים".

"אה! אה!" קטעה אותו בשחוק מתנגן, "לא הייתי ממהרת לתת להם משקל כל כך כבד. על מי אנשי הביקורת יכולים בכלל להשפיע? כאילו... למה מי הם?" כאילו שאלה והניעה את כף ידה בתנועה סיבובית. "למה, מי מת?"

ירון שאף אוויר מלוא ראותיו ונשף באיטיות כמו נשיפת עשן של סיגריה. לאחר מכן הסיט את מבטו לעברה. "ניסית פעם להעמיד את עצמך במקומם של אנשי הביקורת?" שאל וקולו השקט הדגיש את סערת רוחו. "מה לדעתך מרגיש אותו בחור שיום אחד נותנים לו להבין שהוא מבצע 'מלאכת קודש' ויום למחרת... כשהנסיבות משתנות מעט... מעיפים אותו בדיוק בשלב שהנה, הנה, הוא עלה על משהו... וכבר הוא מתחיל להשפיע... מתחיל לתרום במשהו..."

"לתרום?" גיחכה בלעג. "מה יכולה להיות התרומה של ביקורת איכות למאמץ של סיום התהליך? איך איש ביקורת יכול בכלל לתרום כדי להגיע לאבן דרך? כאילו... מה זה? קישקוש! הרי הטיפוסים האלה משפיעים בדיוק בכוון ההפוך. הם אלה שגורמים לדחיות בלוחות הזמנים עם כל הביורוקרטיה והראש המרובע שלהם..."

"זו בדיוק הנקודה" קטע ירון את דבריה בקול מאופק, כמעט בלחש. "נגעת בדיוק בשורש הבעיה... התרומה היא בעצם גילויו של ליקוי תוכנה כשאנחנו עדיין נמצאים במסגרת הידידותית שלנו, בגבולות המפעל, בנוכחות האנשים שלנו. התרומה של איש ביקורת האיכות היא למנוע מצבים מביכים בנוכחות הלקוח... או במקרה גרוע יותר, למנוע מצבים מסוכנים כאשר הסביבה לא בדיוק ידידותית. כי את הרי יודעת... תמיד משהו יידפק בזמן הכי פחות רצוי, בזמן תצוגה חשובה או בהפעלה בשדה בזמן קריטי. מֶרְפִי ** ** תמיד מחכה מעבר לפינה".

יעל המשיכה לחייך. "ביקורת איכות תוכנה היא שורש הרע. הרי לא תוכל להתעלם מהמציאות, ככה כולם מתייחסים לתפקיד הזה... תקשיב, ירון, תקשיב להגדרה האישית שלי. לתפיסת העולם שלי... על פי הגדרת התפקיד שלהם, QA נבנים על ההריסות שלנו. כן, כן, אל תסתכל עלי ככה. הם ממש נבנים על כישלונות, על הטעויות של אנשי הפיתוח. ההצלחה שלהם היא הכישלון שלנו... ולכן, איש ביקורת איכות הוא תמיד קוץ בתחת, ל כ ו ל ם..." הפסיקה לרגע את שטף דיבורה והביטה בו משועשעת.

"נו... אם כך... אז ברור שבתנאים כאלה לא יכול להיות שיתוף פעולה אמיתי בין אנשי פיתוח לבין אנשי ביקורת" פירש ירון בארשת פנים חמורה את דבריה. "לי נראה כל כך מובן שלשתי הקבוצות האלה יש אינטרס משותף. אלוהים אדירים... נסי להבין את המצב הזה... איך את יכולה לחשוב בצורה כזו? האנשים האלה ממש ממש לא מתחרים האחד בשני... להיפך..."

"להיפך?" מלמלה יעל, וקימרה את גבות עיניה. "קשה לי להבין את האינטרס המשותף של שתי הקבוצות האלה". "הרי הם אנשים כ ל  כ ך   שונים... בהתנהגות... במטרות... אפילו בצורה החיצונית שלהם" צחקה. אנשי הפיתוח הם אנשים יצירתיים... פתוחים לרעיונות, נחמדים יותר… צוחקים יותר… לובשים ג'ינס שחוקים וסנדלים תנכיים... מהחבר'ה"

"ואנשי הביקורת" השלים ירון את דבריה "הם אנשים מרובעים כאלה..." אמר וקימר את פיו כאילו בסלידה. "הם תמיד מגולחים ומסופרים, לובשים בגדים מגוהצים והנעלים שלהם תמיד מצוחצחות... הם מקרינים רצינות כזו... ו... והנהלים... הסטנדרטים… זה העולם שלהם... נכון? הם לא יכולים להיות יצירתיים כי הם מרגישים בנוח רק בתוך המסגרות... הם תמיד דוחים רעיונות חדשניים... כי זה עלול לגרום לצרות... הם לא נחמדים... הם כועסים תמיד... איזה מין אנשים אלה?"

"בדיוק כך…" מיהרה להגיב.

"אז אני ממש לא יודע איך להתייחס לדעתך המלומדה" אמר ירון וחזות פניו החמורה נותרה כשהייתה. "הכל עניין של סגנון התנהגות" סיכם.

"כאילו... ומה אמרתי?"

"רק הקצנת את הדברים" ניסה להסביר. "שחור ולבן... הרעים והטובים..."

"ירון... תאמין לי שאני מבחינה בהרבה מאוד גוונים של אפור בחיים. אני מבחינה בין סגנונות התנהגות שונים. זה גם חלק מהמקצוע שלי..."

"סגנונות התנהגות?" שאל בתמיהה.

"כן, כן, כן... כדי לתכנן ממשק ידידותי" הסבירה, "כדי שכל מיני אנשים יחשבו שהפעלת התוכנה היא פשוטה וידידותית... וירצו להשתמש בה... אני צריכה להבין קצת בפסיכולוגיה... קצת... אני צריכה לדעת מה מרגיז אנשים, במה הם מסתבכים... מה מסקרן אותם... בקיצור... אני מוּדעת... או בעצם צריכה להיות רגישה לסגנונות ההתנהגות של אנשים..."

"יפה... יפה..." מלמל ירון וגירד את פדחתו. "אז... אז מה זה בעצם סגנון התנהגות? ואיך זה קשור לממשקים?"

"זה מחזיר אותי אל היסודות" חייכה והצמידה את אחוריה אל השולחן. "השאלה היא מה זה ממשק".

"מה זה ממשק?" החזיר.

"שאלה מצויינת" חייכה. "מאיפה הגרלת שאלה כל כך עמוקה?" צחקה והמשיכה ללא הפסקה: "ממשק זה סוג של תקשורת בין המשתמש למחשב..."

"כן... כן... את זה אני כבר יודע" מלמל כמעט בכעס. "אני יודע שממשק מייצג את התקשורת שבין שתי יחידות... ממשק מכיל פרוטוקול ו..."

"לא!!!" הרימה את קולה וקירבה את פניה לעברו. "לא התכוונתי לחלק הטכני... אוּף... אני מכירה את מודל שבע השכבות... תאמין לי".

"מודל OCI" תיקן.

"ירון, די... תפסיק לעצבן ותקשיב..." אמרה ורקעה ברגלה על הרצפה. "תקשיב למשהו אחר לגמרי..."

הוא נרתע לאחור בהפתעה ונעץ בה את עיניו. "כן... כן..." מלמל בשפל קול. "סליחה, אני... אני מקשיב".

"אני מדברת על החלקים הרכים של התקשורת... אני מדברת על השכבה השמינית שלא כתובה במודלים המתמטיים שלך... על החלק האנושי... על המרכיב הרגשי של הממשק".

"החלק הרגשי של הממשק... ממ... מעניין... על זה עוד לא שמעתי..."

"לא רק אתה..." הנמיכה את קולה והעלתה חיוך חסר הבעה על פניה. "תחשוב לרגע על המקרה הקלאסי של ממשק דָּפוּק... ממשק כזה שהאלקטרוניקה שלו עובדת מצויין, וגם התוכנה... ואתה לוחץ על לחצן במקלדת... והמערכת מגיבה בדיוק כמו שהמתכנן רצה... אז מה אתה אומר? האם זה סימן שהממשק תקין?"

ירון היסס.

"מה? תענה, תענה... זה אומר שהממשק מוצלח?"

"כן! לא??? המערכת עובדת... במקרה הזה, לא? המערכת תעבור את הבדיקה הפונקציונלית... אני טועה?"

"בטח שאתה צודק! מבחינה טכנית אתה צודק...מבחינה טכנית  הממשק תקין...".

"נו... אז מה הבעיה?"

"אבל מבחינה מעשית..." המשיכה, "מבחינה מעשית, אני כבר לא כל כך בטוחה...". נאנחה וניסתה לגרש את הזבוב הטורדני שחג בסמוך לאוזנה. "אני לא כל כך בטוחה כי אם ההפעלה מסובכת מידי... בעיני המשתמש, כמובן... או מבלבלת... או איטית מדי... או... אני לא יודעת... יכולות להיות אלף ואחת סיבות למה הממשק לא מוצא חן בעיני המשתמש... אז זה בדיוק המקרה שבו הרגשות מתחילים להשפיע... זו בדיוק הסיבה שהוא עלול לדחות את המערכת למרות שהיא יכולה להיות מצויינת... מבחינה טכנית, אני מתכוונת... למרות שיכול להיות שהתוכנה המעצבנת הזאת יכולה אולי לעזור לו ואפילו לשנות את חייו... רק בגלל הממשק הדפוק הוא עלול לוותר עליה... וזו - שים לב לחידוש שלי... זו בדיוק השכבה השמינית החסרה במודל שבע השכבות" חייכה ושלחה לעברו אצבע מאשימה.

"מעניין... מעניין..." לחש והניד את ראשו בהבנה.

"כאן בדיוק נכנסת הפסיכולוגיה... המומחיות המיוחדת של ממשק אדם מכונה... תחום מקצועי שבאמצעותו אפשר להסביר מדוע מכשיר או תכנית מחשב או מערכת... מדוע הם עלולים להכשל, למרות  שהם עברו את כל בדיקות הקבלה... הטכניות".

"יפה... יפה..." חייך לעברה. "חכמה האשה הזו,  הרהר בהנאה. "גם יפה וגם...".

"עכשיו ברור לְךָ הקשר שבין אנשי פיתוח לאנשי בדיקות ו... ולהצלחה?"

"הצלחה... כן, כן... מילת הקסם..."

"אז מפתחים משהו מדהים... שעובר את כל הבדיקות... ולמרות זאת לא מצליח..."

"אה... התכוונת להצלחת הפרויקט..." הסביר לעצמו.

"הצלחת המפעל? הצלחת המפעל! ו... ומה זו הצלחה? האמנם הצלחה לא נמדדת במושגים של כסף? האם אין למפעל מטרה נוספת מלבד כסף? אני לא מבינה... האם מטרת המפעל היא לאו דוקא לפרנס אותך או אותי. המשכורות שלנו, אנשי התוכנה במפעל אלקטרוניקה, הן תקורה מיותרת... בזבוז כסף שחייבים לחסוך... אין למפעל שום סיבה שבעולם לתת לי עבודה מעניינת או... או איזה אתגר מיוחד במינו... או לגרום לשבעות הרצון שלי... תפקיד המפעל לנצל אותי עד קצה גבול היכולת, במסגרת החוק, כמובן... ולאחר מכן יזרקו אותי לכלבים. אתה הרי מכיר את המדיניות של תע'צ. לא? כבר ראית איך מפטרים כאן".

"את מתלהבת יותר מדי" אמר, מנסה להתעלם מהנקודה הכאובה ביותר שהעלתה, פיטורין. דמותו של יוסי שבה והופיעה מנגד, מחליפה לרגע את דמותה של יעל. מעל צפה דמות מבעיתה של וירוס, המשרבב לשון ארוכה, מלגלג על תמימותו המגוחכת של תוכניתן ראשי מתחסד. "הצלחה של מפעל אינה נמדדת במונחים של כסף" ניסה להסביר לעצמו. "הצלחה מותנית ב... ב... במה בדיוק?"

"כן?" יעל מצמצה בעיניה בבדיחות הדעת ונסתה לצוד את מבטו של ירון.

"ובכן... אולי זה קצת פילוסופי... ולא כל כך מתאים לאוירה כאן... אבל אולי... אולי את תוכלי לומר לי מה דעתך על הרעיון הזה..."

"דבר... דבר..." חייכה יעל והשעינה שוב את ישבנה המוצק על קצה השולחן.

"תרשי לי לשאול אותך... מה היא תע'צ בעינייך?"

"מה פירוש? תע'צ זה מקום עבודה..."

"כן, אבל תע'צ הוא... זה ארגון... ארגון עסקי... אז מה המשמעות של הארגון העסקי הזה בעינייך?"

"זה לא... כאילו... פתטי קצת? זאת אומרת השאלה הזו..."

ירון יישר את גוו והרים מעט את סנטרו מבלי לומר מילה.

"או קיי..." נסוגה יעל. "מה שאלת? אה... כן... אז ככה..." מבטה היה מהורהר מעט, כאילו חיפשה את ההגדרה באנציקלופדיה. "המפעל הזה, הארגון הזה הוא אוסף נבחר של משאבים... משאבים זה מכונות, וכלים, וציוד, וחומרים, וכסף כמובן... והמטרה של הארגון הזה היא לעשות עוד ועוד כסף... כלומר – להרוויח". יעל הסיטה את מבטה לעברו כשמבט מנצח בעיניה.

"הייתי אומר" הוסיף ירון והפעם הביט ישירות אל תוך עיניה, "הייתי מוסיף שגם אנשים הם חלק מהמשאבים"

"ודאי..." צחקקה ושילבה את ידיה בתחושת ניצחון.

"מה שאני מנסה להגיד זה... זאת אומרת... שלאמיתו של דבר, האנשים הם כמובן המשאב החשוב ביותר..." המשיך ירון.

"בשביל הסיסמא זה מצויין." הרימה את קולה. "זה משפט שמתאים יותר להנהלה... לאותם מנהלים שמעוניינים לקנות אותך... להוביל אותך בכחש... לשכנע אותך שאתה חשוב להם כדי שתמשיך לקרוע את עצמך... וכל זאת... כדי שהם ירוויחו יותר..."

"אני מצטער" מיהר ירון להגיב. "אני רואה את זה בצורה אחרת לגמרי... אני מבחין בקשרים סימביוטיים בין ההנהלה לבין העובדים. למעשה, קיימת כאן תלות הדדית. אנחנו תלויים בהם משום שהם מספקים לנו תעסוקה, פרנסה, יציבות כלכלית... והם תלויים בנו כי אנחנו, בתמורה, מספקים להם מוצרים... שירותים... כדי שהם ימכרו וירוויחו כסף ו..."

"אז מה, אתה באמת מאמין שהם לא מנצלים אותנו?"

"ואת מאמינה שאנחנו לא מנצלים אותם?"

"לא... כי אין שוויון... כי להם יש יותר כוח, יותר עוצמה... הם קובעים... הם מעצבי המדיניות... אנחנו בסך הכול מבצעים את המדיניות שהם החליטו עליה..."

"שטויות... גם לנו יש כוח... אפילו... הייתי אומר... שלנו יש יותר כוח מהם אבל אנחנו פשוט לא מנצלים אותו... תראי את הכוח של עובדי הנְמֵלִים... תראי את הכוח של עובדי חברת החשמל... ורק תנסי לדמיין ש..."

"נכון... אתה צודק... אבל הדוגמאות האלה לא מייצגות את עובדי תע'צ. כאשר עובדי הנמלים שובתים, הם סוגרים את שערי הים... הם עלולים לגרום להפסדי ענק... שם מרגישים בצורה ברורה יותר... מוחשית יותר... את התלות בעובדי הנמל. ומה אצלנו?"

"הכוח שלנו מצוי במוח שלנו... גם אנחנו יכולים לשבות... לפחות שביתה איטלקית... שביתה שאי אפשר להתלונן עליה. אם, למשל, לא נהייה מספיק יצירתיים אז לא יוכלו להתלונן עלינו... ואז איכות המוצרים שלנו תהייה נמוכה יותר ואז... ואז הלקוחות שלנו עלולים להעדיף את המתחרים שלנו... זאת אומרת את המתחרים של הארגון שלנו... זאת אומרת את המתחרים של המנהלים שלנו... והרווחיות שלהם תרד... אבל המשכורת שלנו תשאר קבועה... האם זו לא עוצמה שאנחנו יכולים להשתמש בה?"

"נו... באמת... ברור לי לאן אתה מנסה להוביל... הרי כשהרווחיות תרד אז יהיה פחות כסף למשכורות וזה יוביל לפיטורין... ודרך אגב, אתה בטח מכיר את המושג הזה..."

זאת אומרת שקיימת תלות הדדית... ולא רק זה, אלא שלמערך הכוחות מצטרפים עכשיו גם הלקוחות. הרי גם להם יש כוח... ויש השפעה... וגם הם יכולים להטות את המאזניים... כי יש להם אלטרנטיבות - כול המתחרים שלנו..."

יעל חייכה לרגע ופנתה לעבר הלוח הלבן והמקושקש בערב רב של תרשימים בצבעים שונים ומשפטים שחלקם מחוקים באופן חלקי.

"תמיד מעניין להכנס אליך לחדר" אמרה. "אפשר לכתוב משהו?"

ירון עקף את שולחן הכתיבה, וניסה למחוק רשימת נושאים שכתב לפני זמן רב... הכיתוב לא נמחק וכתמי צבע מרוח איפרו בקטעים צבעוניים ובהירים את הלוח.

"הלורדים שם, לידך" אמר והצביע על הארונית העמוסה לעייפה.

"תסתכל איזה יופי" אמרה ושרטטה שלושה גלגלי שיניים.

"ישנן שלוש קבוצות של שחקנים שפועלות: לקוחות, מעסיקים ועובדים".

אז זה מערך הכוחות שמשפיע על מה שמתרחש בתע'צ?" שאל.

"אלה הם שלושת הכוחות שכאשר הם עובדים בתיאום, אז כולם מרוויחים... וכאשר כל גלגל שיניים מסתובב בצורה לא מתואמת... במהירות שונה... או בכוון אחר... אז כולם כבר יודעים מה קורה".

"יעל... אהבתי את האנלוגיה..." קפץ וטפח על שכמה בחיבה.

"נחמד, לא?" חייכה לעברו בעיניים נוצצות.

"יותר מנחמד" החמיא לה. "אבל... אבל כמעט הזנחנו את הנושא שהתחלנו לדבר עליו" המשיך בהתרסה מעודנת.

לאט לאט הרצינו פניה, מנסה לדלות מנבכי זכרונה את הנושא ש"נשכח".

פיתוח... בדיקות..." חייך בסלחנות. "ומה שביניהם... זוכרת?"

"הו... לא!!! ממש לא שכחתי גיחכה. "החיכוך שבין גלגלי הפיתוח לגלגלי הפיקוח... הוא חלק מהדינמיקה הפנימית... של העובדים... גם שם יש כוחות בונים... וכוחות הורסים..." 

"את צודקת... ולכן ואני מדמיין ארבעה גלגלי שיניים..." ירון התקרב אל הלוח ושירבט ארבעה גלגלי שיניים בארבעה צבעים שונים. "פיתוח וביקורת איכות מחליפים את גלגל העובדים שלך, והם מתחכחים עם הלקוחות והמעסיקים".

"מעניין... גם כאן, כולם נגד כולם..."

"למה כולם נגד כולם?" שאל.

"כי לכל קבוצה יש אינטרסים אחרים... ואתה יודע מה? אפילו מנוגדים" הסבירה.

"כן... אבל אני לא בטוח שכולם נאבקים נגד משהו... או מישהו... יכולות להיות גם קואליציות..."

"נו בטח" המשיכה. "הביקורת והלקוחות הם יד אחת ומצד שני, הפיתוח וה... לא זה קצת יותר מורכב..." מלמלה ומוללה בעדינות את קצוות שערה השחור.

"כי מערך הכוחות... והאינטרסים... משתנים עם הזמן" טען, "בהתאם לנסיבות..."

"יש לי רעיון אחר" צחקה ומחקה במחי יד אחת את התרשים הצבעוני.

"לא... לא..." קרה ירון וכיסה את כף ידה בכף באצבעותיו כדי למנוע מבעדה למחוק את התרשים. היא הפנתה אליו את ראשה מבלי להזיז את ידה והוא חש בנשימתה על לחיו. ליבו הלם בפראות והוא התרחק במבוכה.

"בוא נשנה מעט את התרשים" המשיכה, מתעלמת מהאירוע הבלתי מתוכנן. "שלך ונתאים אותו לתרשים המקורי שלי... מוכן?"

ירון עקב אחר תנועת ידה כאשר מחקה את הכיתוב והציגה, אגב כך, מערך כוחות שונה במקצת. "הפיתוח והייצור הם העובדים. הלקוחות, מבחינתנו הם המשתמשים והחולייה הנוספת בפאזל הזה הוא הייצור... עכשיו התמונה יותר שלימה" אמרה בהנאה והתרחקה מהלוח כדי להנות מפרי יצירתה.

"כולם משפיעים על כולם... בסדר... אולי זה פחות מוצלח מגלגלי השיניים, אבל הרעיון".

"צודקת... צודקת..." מלמל ירון וחש בבירור בסומק שהלהיט את לחיו.

בכל מקרה, המשיכה יעל בנסיון להסיר את המבוכה, "איש ביקורת איכות נתפס בעיני כדרדר בישבנו של איש פיתוח, כשמיר באחוריו של עובד הייצור וכשַׁיִת בעכוזו של המשתמש" צהלה.

"לצורך הבדיחה זה נחמד אבל לצערי, אני... אני מודע לעובדה הכואבת הזו, ודרך אגב, בדיוק מהסיבה הזו, לא קל להשיג אנשי ביקורת איכות תוכנה טובים. כולם, בשלב זה או אחר, חושבים או מרגישים באופן דומה לתיאור הסוראליסטי שלך".

"למעט בבתי תוכנה" מיהרה לשנות את הנושא.

"יכול להיות... אבל נעזוב את זה לרגע... מה הם הגורמים להתייחסות כזו אל אנשי ביקורת איכות? מה היא הסיבה שיצרה את התדמית המעוותת הזו?"

"שאלה מצוינת" אמרה, "אני חושבת שיש לי תשובה לשאלה הזו".

"אני מאוד סקרן לשמוע" אמר בחיוך.

"מי כמוך יודע איך מודדים הצלחה של איש ביקורת איכות. על פי הליקויים שהוא מצליח לאתר! נכון?" ומבלי להמתין לתשובה, המשיכה: "וזה בניגוד להצלחה של איש פיתוח... אם איש ביקורת איכות לא ימצא פגם, משמע שהוא נכשל בתפקידו... אירוני? זה בדיוק התפקיד שלו..." המשיכה בהתרסה.

"כאשר האיש ה'רע' הזה מוצא באג, הוא מעכב את הפרויקט, אה???" שאל ירון בקול שקט שלא שיקף את סערת רוחו. "ואם לראש הפרויקט יש די כוח להעיף אותו מהדרך, אז הוא יעשה את זה, נכון? אפילו בשמחה... כדי שלא יפריע! נכון? הרי יפסיקו את הביקורת כדי להחביא את הפאשלות מתחת לשטיח... כדי לא להפריע... זה נשמע סביר בעינייך?"

"הו... על זה יש לי הרבה מה להגיד" אמרה יעל, מתעוררת לפעילות נמרצת. בצעד מהיר התקרבה אל הכסא היחיד הפנוי שהיה בחדר והתיישבה עליו. ירון נותר עומד מעליה ומבטו מבלי משים הופנה לעבר החריץ העמוק שנשקף בין שדיה המזדקרים בחוצפה, מתחת לחולצתה המשובצת. הוא חש שוב בסומק המציף את פניו ומיהר לשבת על כיסאו, כשהשולחן חוצץ ביניהם. "יותר בטוח..." חשב לעצמו.

"שני דברים לי אליך. ראשית, קיימת, לדעתי, איזו שהיא סלידה אינסטינקטיבית מאנשי ביקורת איכות. כן, כן, סלידה. לא מהאנשים עצמם, חס וחלילה, הם יכולים להיות אפילו נחמדים... למרות שבעצם, עלולות להתעורר מדי פעם שאלות בהקשר לסוג האנשים שהחליטו לקבל על עצמם תפקיד כזה... כאילו... חשבת בכלל מי הם האנשים שבוחרים תפקידים כאלה? ושנית, להעיף אותם ברגעים הקריטיים, זה חלק ממאבק כוחות לגיטימי בסביבה כזו כמו שלנו, סביבה תעשייתית..."

  "מה את סחה?" מלמל ירון וניסה להרגיע את עצמו. "רק שמור על איפוק, לא לקפוץ! לא להתנפל!" יעל ניסתה להמשיך אך הוא הרים את ידו כדי להסותה ובקול מתון שאל: "מאבק לגיטימי אה? זו גם עמדתו של משתמש הקצה? של הלקוח? של זה שמשלם?"

"תן לי רק לסיים את הרעיון..." אמרה בעיניים משולהבות.

ירון נשען לאחור על כיסאו והביט בהנאה בגומות החן בלחייה. "החיוך, ההתלהבות הילדותית הזו תשגע אותי פעם", חשב. הנשיפה המקרית עדיין ליטפה את לחיו.

"איני ממעיטה בחשיבות הביקורת אבל היא צריכה להיות ביקורת בונה, כלומר משולבת באינטרסים של המפעל ולא פוגעת באינטרסים שלנו, של אלה שיוצרים..."

ירון לא ענה והמשיך לטבול בעיניה הגדולות. "נהדרת" חשב.

"איך אתה רוצה שאני ארגיש, לאחר עבודה מאומצת, לאחר ימים ארוכים, ארוכים מדי כאן במפעל... ואני עוד במצב טוב, מה יגיד איתן, איתן כרמל שעשה החודש מאה שמונים וחמש שעות נוספות!!! איך הוא ירגיש כשיבוא אליו אחד כמו, כמו גדעון ויגיד לו 'ההערות שלך לא מספיק בהירות', או 'למה לא כתבת ב-Header של הפונקציה הזו את שמה המלא, באילו פרוצדורות אתה משתמש?' כאילו שתיקונים כאלה יעמידו את הפרויקט על הרגליים. ואז... צריך להפסיק את העבודה לתקן, לשפץ... כאשר זה לא בדיוק בראש שלך עכשיו, יומיים לפני המסירה ללקוח... עוד לא שמעתי הערה מהותית, מגדעון למשל, או מכל איש ביקורת אחר, על נצילות של אלגוריתם, למשל, איזו הצעה יש לו לאלגוריתם חלופי שיבצע משימה מסוימת מהר יותר או שיחסוך מקום. ההערות שלהם מיוחסות תמיד לדברים החיצוניים, הפחות משמעותיים".

"הכל מתחיל ומסתיים בנושא הכספי" ניסה ירון לסכם את השיחה. "ביקורת איכות תוכנה לא צריכה להתבצע בסיום הפרויקט אלא היא חייבת להיות חלק מתהליך הפיתוח. קיימת נטייה להתבלבל בין ביקורת איכות, אבטחת איכות והבטחת איכות. אלה הם שלושה מושגים שונים! אני מדבר על הבטחת איכות שמשמעותו 'מגוון השיטות והאמצעים אשר מבטיחים איכות'. לכן חייב להתלוות לכל פרויקט, איש הבטחת איכות שיתפקד כאיש צוות במשך כל מחזור החיים. בצורה כזו ההערות תתקבלנה בזמן, גם בשלב האפיון והתכנון, כדי שאפשר יהיה לתקן בזמן. בצורה כזו יתקיימו גם התנאים להעיר הערות מעמיקות יותר הקשורות גם ליעילות האלגוריתם" אמר בלהט ולפתע הכתה בו המחשבה שרק איש כזה יוכל לעלות על וירוס שמושתל במערכת.

"זה בדיוק מה שחסר לנו" צחקה יעל. "ביקורת על כל שורת CODE שנכתוב (קוד הוא אוסף של הוראות הכתובות בשפת תכנה)".

"זה לא יהיה כל כך מהר" הרגיע אותה ירון, "משום שלשם כך יהיה צורך להגדיל את מספר העובדים ויש לזה השלכות תקציביות על הפרויקט בטווח המיידי, למרות... למרות שבטווח הרחוק זה רק יועיל, כי בכל מקרה ישקיעו בחיפושים אחרי טעויות. צריך להיכשל בעוד כמה פרויקטים כדי שיבינו את זה יותר טוב שם למעלה..." אמר ופלט אנחה. יעל שלחה בו מבט רציני.

"סוף כל סוף היא חדלה לחייך" חלף הרהור בלבו. "הרצינות מעצבת מראה שונה לפנים החמודים האלה..." ומיהר להוסיף בקול: "אני חוזר ומדגיש, יעלי, אין שום ניגודי אינטרסים... ההפך הוא הנכון! חבל באמת שההשקעה בביקורת אינה נמדדת במושגים של רווח מיידי. למרות זאת, מציאת באגים הוא אינטרס של המפעל. ככל שמוצאים Bug מוקדם יותר, כך גם עלות התיקון נמוכה יותר..."

"מה אמרת?" שאלה יעל כשסומק הציף לרגע את פניה.

"הקשיבי טוב" אמר ירון, בשולחו יד בלי משים, נוגע בעדינות בגב ידה המונחת על השולחן.

"כאשר מאתרים Bug בשלב האפיון, ההשקעה היא במחיר הנייר ולזאת עליך להוסיף את מחיר החומר שנשר מהמחק, ואת עלות תיקון הטעות שיכולה להתבטא ב... נניח עשר דקות עבודה. כאשר מאתרים Bug מאוחר יותר, נניח בשלב התיכון המפורט, צריך לערב מספר רב יותר של גורמים שעלולים להיות קשורים לאותו Bug מיסכן. תיקון Bug עלול להשפיע במקומות שונים במערכת. מצאו לזה אפילו שם".

יעל הביטה בו מבלי לאמר מלה וקמה מהכסא. הוא חש במבוכה קלה נוכח מבטה, אך המשיך בשלו. "תופעת האדווה..."

מבט עיניה כאילו כישף אותו, הוא קם מכיסאו והמשיך להסביר. "תארי לך כמה עבודה צריך להשקיע באיתור Bug, כשמאה או מאתיים אלף שורות CODE כבר כתובות. ההשקעה כעת היא הרבה יותר גבוהה".

יעל התקרבה אל ירון מבלי לאמר מלה נוספת, נראה היה כי היא כלל אינה מקשיבה לרעיון שניסה להעביר.

"תארי לך" הוסיף בקול רועד מעט, "תארי לך שהציוד נמסר כבר ללקוחות ברחבי העולם ורק אז מגלים Bug. בדיוק אותו Bug שהתיקון שלו יכול היה לעלות כמה דולרים בודדים בשלב האפיון. עכשיו, צריך לערוך שינויים בתכנון, לתאם בין הצוותים השונים כדי להקטין את ההשפעה הצפויה של תופעת האדווה, לשנות את תוכן הזיכרון. זאת אומרת... צריך לצרוב רכיבי זיכרון חדשים, רוֹמִים, שכבר מורכבים במכשירים שנמסרו ללקוח!!! לכן צריך לשלוח הוראות כיצד להחליף את הרכיבים בתוספת התנצלויות והסברים. מה בדיוק מחיר משלוח רומים ותיעוד נלווה לאירופה? את יכולה להעלות בדעתך מה עלות תיקון של Bug כזה, בשלב כל כך מאוחר?"

יעל פסעה צעד נוסף לקראתו, עקפה את השולחן והמשיכה להתבונן מוקסמת בעיניו.

"ככל שמגלים Bug מאוחר יותר, כך יקר יותר לאתרו ולתקנו".

  "אני יודעת" השיבה יעל כמעט בלחש, "גם אני השתתפתי בקורס מבוא להנדסת תוכנה"

  "לכן" המשיך, כשרגליו נעוצות במקום והוא אינו מסוגל להזיזן "לכן זה אינטרס מאוד חזק... גדול... מאוד... זאת אומרת צריך להשקיע הרבה בשלבים הראשונים של הפיתוח באפיון מדויק... ושעוד כמה זוגות עיניים מהצד, יעברו על התכנון והכל..." ירון חש כי הוא כבר לא זוכר מה הוא הנושא. על מה הוא ממשיך לדבר ומדוע, אבל מכוח האינרציה המשיכה לשונו לקשקש. "לכן זה אינטרס של כולנו... של אנשי פיתוח וביקורת וייצ..."

  יעל הייתה כבר במרחק של כמחצית המטר ממנו כששאלה, והתרגשות ניכרת בקולה "ירון, ירון... לא הבנתי, מה... זאת אומרת איך קראת לי מקודם?"

"לא שמתי לב, אמרתי משהו לא בסדר?" גמגם.

"לא, לא, לא... להיפך..." עיניה נצצו בהתרגשות.

"מה אמרתי?"

"קראת לי יעלי, כאילו?"

ירון השתתק. אוזניו החלו לבעור ובמבטו צלל עמוק עמוק אל תוך עיניה הכחולות. יעל קרבה אליו, חייכה במתיקות מבלי להסיט את מבטה ממנו. "את שומעת?" שאל בקול צרוד.

"מה?" שאלה כמעט בלחש.

ירון אחז באצבעות רועדות מהתרגשות את כף ידה, ובהיסוס הצמיד לחזהו. "את מרגישה?" שאל. "את הלב..."

"כן" השיבה, "רק שלא תחטוף לי פה התקף..."

ירון הביט בכף ידה המוקפת באצבעותיו קירבה לשפתיו והשתהה מעט. צלצול הטלפון קטע את הרגע הקסום. ירון פלט אנחה והניח את היד שנותרה לרגע באוויר, סמוך לשפתיו.

​

​

"אכלת את הסנדביץ של היום?" מיהר לשנות את הנושא".

היא הניעה ראשה בשלילה. "אתה, אתה אוכל?"

"כן"

"אז גם אני"

"אני אאסוף אותך... מאוחר יותר"

יעל הרימה מעט את עיניה כלפיו, מצמצה בהגזמה מכוונת בעפעפיה תוך כדי הטיית ראשה בחן ילדותי. חיוך התפשט על שפתיה וסומק קל צבע את לחייה. "OK, צ'או" צייצה במין קול מתנגן, והתכוונה לצאת.

 "יעלי, את לקחת חלק בדיאלוג שהתנהל כאן עכשיו? את התכוונת לכל מה שאמרת?"

יעל הביטה בו, נופפה לשלום בתנועת אצבעות מהירה, הפריחה נשיקה לעברו באוויר ובדילוג קל, כמו של בת טיפש עשרה מאוהבת קיפצצה אל מחוץ לחדר. המכשיר הבלתי מתחשב המשיך לטרטר, כשהוא מנפץ את הרומנטיקה לרסיסים. ירון הרים את שפופרת הטלפון והקשיב.

"הלו, ירון?"

"מדבר."

"זה מיכה, מה שלומך?"

"מאה אחוז. מה העניינים אצלך?"

"ככה ככה."

"הזכרנו אותך היום."

"אותי? איפוא?"

"ובכן, לא דברנו בדיוק עליך אלא על ה - Bug ב'אלון ירוק'."

"איזה Bug? מי כבר יכול להתעניין בבאגים אצלנו?"

"אהוד."

"מה אתה שח? הוא מתחיל לרדת לעם?"

"לא, סתם התעניין."

"אין דבר כזה 'סתם' אצלו."

"הוא רצה למצוא נושא להתחיל בו איזו מריבה איתי."

"אה... עכשיו אני מבין. והוא הצליח?"

"בקלות!"

"לריב? אתך? לא מאמין... היה אקשן?"

"לא ממש מריבה" נסוג ירון. "הוא, פשוט, הצליח לגרור אותי לויכוח שהתחיל בזה שהוא בכלל לא מבין איך יכול להופיע אצלכם Bug למרות שבזבזתם כמה שבועות טובים על אפיון ותיכון."

"בזבזנו?"

"נו טוב, השימוש במלה הזו היה סתם פליטת פה שלי. מה המצב אצלכם עכשיו? סיימתם את התיקונים?"

"לא, מסתבר שגם גרשון משתמש ב - CCM_MSG."

"במה?"

"נו, באמת, כבר הספקת  לשכוח? בפרמטר הזה של ג'ק. מקור ה - Bug מהשבוע שעבר."

"באיזה מצב אתם עכשיו?"

"מנסים לאתר תכניתן נוסף שמשתמש ב - ECCM_MSG אבל עזוב את הנושא הזה, התקשרתי  כדי  להזמין  אותך  לניתוח שינויים עתידיים' שיתקיים בשעה שלוש וחצי אחר הצהרים. אתה פנוי?"

"למה בסוף היום? דיון כזה יכול להמשך כמה שעות טובות."

"הדיון מתחיל, למעשה, בשעה תשע וחצי בבוקר ואתה מוזמן אל החלק היותר מעניין. אחרי הצהרים מתוכנן דיון המשך בנושא בעל חשיבות גבוהה במיוחד: השלכות מערכתיות על תפקוד מערכת המכ'ם. רוצה לחדד קצת את השכל?"

"אני חוזר על השאלה, אם הנושא הזה בעל חשיבות כל כך גבוהה וצריך לחדד את השכל, אז למה בסוף היום? מדוע לא תוכל לדחות את הדיון למחר בבוקר, כשכולם רעננים ויכולים לתרום. ולמה, כאילו, אתה מודיע לי בדקה התשעים?

"אהוד רוצה להשתתף בדיון אבל מחר הוא לא יהיה במפעל."

"ומחרתיים?"

"אנחנו מפסידים זמן יקר. אני חושש, שאם הדיון לא יתנהל היום, הוא לא יתנהל בכלל. הזמנתי את אהוד כדי להרשים אותו מעט, כדי שהוא יוכל פעם ליהנות מתהליך רציני של קבלת החלטות..."

"אולי הוא ילמד משהו, אה? חה חה חה... הבנתי, בסדר, אבל אתה לוקח בחשבון שאנחנו עלולים לחרוג משעה ארבע וחצי?"

"אתה ממהר לאיזה שהוא מקום?"

"אני ממוטט. אתמול שרצתי כאן עד אחת עשרה בלילה. השתתפתי באינטגרציה של DDE98. בבית שוב גלשתי, כהרגלי, לשעות הקטנות של הלילה, והקשבתי לקונצרט כדי להירגע מעמל היום."

"שוב מוצרט?"

"אני רואה שאתה כבר מכיר אותי. כן, הוא פשוט גאון, היצור הזה. אין כמו המוסיקה שלו. רק היא מסוגלת להחזיר אותי לעצמי אחרי יום מתיש..."

"בקיצור, נראה אותך היום?"

"יש לנו עוד יום שלם, לא?"

"לא, לא, לא... אני רוצה לדעת עכשיו. אתה בא?"

"רק בשבילך..."

"OK, תודה. אז להתראות..."

​

 

ירון החזיר את השפופרת למקומה ונאנח. "לעזאזל, שוב שעות נוספות. איך אפשר להפסיק עם זה? אבל... במחשבה שנייה... אין רע בלא טוב. אולי אזכה להשתתף בדיון שבו יעל משתתפת ואז..." חיוך ממזרי הרחיב את שפתיו. "אולי אנצל את ההזדמנות כדי להציע לנערה ליווי לביתה..." ירון הרגיש כיצד שוב כובשת אותו ההתרגשות וכבר שיחזר במוחו את המשך היום. "רק שלא אשכח את השעה" חשב לעצמו, "פיזור הדעת שלי עוד עלול להובילני אל סוף השיחה לאחר שכולם יתפזרו... ואז כל תמרוני המלכוד ליעל יאבדו. בדיוק לצורך זה תוכננה תכנית Tasks שממתינה ברקע לעיתוי המתאים כדי לצעוק 'היי... ירון... זמנך עבר. הפסק את הכל... יש לך דיון.' ובדיוק בזמן..." חיוך ספוג הנאה שטף את פניו כאשר הקליד בקלילות כפסנתרן על קלידי פסנתרו, בנפנוף זרועות מוגזם, בעודו מזמזם במין תחושת התעלות, קטע מתוך נשואי פיגארו.

פגישה אינטימית עם יעל

לאחר שבחן שוב את הצהרתו, תיקן:

דיון בנושא "השלכות מערכתיות על תפקוד מערכת המכ'ם"

"זהו. Tasks, המזכירה הפרטית שלי, תדאג להזכיר לי להגיע בזמן". הוא הציץ בשעונו, הלם באגרופו על שולחנו העמוס ופלט "וואוּ... כבר אחרי שמונה ועדיין לא לגמתי את קפה הבוקר שלי". ליטף את אצבעותיו הכואבות, שספגו את המכה, והוסיף "אבל מאידך גם עוד לא עשיתי משהו מועיל היום..."

​

 

​

המשך בפרק 4 - אדווה