מדוע זה התחיל? ההיבט הלוגי...

הגזע האנושי מיוחד במידה כזו, שבתבונתו הצליח ללמוד את סודות הטבע הגדול והחזק ממנו לְאֵין עֲרֹךְ ולהתאים אותו לצרכיו. התפתחות המדע והטכנולוגיה היא אדירה... אך בתחומי ההתנהגות אנחנו בפיגור מתסכל כי נותרנו אי שם בתקופת האבן.

אנחנו אוהבים להגדיר את עצמינו כיצורים אינטליגנטים ורציונליים בעוד שלמעשה, יצרים וּרגשות מניעים אותנו. למרבה הצער, רגש ושיקול-דעת עלולים להניע אותנו בנתיבים מנוגדים. לכן, לעיתים אנחנו מקבלים החלטות שמזיקות לנו, בניגוד להיגיון (פרופ' דן אריאלי).

מודל הרווחה הארגונית (Dolan & Arsenault, 1980) ממחיש לנו את העובדה הזו.

החוקרים חילקו את מגוון ההתנהגויות האנושיות לארבע קבוצות, בעזרת שני צירים: 

  • הציר האנכי מייצג את מידת התועלת והנזק שנגרום לעצמנו, בעקבות התנהגותנו;

  • הציר האופקי מציג את מידת התועלת והנזק שתגרום התנהגותנו לסביבתנו הפיזית והאנושית.

בדרך זו נקבעו ארבע קבוצות של תרבויות בעלות מאפייני התנהגות ואיכויות חיים ייחודיות:

  • תרבות של טפילות;

  • תרבות של ניצול;

  • תרבות של סכסוכים ואינטריגות;

  • תרבות של סימביוזה

מודל הרווחה הארגונית.png
 

טפילות מייצגת תרבות בלתי מאוזנת שבה אנחנו משתמשים במשאבי הסביבה (האקולוגית והחברתית) יותר ממה שאנו מחזירים לה. המקרה הזה מתקיים כאשר אנו מנצלים את היתרון היחסי שהעניקו לנו הזדמנויות מסוימות. מיצוי היתרון היחסי שלנו (כמו כוח, כסף, ידע, סמכות, מעמד וכדומה), מאפשר לנו להפיק תועלת (לטווח מוגבל) על חשבון אחרים - הסביבה;

ניצול היא תרבות אחרת של חוסר איזון הדומה לטפילות רק שבמקרה הזה, הסביבה (הארגון, הקהילה) מנצלת את יתרונה היחסי. הפרט, במקרה הזה, תורם לסביבה יותר ממה שהוא מקבל ממנה;

שני סוגי התרבויות האלה אינן יציבות בגלל חוסר ההוגנות המאפיין אותן. תחושת חוסר הוגנות מעודדת שינוי גם בדרכים קיצוניות. ככל שיגדל הפער הנתפס בין תרומת הפרט לתרומת הסביבה, כך תגדל, בהדרגה, תחושת חוסר ההוגנות ותגיע לכדי תסכול ותחושת חוסר ברירה שתוביל, בסופו של דבר, להתפרצות רגשות. ההתפרצות עלולה להתרחש בתוך זמן קצר (ימים) או ארוך (עשרות ואף מאות שנים), אך הוא יתרחש, בסופו של דבר.

תסכול אשר מתפתח בשתי התרבויות שהזכרתי, גורמת להתפרצות רגשית, אשר כופה עלינו תרבות של סכסוך. בתרבות כזו קיימים מאבקים המזיקים לכולם: הן לבעלי היתרון היחסי והן למתוסכלים שמובילים את המהפכה והשינוי. המאבקים נועדו להפוך את תרבות הטפילות והניצול לתרבות הוגנת יותר. מטרות המאבקים עשויות להתקבל גם באמצעות הבנת מניעי הזולת בתהליכי גישור והסכמות.

תרבות של סימביוזה מתקיימת כאשר פועלים לשמירת איזון בין האינטרסים והערכים של הפרט לאלה של הסביבה. תרבות כזו מתבטאת בשיתופי פעולה אשר מיושמים באמצעות הקשבה והבנת צרכי הַשׁוֹנֶה אשר מְגוּבָּה בנכוֹנוּת לויתורים תוך כדי הקפדה על שמירת הצרכים האישיים. תרבות של סימביוזה מאופיינת על ידי תחושת הוגנות, יציבות, אושר, שגשוג וצמיחה לאורך זמן.

אם כך, מה הבעיה? הרי תרבות של win-win היא כל כך הגיונית. מי כבר יכול להתנגד לתרבות כזו של "חיה ותן לחיות". ובכן, המציאות שונה מכיוון שרבים מִדַי בינינו מוּנָעִים על ידי יצרים וּרְגָשׁוֹת במקום על ידי תבונה והיגיון. המציאות שונה מכיוון שרבים מִדַי מוּנָעִים על ידי חַמְדָנוּת ושימוש ביתרון היחסי.

כפי שכתבתי בפתיח לבלוג זה, רגש ושיקול-דעת עלולים להניע אותנו בנתיבים מנוגדים. לכן, לעיתים אנחנו מקבלים החלטות שמזיקות לנו, בניגוד להיגיון שמצאנו במודל הרווחה הארגונית. בזכות ניסוח העיקרון הזה זכה פרופ' דניאל כהנמן בפרס נובל ובזכות הניסויים שפרסם פרופ' דן אריאלי אשר מוכיחים את העובדה המצערת הזו.

למרות זאת, שינויים נעשים על ידי אנשים שבאמונתם ובנחישותם מובילים תמיד לעתיד טוב יותר... כמו במדע, כמו בטכנולוגיה, כך גם תתפתח ההתנהגות האנושית.

 

ואנחנו מעוניינים להוכיח זאת. ואין טוב ממעשים... אין טוב מדוגמא אישיתאז ככה זה יתחיל...