"תראה בעצמך... במקום להפעיל ששה אנשים, בצורה ישירה, הוא יעבוד רק עם ארבעה", חייכה. "מהשבוע הבא יתפנו לו כל השעות שהוא משקיע היום בניהול גיל וגל. הוא יתפנה לעשות דברים שלא הצליח לעשות בגלל עומס העבודה שלו... זה בדיוק מה שהוא אמר לי... הוא מצפה ממני לקחת פיקוד על שני החבר'ה האלה ולעזור לו בצורה כזו... ואני... אני רואה בזה קידום... אני רואה בזה הערכה מקצועית...".

ירון הסיט את מבטו לעבר שני המבנים הארגוניים ששרטטה, ולאחר מכן צלל אל תוך עיניה התכולות. "היא כל כך יפה" הרהר.

"אמרתי לו שבאופן עקרוני אני מסכימה... אבל... שאחשוב על זה בסוף השבוע..."

"יפה... התגובה נכונה..." אמר והנהן בראשו. "בצורה כזו תהייה לך אפשרות לשקול את המשמעויות של ההצעה שלו... את המבחן שהוא מעמיד בפנייך".

"חשבתי איך  א ת ה  היית מגיב במקומי" צחקקה.

"איך  א נ י  הייתי מגיב?"

"אתה, הרי, לא מסוגל לקבל דברים כפשוטם" אמרה.  "אתה צריך לנתח את האתגר... את המבחן... אתה חייב לבדוק אלטרנטיבות... להבין את היתרונות... ואת החסרונות... וזה דווקא מתאים לי... זאת אומרת... לעשות את זה עכשיו..."

הוא חייך והחזיר את מבטו אל השרטוט. "אפילו התרשים כל כך מיוחד ויפה  כשהיא מציירת אותו" חייך לעצמו.

"חשבתי... חשבתי שתעזור לי לארגן את המחשבות קצת..."

הוא לא מיהר להגיב, כהרגלו.

"מה אתה אומר?" לחצה.

"אני אשמח" התנדב וחש בהלמות ליבו.

"גם אני" צחקה וקמה מהכיסא.

דומייה מביכה השתלטה על החדר. הוא כִּחְכֵּחַ  בגרונו וחש בסומק המתפשט על לחיו. היא הבחינה בחוסר הנוחות שהפגין ושברה את השתיקה: "OK, נתראה בארוחת הצהרים".

​

הוא שלף מכיסו נייר מקופל בקפידה ופרש אותו על השולחן.

"ירון!" קראה בהתפעלות, "ממש התכוננת... אהה?"

ירון כִּוֵּץ את גֵּווֹ, כאילו כדי להסתתר מעיני הסקרנים סביבו וסרק במהירות את תגובת הסועדים. קריאת ההתפעלות של יעל נבלעה ברעש הרקע. "כן... חשבתי על זה קצת..." גמגם, לאחר שתיקה קצרה.

"אז מה?" צחקקה.

ירון מצא עצמו בוחן את פיסת הנייר שאחז בשתי ידיו.

"לא סיפרתי לך" המשיכה יעל, "לא סיפרתי לך שמיכה בכלל לא דיבר על תוספת בשכר... הוא גם לא התייחס לקידום בדרגה... הוא דיבר רק... רק על תוספת המאמץ... שלי,  כ מ ו ב ן...".

"כי זה לא רלוונטי בשלב הזה" מלמל והמשיך לעיין בפיסת הנייר.

"ומה כן רלוונטי?" שאלה והשעינה את מרפקי ידיה על השולחן.

"ממ... מה את חושבת על הג'וב החדש? זאת אומרת... את חושבת שהעיסוק החדש מתאים לך? את חושבת שתהני מהעבודה?" שאל מבלי להסיט את עיניו מהרשימה שהכין.

"דבר ראשון, זה לא עיסוק חדש" תקנה את דבריו. "אנחנו, גיל, גל ואני, נמשיך לעשות פחות או יותר את אותם דברים... נמשיך לכתוב תכנה... ודבר שני... גם עכשיו, יש דברים שאני אוהבת לעשות... ויש דברים אחרים שאני... איך אפשר לומר... מעדיפה לא לעשות... סֶה לָה וִי... וזה, כפי הנראה, מה שיהיה בהמשך... לא?"

ירון נטל את בקבוק הקולה שלפניו ולגם לגימה קצרה. "תרשי לי לתקן אותך" אמר כממתיק סוד ורכן לעברה.

"אותי כבר קשה לתקן" חייכה.

את דברייך..." מיהר לשנות. "זאת אומרת... אני... אני תוהה... מתי... מתי עסקת בניהול, בפעם האחרונה?" גימגם בחוסר נוחות. "זאת אומרת, מתי, בדיוק, הייתה לך הזדמנות להפעיל אנשים... להדריך... להנחות עובדים... לקבל החלטות שלאו דווקא קשורות לתכנה? יעל... ניהול זה תהליך מורכב ומסובך הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון... ניהול מחייב שילוב של חכמה עם..."

"רק רגע..." נזעקה, " אתה מטיל ספק ביכולת שלי לנהל? אתה מפקפק ב..."

"חס וחלילה" מיהר להגיב. "אני, בסך הכול, מנסה להגיד שניהול, בעצם, זה מקצוע... ניהול... זה סוג של פעילות שדורשת מיומנות..."

"הבנתי... הבנתי" פרצה לדבריו. "אמרת את הכל..."

"לא... לא הספקתי אפילו להגיד את הכותרת של מה שרציתי להגיד..." אמר בקול מאופק, וחש בסומק המזדחל לעבר אוזניו. "מה שרציתי להגיד..."

היא נעצה את מבטה בנקודה בלתי ברורה מעל ראשו.

הוא השתתק, נשען לאחור והניח את כפות ידיו על השולחן שהפריד ביניהם. במבטו ניסה לצוד את עיניה שכוסו באצטלה של רצינות.

שתיקה.

צחוק קולני וסוחף שהתגלגל מקצה האולם עִוֵּת , לרגע, את פניהם לכדי חיוך מְאֻלָּץ  משהו.

"קשה לי לראות בן אדם, מוכשר ככל שיהיה... הופך להיות מנהל... בִּין לילה... ככה סתם... ללא הכנה..."

היא הנהנה בראשה מבלי לומר מילה.

"ניהול מוּרְכָּב מהרבה אלמנטים" ניסה שוב את מזלו. "כישורי ניהול, למשל, מתבטאים ביכולת להקשיב... גם אם הצד השני פולט שטויות".

יעל העתיקה מבט חָמוּר סֵבֶר לעברו, פתחה לרגע את פיה כאילו רצתה להגיב לדבריו ושתקה.

"כישורי ניהול דורשים תכונות רבות שאת בֹּרַכְת בהן... אולי צריך ללטש אותן קצת... אבל... אבל התכונות האלה הן חלק מהטבע שלך... אני מניח שמיכה מוּדע לתכונות האלה... יעל... אחרת הוא לא היה בוחר בך כדי לנהל צוות של תכניתנים..."

"אני לא מוצאת דווקא בנקודה הזו את הבעיה" העירה. "את נושאי הניהול אני מכירה... עברתי קורס של MS-Project ואני לא חושבת שיתעוררו איזה שהם קשיים של ניהול או... או בתיזמון העבודה... תקציב בלאוו הכי אני לא צריכה לנהל... זה בדיוק מה שמיכה אמר לי... ולכן... האתגר האמיתי, לדעתי, כמובן... זה להבין את הנושאים הטכניים שגיל וגל מטפלים בהם... האלגוריתמים של..." הוסיפה.

"ואני חושב" קטע ירון את התלהבותה, "זאת אומרת... אני  בָּ ט וּ חַ  שהאתגר הגדול ביותר שלך הוא אחר לגמרי... הנושאים הטכניים... לדעתי... הם החלק הקל בג'וב החדש... הרי תכנה זה המקצוע שלך... לא? אבל לנהל תקשורת אפקטיבית... לדעת להשיג את מטרותייך כאשר הם לא ממש מתאימים למטרות המקוריות של גל או גיל... להתמודד עם חילוקי דיעות בין השניים... להתמודד עם התנגדויות..."

​

"שתי ציפרים במכה אחת" קטע קולו של מיכה את המשפט. חיוך גדול עיטר את פניו. "אפשר להצטרף?" שאל והניח את מגש האוכל העמוס על השולחן מבלי להמתין לתשובה. יעל וירון החליפו מבטים נבוכים כאשר מיכה התיישב.

"מה חדש?" שאל ומזג משקה תוסס לכוס.

"דיברנו על סוגיות בניהול" התעשת ירון.

"ממ... מעניין..." פלט מיכה וגרף גרגירי אורז אחדים אל המזלג. "ממ.. זה ממש טעים" מלמל כאילו לעצמו. "ניסיתם את זה?" שאל והפנה את מבטו לעבר יעל.

יעל המשיכה ללעוס בעודה מפרידה בקפידה את פרחי הכרובית הקצוצים מהסלט הצבעוני שבצלחתה.

"אז מה... מה... מה הנושא החשוב ביותר בניהול?" זרק ירון שאלה.

"כבר דיברנו על זה" רטן מיכה והתבונן בתנועות ידיה של יעל. "מה, את לא אוהבת כרובית?" שאל.

"מ מ ש  לא" הביעה יעל את סלידתה. "אני לא סובלת את זה..."

"מה את אומרת?" תמה מיכה. "זה מתובל במלח שום ואפוי בתנור... זה ה ת ב ל י ן  של הסלט... " הצהיר. "אני מת על זה...".

"רוצה?" שאלה בחיוך.

"תודה" ניצל מיכה את ההזדמנות ושלח את צלחתו לעברה. היא גרפה את פרחי הכרובית המושחמים אל צלחתו והוסיפה: "על טעם וריח אין מה להתווכח".

"אילו היינו אוהבים את אותם דברים" גיחך ירון, "אז העולם היה מה זה משעמם".

"זה באמת מזל גדול" מלמלה.

"אז מה אמרת?" פנה ירון לכוונו של מיכה. "בקשר לניהול... אתמול אמרת, שהדבר החשוב ביותר בניהול נגזר מעצם ההגדרה של המושג 'ניהול'".

"זה מה שאמרתי?" ניסה מיכה להתלוצץ.

יעל פלטה צחוק קצר ומיכה המשיך. "אין ספק... הנושאים החשובים ביותר בניהול נגזרים מההגדרה של המושג 'ניהול'...".

"יש בזה הרבה מן האמת" הצטרפה יעל. "אז מה זה, באמת, ניהול?"

"ניהול" אמר מיכה ובלע את שאריות הסלט שנותרו בפיו. "ניהול זה תהליך של קבלת החלטות ותהליך אחר של ביצוע ההחלטות".

"אני לא כל כך בטוח שביצוע החלטות הוא חלק מהניהול" גייסה יעל את עמדתה. "הביצוע מוטל על כתפי האנשים שאינם מנהלים... תכניתן, למשל, מבצע עבודה על פי התכנון... שהוא תוצאה של קבלת החלטות..."

"בסדר... בסדר..." המהם מיכה. "התכוונתי, כמובן, למעקב אחר הביצוע...".

"יפה" חייך ירון. "הרבה טועים וחושבים שניהול זה קבלת החלטות...".

"יפה?" שאלה יעל והרימה גבה. "את החלק של קבלת החלטות אני יכולה להבין... אבל החלק של מעקב אחר ביצוע ההחלטות?" אמרה ועיקמה מעט את פניה. "זה... זה נראה לי קצת תלוש מהמציאות... אתם רוצים להגיד ש... שהתפקיד של מנהל זה לבצע ביקורת?"

"ודאי" הזדקף מיכה. "זה חלק בלתי נפרד מתהליך הניהול...".

"תהליך המעקב הוא בסך הכל אמצעי" הטעימה. "אמנם אין לי נסיון בניהול" מיהרה להדגיש... "אבל..."

שני המנהלים הבליעו חיוך ועקבו אחר תנועות ידיה.

"אבל אני חושבת על ההגיון שמאחורי ההגדרה... התהליך השני של ניהול צריך להבטיח שהתכנון יתקיים... ולכן... לכן החלק השני של ניהול זה אמנם מעקב ביצוע אבל גם ניתוח התקדמות העבודה... כלומר תהליך רצוף של בדיקת הפער שבין הביצוע בפועל... לבין התכנון... המעקב הוא חלק מתהליך של הפקת לקחים ו..."

"נכון מאוד"! קרא ירון וקם מכסאו.

"תרגע... תרגע..." צחק מיכה. "זה נכון... אבל כדי לפשט את העניין, אנחנו קוראים לכל התהליכים המשלימים האלה, בשם כולל של..."

"מעקב ביצוע?" קראה יעל.

"בדיוק כך..."

"ט ו ב..."

"אם כך... אז מה נושא הניהול החשוב ביותר?" התעקש ירון לחזור על שאלתו.

"הכול חשוב" סיכמה יעל וקמה מכסאה. "רוצים משהו חם לשתות?"

​

"חשבתי על מה שדיברנו אתמול" ניצל מיכה את היעדרותה של יעל. "החלטתי לממש את ההצעה שלך...".

ירון קימר את מצחו בשאלה והוא המשיך: "נו... בקשר להאצלת הסמכויות... זוכר מה אמרת לי בשלב הקיטורים... אתמול בערב...".

ירון הנהן בראשו ומיכה המשיך: "ובכן... קיבלתי החלטה... החלטתי להקטין את עומס העבודה שמוטלת עלי... החלטתי להעביר סמכויות ליעל...".

"ממ.." פלט ירון ועקב אחר פניו המתלהטות של מיכה.

"חשבתי... שהגיע הזמן לקדם אותה... אתה מבין? היא ממש מצליחה בעבודה... אתה הרי יודע... שאר החבר'ה מעריכים אותה  מ א ו ד... היא מקובלת על כולם...".

"היא באמת מיוחדת" הסכים ירון. "באמת מגיע לה קידום בזכות המאמץ... בזכות ההתנהגות ה..."

"בזכות התוצאות..." קטע מיכה את המשפט ההססני משהו.

"היא באמת על הכיפאק" סיכם ירון. "מכל הבחינות...".

"גם אני חושב ככה... ולכן החלטתי להצמיד אליה את גיל וגל..." סיים בחיוך ניצחון.

ירון הניח את כלי האוכל על השולחן ונשען על מסעד הכסא.

"בצורה כזו אני מרוויח מכל הכיוונים..." המשיך מיכה. "אני בונה היררכיה ניהולית בריאה יותר... אלה ממש המלים שלך..." חייך.

ירון הנהן בראשו והחריצים בזויות עיניו שרטטו ארשת פנים רצינית.

"בשוטף... אני אנהל פחות אנשים... בצורה ישירה, כאילו... ארבעה במקום שישה... זו ירידה של 30% במספר השיחות האישיות... השבועיות... וזה המון!!!". מבטו התמקד אי שם באופק ונראה היה כאילו הוא נבלע בעולם אחר, עולם של פנטזיה. "במלים אחרות" המשיך, "אני מתכנן לְפַנוֹת לעצמי זמן לדברים החשובים שתמיד נפלו, איך שהוא, בין הכיסאות...".

ירון ניסה ללכוד את מבטו אך לשווא.

"וכמובן..." המשיך מיכה, "אני מבטא, בצורה הזו, את ההערכה המקצועית שלי ליעל... רק דברים חיוביים אני מצליח למצוא במהלך הזה... אתה מבין?"

שתיקה.

מיכה הסיט את מבטו לעבר ירון וברק בעיניו. "וכל זאת בזכותך, ירון... א ת ה   נתת לי את הרעיון הכַּבִּיר הזה" הטעים בחיוך ולגם בשקיקה מכוס המשקה שאחז בידו השמאלית.

"תמשיך... תמשיך..." דחק בו ירון. "מה הוא השלב הבא... ההחלטה שקיבלת היא החלטה מצוינת... אבל מה ההמשך?"

"נו... קראתי ליעל... ו... ותיארתי לה את התכניות... זהו..."

"מה בדיוק תיארת לה?" זרק ירון וקירב את פניו לעבר מיכה.

"מה פירוש מה תיארתי לה? את כל מה שאמרתי לך עכשיו...".

"אבל מה בדיוק? נסה להזכר..." דחק בו מבלי להסיט את עיניו. מתיחות ניכרה על פניו ובלי משים כיווץ את ידיו לאגרופים.

"תיארתי לה את היתרונות שבהאצלת סמכויות לי ולה".

"כן...".

"ו... וזהו...".

"לא יותר?"

"אה... לא... זה... זה הכל" גמגם מיכה וקימר את גבות עיניו כאילו שאל: "מה החקירה הזו צריכה להביע?"

"והזכרת את גיל? ואת גל?"

"אָה... בֶּטַח... בֶּטַח...".

"ממ.." המהם ירון והיטיב את ישיבתו.

"מה... מה לא בסדר?" שאל מיכה בהיסוס ועקב ספק בבדיחות ספק בדאגה אחר התכווצויות השריר החוזרות, הכמעט בלתי נראות, של העפעף בעינו הימנית של ירון. הוא שילב את אצבעות ידיו ותמך בקודקודו.

"אני..." מלמל ירון ומיקד את מבטו בעיני מיכה. "אני ממש... ממש מצטער... כָּשַׁלְתִי וְהִכְשָׁלְתִי...".

על מה אתה מדבר?" השתומם מיכה.

"תוכל להכנס אלי לחדר, מאוחר יותר? יעל מתקרבת".

"אין בעיות" נאנח מיכה והפנה את מבטו לעבר יעל המתקרבת. הוא הזדרז לקום ממקומו והחל לפנות את השולחן למגש שנשאה יעל. על המגש הונחו כוס מים ובהם טבול פלח לימון, כוס תה עם נענע למיכה וקפה טורקי לירון.

"אני רוצה לאחזיר אתכם לאחור בזמן" צחקה יעל, "ירון, אמנם השארתי אתכם לרגע לבד, אבל..."

"זה באמת היה מעשה חמור ביותר" ניסה מיכה לחקות את קולו של אהוד.

יעל כִּחְכֵּחַה בגרונה והמשיכה, "אבל לא תאמינו... ניצלתי את הזמן הזה וחשבתי על השאלה שלך, ירון... מה באמת... הַ כִ י  חשוב בניהול".

ירון ניסה להסתיר את חיוכו. "כן, יעל... והמסקנות הן..."

"החלק הטכני באמת חשוב..." המשיכה. "ראש צוות... זאת אומרת מנהלת... חייבת להבין את הפרטים הקטנים ביותר בכל יחידת תָּכְנָה במערכת... היא צריכה להכיר כל פונקציה וכל מִשְׁתַּנֶּה"

"אין ספק... "עודד אותה מיכה במבטו ועטה על פניו הבעה של התעניינות.

"אבל יש דברים חשובים לא פחות" המשיכה.

ירון התבונן בהנאה בעיניה התכולות, שנראו הפעם גדולות ויפות מהרגיל.

"לדעתי... כל נושא שגורם לפרויקט להצליח, הוא נושא חשוב" הצהירה יעל והגביהה מעט את סנטרה.

"ממ... יש בזה משהו..." המהם מיכה בציניות וקמטי חיוך דקיקים, כמעט שקופים, נקוו בקצות עיניו.

"לפי P-CMM, הצלחת פרויקט תלויה בשלושה גורמים" קבעה.

"יפה..." חייך מיכה. "רואים שמגרש המשחקים שלך הוא בתחום המחשבים".

יעל חייכה.

"טכנולוגיה... תהליכים... ומה עוד?" קימט מיכה את מצחו והעביר את מבטו לעבר ירון. "תמיד אני שוכח את החלק השלישי..."

"א נ ש י ם" צחק ירון. "אֲ... נָ... שִׁים... יכול להיות שזו באמת הבעיה... תמיד שוכחים אותם... הם תמיד בסוף...".

יעל נטלה מפית ובשוויון נפש שירבטה שלוש צורות. "גם אני צריכה משהו שיזכיר לי" הסבירה.