העלילה בסצנה זו, עוסקת בדילמה ניהולית מוכרת של התאמת פרופיל הפעילות של שחקן למאפייני עיסוקו. מיכה הציע לקדם את יעל מתפקיד תכניתנית זוטרה לניהול צוות. כצעד ראשון, היא שיתפה את ירון - עמית לעבודה. מנהל עתיר ניסיון....

פניו היו סמוכות מאוד אל המסך. הוא היה שקוע בקריאת האותיות הירוקות של דוח התקלות כאשר חריקת הדלת הרעידה את גופו. ירון התכווץ באופן אינסטינקטיבי והסיט את מבטו לעבר הדלת.

את הכניסה למשרדו חסמה נערה בג'ינס משופשף וחולצה אדומה, מגוהצת למשעי וצווארון מורם. דמותה הציפה, באחת, את החדר למרות ממדיה הממוצעים – נמוכה הייתה אך במקצת מירון, לא שמנה אך גם לא רזה במיוחד. השילוב המדהים של שיער חלק בצבע פחם, עיניים כחולות גדולות ובורקות ועור חלק ועדין בצבע מוֹקָה העתיקו את נשימתו. "מלכת שבא המודרנית" חלפה שוב המחשבה במוחו, בכל פעם שפגש בה.

"היי" צחקקה והחיוך המלא שעיטר את פניה ריכך באחת את מבטו.

"זו אחת מפלאי הטבע" הרהר בינו לבין עצמו, בעודו מגניב חיוך מבוייש לעברה. "רק עירבוב של גנים פולנים עם גנים אתיופיים יכול להפיק יצירה כל כך יפה...  כל כך נבונה".

"היי" ניסה להשיב והצליל הצרוד שבקע מגרונו הסגיר את התרגשותו.

"קיבלתי קידום" המשיכה וטרקה את הדלת מאחורי גבה.

"קידום?" שאל בתמיהה והשעין את סנטרו על גב אצבעות ידיו הקפוצות. "עכשיו? עכשיו לא עוסקים בקידומים" קבע בידענות מופגנת.

היא הניעה את כף ידה בביטול מבלי להסיר את החיוך מפניה. "ממש עכשיו... יצאתי משיחה עם מיכה" הסבירה בהתרגשות. "הוא החליט להגדיל את האחריות שלי... הוא מינה אותי לתפקיד ראש צוות... יש!!!"

"נהדר" התרגש ירון. "כל הכבוד... מזל טוב... בהצלחה..." במהירות קם מכסאו ושלח את כף ידו לעברה.

"תודה... תודה..." מלמלה יעל בהתרגשות, התעלמה מידו המושטת והתיישבה על הכיסא בצידו השני של השולחן.

"אני כל כך מתרגשת" המשיכה.

"Wow" מלמל ירון כאילו לעצמו. "כמה זמן את עובדת כאן?"

"ממ... חמישה חודשים? כאילו..."

"זה נקרא זינוק מטאורי" חייך ירון, הסיר את משקפיו במתינות והניחם על השולחן לצידו. קמטי החיוך שאך לפני רגע קישטו את עיניו החומות נמחקו לאיטם ומבטו כאילו נדד למחוזות אחרים.

בקול שקט, לחש: "אבל... זאת אומרת...". הוא הבחין בפרטים שמיכה התעלם מקיומם. "לא יתכן שמיכה אינו מודע לחוסר הנסיון הזועק שלה בניהול" הרהר.

"מה... מה לא בסדר?" תהתה יעל והישירה מבט סקרן לעברו. שיניה הלבנות עיטרו את חיוכה הנבוך משהו.

"מה... מה... מה זה בדיוק אומר?" שאל מהוסס, לאחר שחזר ושקע בכיסאו. "זאת אומרת... התפקיד הזה..."

"נו... באמת..." מלמלה ועטפה את פניה בהבעה רצינית. "מיכה, פשוט, החליט להוריד מעומס העבודה שלו... מה לא ברור פה?" היא נטלה פיסת נייר ושירבטה שני תרשימים.

"תראה בעצמך... במקום להפעיל ששה אנשים, בצורה ישירה, הוא יעבוד רק עם ארבעה", חייכה. "מהשבוע הבא יתפנו לו כל השעות שהוא משקיע היום בניהול גיל וגל. הוא יתפנה לעשות דברים שלא הצליח לעשות בגלל עומס העבודה שלו... זה בדיוק מה שהוא אמר לי... הוא מצפה ממני לקחת פיקוד על שני החבר'ה האלה ולעזור לו בצורה כזו... ואני... אני רואה בזה קידום... אני רואה בזה הערכה מקצועית...".

ירון הסיט את מבטו לעבר שני המבנים הארגוניים ששרטטה, ולאחר מכן צלל אל תוך עיניה התכולות. "היא כל כך יפה" הרהר.

"אמרתי לו שבאופן עקרוני אני מסכימה... אבל... שאחשוב על זה בסוף השבוע..."

"יפה... התגובה נכונה..." אמר והנהן בראשו. "בצורה כזו תהייה לך אפשרות לשקול את המשמעויות של ההצעה שלו... את המבחן שהוא מעמיד בפנייך".

"חשבתי איך  א ת ה  היית מגיב במקומי" צחקקה.

"איך  א נ י  הייתי מגיב?"

"אתה, הרי, לא מסוגל לקבל דברים כפשוטם" אמרה.  "אתה צריך לנתח את האתגר... את המבחן... אתה חייב לבדוק אלטרנטיבות... להבין את היתרונות... ואת החסרונות... וזה דווקא מתאים לי... זאת אומרת... לעשות את זה עכשיו..."

הוא חייך והחזיר את מבטו אל השרטוט. "אפילו התרשים כל כך מיוחד ויפה  כשהיא מציירת אותו" חייך לעצמו.

"חשבתי... חשבתי שתעזור לי לארגן את המחשבות קצת..."

הוא לא מיהר להגיב, כהרגלו.

"מה אתה אומר?" לחצה.

"אני אשמח" התנדב וחש בהלמות ליבו.

"גם אני" צחקה וקמה מהכיסא.

דומייה מביכה השתלטה על החדר. הוא כִּחְכֵּחַ  בגרונו וחש בסומק המתפשט על לחיו. היא הבחינה בחוסר הנוחות שהפגין ושברה את השתיקה: "OK, נתראה בארוחת הצהרים".

הוא שלף מכיסו נייר מקופל בקפידה ופרש אותו על השולחן.

"ירון!" קראה בהתפעלות, "ממש התכוננת... אהה?"

ירון כִּוֵּץ את גֵּווֹ, כאילו כדי להסתתר מעיני הסקרנים סביבו וסרק במהירות את תגובת הסועדים. קריאת ההתפעלות של יעל נבלעה ברעש הרקע. "כן... חשבתי על זה קצת..." גמגם, לאחר שתיקה קצרה.

"אז מה?" צחקקה.

ירון מצא עצמו בוחן את פיסת הנייר שאחז בשתי ידיו.

"לא סיפרתי לך" המשיכה יעל, "לא סיפרתי לך שמיכה בכלל לא דיבר על תוספת בשכר... הוא גם לא התייחס לקידום בדרגה... הוא דיבר רק... רק על תוספת המאמץ... שלי,  כ מ ו ב ן...".

"כי זה לא רלוונטי בשלב הזה" מלמל והמשיך לעיין בפיסת הנייר.

"ומה כן רלוונטי?" שאלה והשעינה את מרפקי ידיה על השולחן.

"ממ... מה את חושבת על הג'וב החדש? זאת אומרת... את חושבת שהעיסוק החדש מתאים לך? את חושבת שתהני מהעבודה?" שאל מבלי להסיט את עיניו מהרשימה שהכין.

"דבר ראשון, זה לא עיסוק חדש" תקנה את דבריו. "אנחנו, גיל, גל ואני, נמשיך לעשות פחות או יותר את אותם דברים... נמשיך לכתוב תכנה... ודבר שני... גם עכשיו, יש דברים שאני אוהבת לעשות... ויש דברים אחרים שאני... איך אפשר לומר... מעדיפה לא לעשות... סֶה לָה וִי... וזה, כפי הנראה, מה שיהיה בהמשך... לא?"

ירון נטל את בקבוק הקולה שלפניו ולגם לגימה קצרה. "תרשי לי לתקן אותך" אמר כממתיק סוד ורכן לעברה.

"אותי כבר קשה לתקן" חייכה.

את דברייך..." מיהר לשנות. "זאת אומרת... אני... אני תוהה... מתי... מתי עסקת בניהול, בפעם האחרונה?" גימגם בחוסר נוחות. "זאת אומרת, מתי, בדיוק, הייתה לך הזדמנות להפעיל אנשים... להדריך... להנחות עובדים... לקבל החלטות שלאו דווקא קשורות לתכנה? יעל... ניהול זה תהליך מורכב ומסובך הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון... ניהול מחייב שילוב של חכמה עם..."

"רק רגע..." נזעקה, " אתה מטיל ספק ביכולת שלי לנהל? אתה מפקפק ב..."

"חס וחלילה" מיהר להגיב. "אני, בסך הכול, מנסה להגיד שניהול, בעצם, זה מקצוע... ניהול... זה סוג של פעילות שדורשת מיומנות..."

"הבנתי... הבנתי" פרצה לדבריו. "אמרת את הכל..."

"לא... לא הספקתי אפילו להגיד את הכותרת של מה שרציתי להגיד..." אמר בקול מאופק, וחש בסומק המזדחל לעבר אוזניו. "מה שרציתי להגיד..."

היא נעצה את מבטה בנקודה בלתי ברורה מעל ראשו.

הוא השתתק, נשען לאחור והניח את כפות ידיו על השולחן שהפריד ביניהם. במבטו ניסה לצוד את עיניה שכוסו באצטלה של רצינות.

שתיקה.

צחוק קולני וסוחף שהתגלגל מקצה האולם עִוֵּת , לרגע, את פניהם לכדי חיוך מְאֻלָּץ  משהו.

"קשה לי לראות בן אדם, מוכשר ככל שיהיה... הופך להיות מנהל... בִּין לילה... ככה סתם... ללא הכנה..."

היא הנהנה בראשה מבלי לומר מילה.

"ניהול מוּרְכָּב מהרבה אלמנטים" ניסה שוב את מזלו. "כישורי ניהול, למשל, מתבטאים ביכולת להקשיב... גם אם הצד השני פולט שטויות".

יעל העתיקה מבט חָמוּר סֵבֶר לעברו, פתחה לרגע את פיה כאילו רצתה להגיב לדבריו ושתקה.

"כישורי ניהול דורשים תכונות רבות שאת בֹּרַכְת בהן... אולי צריך ללטש אותן קצת... אבל... אבל התכונות האלה הן חלק מהטבע שלך... אני מניח שמיכה מוּדע לתכונות האלה... יעל... אחרת הוא לא היה בוחר בך כדי לנהל צוות של תכניתנים..."

"אני לא מוצאת דווקא בנקודה הזו את הבעיה" העירה. "את נושאי הניהול אני מכירה... עברתי קורס של MS-Project ואני לא חושבת שיתעוררו איזה שהם קשיים של ניהול או... או בתיזמון העבודה... תקציב בלאוו הכי אני לא צריכה לנהל... זה בדיוק מה שמיכה אמר לי... ולכן... האתגר האמיתי, לדעתי, כמובן... זה להבין את הנושאים הטכניים שגיל וגל מטפלים בהם... האלגוריתמים של..." הוסיפה.

"ואני חושב" קטע ירון את התלהבותה, "זאת אומרת... אני  בָּ ט וּ חַ  שהאתגר הגדול ביותר שלך הוא אחר לגמרי... הנושאים הטכניים... לדעתי... הם החלק הקל בג'וב החדש... הרי תכנה זה המקצוע שלך... לא? אבל לנהל תקשורת אפקטיבית... לדעת להשיג את מטרותייך כאשר הם לא ממש מתאימים למטרות המקוריות של גל או גיל... להתמודד עם חילוקי דיעות בין השניים... להתמודד עם התנגדויות..."

"שתי ציפרים במכה אחת" קטע קולו של מיכה את המשפט. חיוך גדול עיטר את פניו. "אפשר להצטרף?" שאל והניח את מגש האוכל העמוס על השולחן מבלי להמתין לתשובה. יעל וירון החליפו מבטים נבוכים כאשר מיכה התיישב.

"מה חדש?" שאל ומזג משקה תוסס לכוס.

"דיברנו על סוגיות בניהול" התעשת ירון.

"ממ... מעניין..." פלט מיכה וגרף גרגירי אורז אחדים אל המזלג. "ממ.. זה ממש טעים" מלמל כאילו לעצמו. "ניסיתם את זה?" שאל והפנה את מבטו לעבר יעל.

יעל המשיכה ללעוס בעודה מפרידה בקפידה את פרחי הכרובית הקצוצים מהסלט הצבעוני שבצלחתה.

"אז מה... מה... מה הנושא החשוב ביותר בניהול?" זרק ירון שאלה.

"כבר דיברנו על זה" רטן מיכה והתבונן בתנועות ידיה של יעל. "מה, את לא אוהבת כרובית?" שאל.

"מ מ ש  לא" הביעה יעל את סלידתה. "אני לא סובלת את זה..."

"מה את אומרת?" תמה מיכה. "זה מתובל במלח שום ואפוי בתנור... זה ה ת ב ל י ן  של הסלט... " הצהיר. "אני מת על זה...".

"רוצה?" שאלה בחיוך.

"תודה" ניצל מיכה את ההזדמנות ושלח את צלחתו לעברה. היא גרפה את פרחי הכרובית המושחמים אל צלחתו והוסיפה: "על טעם וריח אין מה להתווכח".

"אילו היינו אוהבים את אותם דברים" גיחך ירון, "אז העולם היה מה זה משעמם".

"זה באמת מזל גדול" מלמלה.

"אז מה אמרת?" פנה ירון לכוונו של מיכה. "בקשר לניהול... אתמול אמרת, שהדבר החשוב ביותר בניהול נגזר מעצם ההגדרה של המושג 'ניהול'".

"זה מה שאמרתי?" ניסה מיכה להתלוצץ.

יעל פלטה צחוק קצר ומיכה המשיך. "אין ספק... הנושאים החשובים ביותר בניהול נגזרים מההגדרה של המושג 'ניהול'...".

"יש בזה הרבה מן האמת" הצטרפה יעל. "אז מה זה, באמת, ניהול?"

"ניהול" אמר מיכה ובלע את שאריות הסלט שנותרו בפיו. "ניהול זה תהליך של קבלת החלטות ותהליך אחר של ביצוע ההחלטות".

"אני לא כל כך בטוח שביצוע החלטות הוא חלק מהניהול" גייסה יעל את עמדתה. "הביצוע מוטל על כתפי האנשים שאינם מנהלים... תכניתן, למשל, מבצע עבודה על פי התכנון... שהוא תוצאה של קבלת החלטות..."

"בסדר... בסדר..." המהם מיכה. "התכוונתי, כמובן, למעקב אחר הביצוע...".

"יפה" חייך ירון. "הרבה טועים וחושבים שניהול זה קבלת החלטות...".

"יפה?" שאלה יעל והרימה גבה. "את החלק של קבלת החלטות אני יכולה להבין... אבל החלק של מעקב אחר ביצוע ההחלטות?" אמרה ועיקמה מעט את פניה. "זה... זה נראה לי קצת תלוש מהמציאות... אתם רוצים להגיד ש... שהתפקיד של מנהל זה לבצע ביקורת?"

"ודאי" הזדקף מיכה. "זה חלק בלתי נפרד מתהליך הניהול...".

"תהליך המעקב הוא בסך הכל אמצעי" הטעימה. "אמנם אין לי נסיון בניהול" מיהרה להדגיש... "אבל..."

שני המנהלים הבליעו חיוך ועקבו אחר תנועות ידיה.

"אבל אני חושבת על ההגיון שמאחורי ההגדרה... התהליך השני של ניהול צריך להבטיח שהתכנון יתקיים... ולכן... לכן החלק השני של ניהול זה אמנם מעקב ביצוע אבל גם ניתוח התקדמות העבודה... כלומר תהליך רצוף של בדיקת הפער שבין הביצוע בפועל... לבין התכנון... המעקב הוא חלק מתהליך של הפקת לקחים ו..."

"נכון מאוד"! קרא ירון וקם מכסאו.

"תרגע... תרגע..." צחק מיכה. "זה נכון... אבל כדי לפשט את העניין, אנחנו קוראים לכל התהליכים המשלימים האלה, בשם כולל של..."

"מעקב ביצוע?" קראה יעל.

"בדיוק כך..."

"ט ו ב..."

"אם כך... אז מה נושא הניהול החשוב ביותר?" התעקש ירון לחזור על שאלתו.

"הכול חשוב" סיכמה יעל וקמה מכסאה. "רוצים משהו חם לשתות?"

"חשבתי על מה שדיברנו אתמול" ניצל מיכה את היעדרותה של יעל. "החלטתי לממש את ההצעה שלך...".

ירון קימר את מצחו בשאלה והוא המשיך: "נו... בקשר להאצלת הסמכויות... זוכר מה אמרת לי בשלב הקיטורים... אתמול בערב...".

ירון הנהן בראשו ומיכה המשיך: "ובכן... קיבלתי החלטה... החלטתי להקטין את עומס העבודה שמוטלת עלי... החלטתי להעביר סמכויות ליעל...".

"ממ.." פלט ירון ועקב אחר פניו המתלהטות של מיכה.

"חשבתי... שהגיע הזמן לקדם אותה... אתה מבין? היא ממש מצליחה בעבודה... אתה הרי יודע... שאר החבר'ה מעריכים אותה  מ א ו ד... היא מקובלת על כולם...".

"היא באמת מיוחדת" הסכים ירון. "באמת מגיע לה קידום בזכות המאמץ... בזכות ההתנהגות ה..."

"בזכות התוצאות..." קטע מיכה את המשפט ההססני משהו.

"היא באמת על הכיפאק" סיכם ירון. "מכל הבחינות...".

"גם אני חושב ככה... ולכן החלטתי להצמיד אליה את גיל וגל..." סיים בחיוך ניצחון.

ירון הניח את כלי האוכל על השולחן ונשען על מסעד הכסא.

"בצורה כזו אני מרוויח מכל הכיוונים..." המשיך מיכה. "אני בונה היררכיה ניהולית בריאה יותר... אלה ממש המלים שלך..." חייך.

ירון הנהן בראשו והחריצים בזויות עיניו שרטטו ארשת פנים רצינית.

"בשוטף... אני אנהל פחות אנשים... בצורה ישירה, כאילו... ארבעה במקום שישה... זו ירידה של 30% במספר השיחות האישיות... השבועיות... וזה המון!!!". מבטו התמקד אי שם באופק ונראה היה כאילו הוא נבלע בעולם אחר, עולם של פנטזיה. "במלים אחרות" המשיך, "אני מתכנן לְפַנוֹת לעצמי זמן לדברים החשובים שתמיד נפלו, איך שהוא, בין הכיסאות...".

ירון ניסה ללכוד את מבטו אך לשווא.

"וכמובן..." המשיך מיכה, "אני מבטא, בצורה הזו, את ההערכה המקצועית שלי ליעל... רק דברים חיוביים אני מצליח למצוא במהלך הזה... אתה מבין?"

שתיקה.

מיכה הסיט את מבטו לעבר ירון וברק בעיניו. "וכל זאת בזכותך, ירון... א ת ה   נתת לי את הרעיון הכַּבִּיר הזה" הטעים בחיוך ולגם בשקיקה מכוס המשקה שאחז בידו השמאלית.

"תמשיך... תמשיך..." דחק בו ירון. "מה הוא השלב הבא... ההחלטה שקיבלת היא החלטה מצוינת... אבל מה ההמשך?"

"נו... קראתי ליעל... ו... ותיארתי לה את התכניות... זהו..."

"מה בדיוק תיארת לה?" זרק ירון וקירב את פניו לעבר מיכה.

"מה פירוש מה תיארתי לה? את כל מה שאמרתי לך עכשיו...".

"אבל מה בדיוק? נסה להזכר..." דחק בו מבלי להסיט את עיניו. מתיחות ניכרה על פניו ובלי משים כיווץ את ידיו לאגרופים.

"תיארתי לה את היתרונות שבהאצלת סמכויות לי ולה".

"כן...".

"ו... וזהו...".

"לא יותר?"

"אה... לא... זה... זה הכל" גמגם מיכה וקימר את גבות עיניו כאילו שאל: "מה החקירה הזו צריכה להביע?"

"והזכרת את גיל? ואת גל?"

"אָה... בֶּטַח... בֶּטַח...".

"ממ.." המהם ירון והיטיב את ישיבתו.

"מה... מה לא בסדר?" שאל מיכה בהיסוס ועקב ספק בבדיחות ספק בדאגה אחר התכווצויות השריר החוזרות, הכמעט בלתי נראות, של העפעף בעינו הימנית של ירון. הוא שילב את אצבעות ידיו ותמך בקודקודו.

"אני..." מלמל ירון ומיקד את מבטו בעיני מיכה. "אני ממש... ממש מצטער... כָּשַׁלְתִי וְהִכְשָׁלְתִי...".

על מה אתה מדבר?" השתומם מיכה.

"תוכל להכנס אלי לחדר, מאוחר יותר? יעל מתקרבת".

"אין בעיות" נאנח מיכה והפנה את מבטו לעבר יעל המתקרבת. הוא הזדרז לקום ממקומו והחל לפנות את השולחן למגש שנשאה יעל. על המגש הונחו כוס מים ובהם טבול פלח לימון, כוס תה עם נענע למיכה וקפה טורקי לירון.

"אני רוצה לאחזיר אתכם לאחור בזמן" צחקה יעל, "ירון, אמנם השארתי אתכם לרגע לבד, אבל..."

"זה באמת היה מעשה חמור ביותר" ניסה מיכה לחקות את קולו של אהוד.

יעל כִּחְכֵּחַה בגרונה והמשיכה, "אבל לא תאמינו... ניצלתי את הזמן הזה וחשבתי על השאלה שלך, ירון... מה באמת... הַ כִ י  חשוב בניהול".

ירון ניסה להסתיר את חיוכו. "כן, יעל... והמסקנות הן..."

"החלק הטכני באמת חשוב..." המשיכה. "ראש צוות... זאת אומרת מנהלת... חייבת להבין את הפרטים הקטנים ביותר בכל יחידת תָּכְנָה במערכת... היא צריכה להכיר כל פונקציה וכל מִשְׁתַּנֶּה"

"אין ספק... "עודד אותה מיכה במבטו ועטה על פניו הבעה של התעניינות.

"אבל יש דברים חשובים לא פחות" המשיכה.

ירון התבונן בהנאה בעיניה התכולות, שנראו הפעם גדולות ויפות מהרגיל.

"לדעתי... כל נושא שגורם לפרויקט להצליח, הוא נושא חשוב" הצהירה יעל והגביהה מעט את סנטרה.

"ממ... יש בזה משהו..." המהם מיכה בציניות וקמטי חיוך דקיקים, כמעט שקופים, נקוו בקצות עיניו.

"לפי P-CMM, הצלחת פרויקט תלויה בשלושה גורמים" קבעה.

"יפה..." חייך מיכה. "רואים שמגרש המשחקים שלך הוא בתחום המחשבים".

יעל חייכה.

"טכנולוגיה... תהליכים... ומה עוד?" קימט מיכה את מצחו והעביר את מבטו לעבר ירון. "תמיד אני שוכח את החלק השלישי..."

"א נ ש י ם" צחק ירון. "אֲ... נָ... שִׁים... יכול להיות שזו באמת הבעיה... תמיד שוכחים אותם... הם תמיד בסוף...".

יעל נטלה מפית ובשוויון נפש שירבטה שלוש צורות. "גם אני צריכה משהו שיזכיר לי" הסבירה.

ה-P של מודל P-CMM, מייצג את האנשים, People", הצטרף ירון, "ולכן... הנושאים החשובים באמת הם האנשים, כמובן, אבל גם... גם כל הנושאים שעוזרים לאנשים להצליח... חשובים לא פחות"

"שזה  – טכנולוגיה" התפרץ מיכה.

"וכמובן, הדרך שבה אנשים משתמשים בטכנולוגיה - תהליכים" השלים.

"רק שהאנשים, על פי התפיסה של P-CMM" המשיך ירון, "הם בסך הכל אמצעים להשגת המטרה... האנשים הם לא חלק מהמטרה על פי P-CMM... האנשים משמשים בתפקיד של מכונות, של כלים... ובעזרתם פועלים כדי להשיג מטרות... "

"זה בדיוק מה שאמרתי" הוסיפה יעל בטון זועף משהו.

"זה, פשוט, לא נכון!" קבע מיכה, "אנשים חכמים הגדירו את P-CMM, הם חשבו על הגורם האנושי... על החולשות האפשריות... כדי להתגבר עליהן...".

"הכל תלוי בָּמַטָּרות" פָּסַק ירון. "הנושאים החשובים נקבעים על פי המטרות... על פי מטרות הארגון... על פי מטרות האנשים המעורבים... הרי, בסופו של דבר, לאיזה צורך כולנו עובדים... לשם מה אנחנו מתאמצים? מדוע אנחנו כל כך רוצים שפרויקט מסוים יצליח?"

"כדי להשיג איזה שהוא חלום קטן... חזון" קראה יעל.

"זה נכון... אבל לָמָּה? בשביל מה מגדירים חזון?"

מיכה חייך במבוכה.

"כדי לספק את צרכי הלקוח" ניסתה יעל.

"כן..." אמר ירון והניע את ראשו מעלה מטה כאילו ביקש ממנה להרחיב את הרשימה.

"כדי... כדי לספק את צרכי... הבעלים... הבעלים..." קראה בשמחה. "את צרכי מועצת המנהלים..."

"כדי לספק את צרכי בעלי המניות?" שאל מיכה.

"נכון... אבל התשובה הזו חלקית...".

"חזון זה חזון זה חזון" מלמל מיכה כאילו לעצמו.

"תקשיבו רגע" קפץ המחנך שבתוכו. "ניהול הוא, בסך הכול, תהליך שמטרתו לספק את צרכי השחקנים המעורבים".

"שחקנים? על מה אתה מדבר" שאלה יעל והשעינה את מרפקי ידיה על השולחן.

"אני מתכוון לשלוש קבוצות האנשים במגרש הפנימי שלנו: המעצבים, המנהלים, והמבצעים" הרים ירון את קולו ומיקד את מבטו בעיניה.

"אני מניח שאתה מדבר גם על השחקנים במגרשים אחרים שעוזרים לנו לממש את המטרות שלנו – ספקים, למשל, צרכנים, לקוחות..." חייך מיכה.

"בדיוק כך!" השיב ירון והסיט את מבטו לעבר מיכה. "אפשר, כמובן, להרחיב את היריעה - מתחרים, משלימנים, רגולטורים, פוליטיקאים, אנשי תקשורת... אנחנו הרי פועלים כל חיינו כדי לספק ערך לשחקנים האחרים. זו, בדיוק, המשמעות של רשת הערך..."

"במלים אחרות, אתה אומר שאנחנו פועלים כל חיינו כדי לספק ערך לאחרים? כדי שירצו בנו?"

ירון הנהן בראשו בסיפוק וחייך לעברה.

"אני לא בטוחה שבחרתי, אי פעם, בסגנון חיים כזה" מיהרה יעל להגיב.

"אז תישארי לבד" מלמל מיכה. "אנחנו הרי מגיבים למערכת הציפיות שלנו... ושל אחרים..."

"כן?" חייכה בציניות. "ומה זה, בדיוק, ציפיות?"

"בעצם מדובר באינטרסים" השיב מיכה. "ציפיות זה... זה אינטרסים אישיים..."

"לא רק" תיקנה יעל. "ערכים, למשל... חיים על בסיס של ערכים הם לא סוג של ציפיות? החזון שלי הוא לחיות ולעבוד בסביבה שבה..."

"אני לא מבין" קרא מיכה בכעס אצור. "כל כך קל התברבר ולהתפלסף שזה... שזה מוציא מהדעת... דיברנו על מטרות הניהול... איך מתבטא ניהול איכותי בחיי היומיום, לא?"

"הכל טוֹב..." מלמל ירון בקול שקט כאילו לעצמו, וקטע את דברי מיכה. "הכוונה מצוינת... זאת אומרת המטרות... אבל".

הברק, שהשתקף מעיניו, דָּעַךְ ונראה היה כי כל ההתלהבות המתפרצת והביטחון המופגן, התפוגגו באחת. הוא לא אמר דבר, אלא נעץ מבט קפוא בירון.

"בוא נשאל מה מוביל לניהול איכותי? ואני חושב שניסיון וידע... אבל גם תבונה שזה היכולת להבחין בגבולות... בין מה שצודק והוגן לבין מה שנכון לעשות... וזה לא דווקא חכמה או ידע..."

"אני ממש מצטער" קטע את דבריו. הפסקת האוכל שלי הסתיימה..." הוא קם מכיסאו, זרק מעין מבט תוכחה בירון, מלמל "להתראות" בקול רפה והתרחק מהשולחן.

לאחר שתיקה מביכה פתחה יעל ואמרה: "הזכרתי ערכים... אבל התכוונתי גם להתנהגות של מנהל... למשהו שקשור לרגישות... ליכולת להתבונן ולהבין שפת גוף... ליכולת להקשיב... להבין יותר, לא רק את עצמך. ולכן, ניהול, לדעתי ניהול איכותי קשור לאינטואיציה, לא? ואם, למשל, הבוס שלי לא מטיל ספק בכישורים האישיים שלי... אז הוא מאמין שאני יכולה לרכוש מיומנות... מיומנות ניהול, לא? זאת אומרת, לסגל לעצמי תכונות של מנהל... גם אם אין לי ניסיון בניהול... אני טועה?"

"ודאי... ודאי..." גיחך. "זאת אומרת, אני מסכים איתך... אני, באופן אישי, חושב שאת גדולה מהחיים..."

"תפסיק... תפסיק ל..."

"לא, לא, לא..." התפרץ ירון לדבריה, "אני  ב א מ ת  חושב שאת מאוד מיוחדת" מצא את עצמו מחמיא לה. "אני  י ו ד ע  שאת מוכשרת, ונבונה... וחכמה..."

היא היטתה את ראשה ונעצה בו מבט מלוכסן כאילו אמרה: "על מי אתה מנסה לעבוד?"

"לא... לא... התייחסתי לכישורים שלך" המשיך ירון, "ודאי שתוכלי לנהל..."

היא המשיכה להתבונן בו, מבודחת.

"את מבינה... ניהול זה לא דווקא היכולת הטכנית לתכנן לוחות זמנים או אפילו תקציב... ניהול זה תהליך הנוגע בהמון תחומים... אבל בעיקר... ניהול זה להבין את השפה של מיכה, הבוס שלך, ולהבין את הכוונות של אהוד... הבוס של הבוס שלך".

יעל החלה לאבד את סבלנותה. "מה הקשר לאהוד?" רטנה. "מה הקשר בין כוונות המנכ'ל לבין הקוד שאני כותבת? לא התבלבלת קצת?"

"ניהול זה גם להבין את השפה של גיל וגל" המשיך ירון, מתעלם מההערה. "את פועלת בסביבה אנושית מסוימת... והאנשים משפיעים האחד על השני".

יעל הנהנה בראשה. "האנשים גם מושפעים האחד מהשני".

"בדיוק כך..."

"אז עכשיו תזכיר את תורת המשחקים?" חייכה.

"למה לא" השיב ופניו נותרו חתומים.

"איזה כיף" צחקה. "כולנו שחקנים... ותע'צ היא מגרש המשחקים שלנו... אז בוא לשחק..."

"אנחנו כבר משחקים" המשיך, "ובמגרש המשחקים של תע'ץ... את לא צריכה לכעוס... אני לא מנסה לשפוט אותך, את לא מבינה? הכישורים שלך הם לא הנושא..."

"טוב... נו..." מלמלה וזקפה את גווה ולפתע נזעקה:

היכולת  במבט מעורבחלקה מבודחת חלקה השאלה היא אין ספק... השאלה היא מה היא המיו או באני יכולה להתבסס על הניהלת לאחרונה

 

, העתיק מבט שליו לעברה ו.

 

תחילה שתקה. "מ ה   א ת ה   א  ו מ ר ?" הרימה יעל את קולה ונעצה בו זוג עיניים כחולות, בורקות. "מאפייני הטאקטיקה שלי נמוכים? אה?" המשיכה והסיטה את מבטה לעבר מנורת הניאון. "אני לא מאמינה"!

ירון עקב בהשתהות אחר תגובתה הבלתי צפויה וחש בלחות המתהווה בכפות ידיו. מבלי להסיט את מבטו מפניה המתלהטים פתח את פיו אך נותר בשתיקתו.

"איך הגעת למסקנה הזו כל כך מהר? הרי אתה בקושי מכיר אותי..." המשיכה.

"את... את קבעת את זה" השיב בקול שקט, כמעט בלתי נשמע. "את...".