טקטיקה

מנהיגים ומנהלים מנוסים יודעים כי פרויקט עשוי להצליח כאשר קיים איום ממשי (כמו איידס, למשל) או הזדמנות חד פעמית (כמו תפקיד מרתק בעל השפעה בתכנית כיבוש החלל, למשל). תנאים מהסוג הזה יוצרים אתגר משותף אשר עשוי להעפיל על חילוקי דעות וסכסוכים קיימים. ברוח זו אפשר להניע קבוצות של מאמינים (בפרויקטים רב-תרבותיים) לצורך מימוש משימות ענקיות ופורצות דרך. כפועל יוצא, אנשים מתקרבים זה לזה, למרות השֹוֹנוּת שביניהם.

​

תמיד מרגש אותי לדמיין מצב שבו אני מהווה חלק במימוש אתגר גדול ומיוחד במינו, ותרומתי להצלחה ברורה לי ולחברי הצוות האחרים. עבודה מאתגרת, אשר מלוּוָה בקשיים (אתגרים...) אבל גם בתוצאות מיידות. תנאים כאלה  משפיעים הן על עומק ההיכרות האישית בין האנשים והן על הערכים אשר מניעים כל אחד מהם לפעולה. בנסיבות כאלה, השׁוֹנוּת נמחקת בהדרגה מהתודעה והמושג "הם לא משלנו" הופך להיות "אנחנו גוף אחד" בעל מטרות וערכים משותפים שמסוגלים להכיל את האחר, באופן טבעי ומובן מאיליו.

​

לפיכך, הפרקטיקה של החיים מחייבת אותנו להתחשב באילוצים שמכתיבים את גבולות הביצוע:

• מצד אחד, ככל שהאתגר קיצוני ומאתגר יותר, כך גדלה ההסתברות להצלחתו. תשוקת המעורבים לממש מטרות נעלות, לצד חוסר הברירה הנתפס ממצב נתון, מהווים בסיס איתן לבניית אינטרסים משותפים (ובהדרגה, גם ערכים משותפים - בעקבות חשיפה לעולם חדש ולאנשים חדשים);

• מצד שני, ככל שהאתגר המוצע גדול ומפחיד יותר, כך גדל הספק בסיום מוצלח של הפרויקט וגדלה ההתנגדות לביצועו.

​

החזון שהצבנו והאסטרטגיה שבחרנו למימושו, מצביעים, למעשה, על פרויקט חינוכי גדול ממדים. מכיוון שפרויקט כה גדול עלול להרתיע ולעורר התנגדות, אנחנו מאמינים שכדאי להתחיל אותו בקטן ולצמוח בהדרגה (בתהליך אבולוציוני מבוקר, שבמהלכו, מיישמים את מטרות הביניים שבחרנו). בדרך זו קל יותר להתניע פרויקט מהסוג הזה, לגייס צוות מעולה ולגייס תקציב שיאפשר את מימושו.